ויליאם השלישי, מלך אנגליה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ קישור פנימי |
הסרת קישורים עודפים |
||
שורה 5:
|שם בשפת המקור=William III of England
|שם מלא=
|מדינה=[[ממלכת אנגליה]], [[אירלנד]] ו[[סקוטלנד]]
|מקום קבורה=
|תאריך לידה=[[14 בנובמבר]] [[1650]]
שורה 49:
|צאצאים=
|יורש העצר=}}
'''ויליאם השלישי''' ('''William III of England''', {{כ}}[[14 בנובמבר]] [[1650]] – [[8 במרץ]] [[1702]]; ידוע גם כ'''ויליאם הנרי''' ו'''ויליאם מאורנז'''') היה [[תוארי אצולה|נסיך]] [[הולנד]]י של אורנז' מיום היוולדו, [[מלוכה|מלך]] [[ממלכת אנגליה|אנגליה]] ו[[אירלנד]] מ-[[13 בפברואר]] [[1689]], ומ-[[11 באפריל]]
▲'''ויליאם השלישי''' ('''William III of England''', {{כ}}[[14 בנובמבר]] [[1650]] – [[8 במרץ]] [[1702]]; ידוע גם כ'''ויליאם הנרי''' ו'''ויליאם מאורנז'''') היה [[תוארי אצולה|נסיך]] [[הולנד]]י של אורנז' מיום היוולדו, [[מלוכה|מלך]] [[ממלכת אנגליה|אנגליה]] ו[[אירלנד]] מ-[[13 בפברואר]] [[1689]], ומ-[[11 באפריל]] [[1689]] מלך גם על [[סקוטלנד]] עד מותו.
הוא נולד כבן ל[[בית אורנז'-נסאו]], וזכה ב[[כתר]]י אנגליה, אירלנד וסקוטלנד לאחר "[[המהפכה המהוללת]]" (The Glorious Revolution), שבה הודח דודו וחמיו, [[ג'יימס השני, מלך אנגליה]]. הוא שלט באנגליה, סקוטלנד ואירלנד יחד עם אשתו, [[מרי השנייה, מלכת אנגליה|מרי השנייה]], עד מותה ב-[[28 בדצמבר]] [[1694]]. הוא מלך כ"ויליאם השני" בסקוטלנד, אך כ"ויליאם השלישי" (או "וילם השלישי") בכל יתר ארצות מלכותו. הוא ידוע גם בשם החיבה "המלך בילי" בקרב ה[[נצרות פרוטסטנטית|פרוטסטנטים]] ב[[צפון אירלנד]].
שורה 75 ⟵ 74:
ויליאם בתחילה התנגד לתוכנית הפלישה. בינתיים, באנגליה, ילדה אשתו של ג'יימס השני בן. בן זה, [[ג'יימס פרנסיס אדוארד סטיוארט]], החליף את רעייתו של ויליאם כראשונה בשושלת הירושה. הכעס הציבורי גבר הודות ל[[משפט (העמדה לדין)|משפט]] של שבעה [[בישוף|בישופים]] שהתנגדו באופן פומבי למדיניות הדתית של ג'יימס השני, וביקשו ממנו לשנות אותה. שבעת הבישופים זוכו, דבר שהיווה הפסד קשה לממשלתו של ג'יימס, וגרם להתנגדות נוספת למדיניותו.
אך ויליאם עדיין לא רצה לפלוש ל[[ממלכת אנגליה]], משום שהאמין כי העם האנגלי לא יתמוך בפולש זר. לפיכך, דרש כי הפרוטסטנטים האנגלים החשובים ביותר יזמינו אותו תחילה לפלוש. ב-[[30 ביוני]] [[1688]] – באותו היום שבו זוכו הבישופים – הסכימו קבוצת פוליטיקאים, הידועה כ"[[השבעה האלמותיים]]" לדרישתו, ושלחו לו הזמנה רשמית. ויליאם החל להתכונן לפלישה; מטרותיו היו ידועות כבר בספטמבר 1688. ב-[[5 בנובמבר]]
ג'יימס ניסה בתחילה להתנגד לוויליאם, אך נכשל. הוא שלח נציגים מטעמו לערוך [[משא ומתן]] עם ויליאם, אך ניסה להמלט בסתר ב-[[11 בדצמבר]]. קבוצה של [[דייג]]ים תפסה אותו, והביאה אותו חזרה ל[[לונדון]], אך ב-[[23 בדצמבר]] ניסה ג'יימס להמלט פעם נוספת, והפעם הצליח. ויליאם למעשה התיר לג'יימס לעזוב את המדינה, מאחר שהעדיף שלא לעשותו לקדוש עבור הקתולים.
שורה 88 ⟵ 87:
ויליאם השלישי תמך בחוק הסובלנות (''Toleration Act'') של [[1689]], שהבטיח סובלנות דתית לפורשים מסוימים מהדת הכללית. אך החוק חל רק על חלק מוגבל מהעם: הוא לא חל על מי שאינם [[נצרות|נוצרים]], אלה שלא האמינו ב[[השילוש הקדוש|שילוש הקדוש]] ולא על קתולים. לפיכך, החוק היה פחות רחב מאשר הצהרת הסובלנות של ג'יימס השני, שביקשה להעניק [[חופש פולחן]] למאמיני כל הדתות.
בדצמבר 1689, אושרה מגילת הזכויות (''Bill of Rights''), אחד מהמסמכים ה[[משפט חוקתי|חוקתיים]] החשובים ב[[היסטוריה של אנגליה|היסטוריה האנגלית]]. החוק, שנוסח מחדש ואישר פרטים רבים בהצהרת הזכויות המוקדמת יותר, הגביל את הכוח המלכותי. החוק קבע, בין היתר, כי המלך אינו יכול להשעות [[חוק]]ים שהועברו בפרלמנט, להשית [[מס
מגילת הזכויות גם פתרה את בעיית ירושת הכתר. לאחר מותם של ויליאם או מרי, האחר ימשיך למלוך. הבאים בשושלת הירושה יהיו אחותה של מרי השנייה, הנסיכה [[אן, מלכת בריטניה|אן]], וילדיה. לבסוף, כל צאצא שיהיה לויליאם בעתיד מנישואין אחרים יכלל אף הוא בשושלת הירושה. לא-פרוטסטנטים, וכן אלה שינשאו לקתולים, יוצאו מסדר הירושה.
| |||