דרום ארצות הברית – הבדלי גרסאות

שחורים ולבנים כאחד סבלו עקב ההרס שחוללה המלחמה. אך שחורים התקשו יותר להשתקם בשל המגבלות שהוטלו עליהם בנושאי תעסוקה, חינוך וחירות אישית{{הערה|[[#zinn|היסטוריה עממית של ארצות הברית]], עמ' 267-283}}. בשל לחצי הצפון הוגדרה, על מנת להצדיק את החוקים המפלים, [[דוקטרינה]] משפטית תחת הכותרת "[[נפרד אבל שווה|נפרדים אבל שווים]]", לפי גישה זו כל שירות שניתן ללבנים ניתן גם לשחורים (בנפרד), בפועל איכות השירותים שניתנה לשחורים הייתה ירודה יותר, ולא היה שוויון בהקצאת המשאבים לשירותים השונים. הדוקטרינה זכתה להכרה חוקתית ב[[בית המשפט העליון של ארצות הברית|בית המשפט העליון]] ב-[[1899]] ב[[פסק דין פלסי נגד פרגוסון]] שקבע כי הפרדה על רקע גזעי, גם במקומות ציבוריים כמו [[תחבורה ציבורית]], היא חוקתית. בעקבות מתן התוקף לחוקי ההפרדה הגזעית נדרשו בתי המחוקקים להגדיר באופן מדויק מיהו "שחור". תשובת כל המחוקקים במדינות הדרום הייתה כי "שחור הוא כל מי שיש בדמו ולו טיפה אחת של דם שחור" (the one drop rule){{כ}}{{הערה|שם=autogenerated1|[http://www.text.org.il/index.php?book=0804118 נשמתם של השחורים] באתר טקסט}}. חוקים מפלים נגד שחורים לא שררו רק בדרום אלא שבדרום הם התקיימו לגבי כל מישורי החיים, הם נאכפו באופן מחמיר והתקיימו לאורך זמן ארוך יותר מאשר בשאר המדינות. רק ב-[[1954]] נפסק ב[[פסק דין בראון נגד מועצת החינוך]] שההפרדה הגזעית אינה חוקתית, אך עבר עשור שלם לפני שההפרדה בוטלה. השחורים שלא יכלו להתקדם מבחינת חינוך ותעסוקה נותרו בעוני ובנחשלות, שרק חיזקו בעיני החברה הלבנה את גזירת הגורל האלוהית ואת טבעם כעצלנים, טיפשים ללא-יוצלחים. הנה, גם לאחר שקיבלו שוויון, אינם מצליחים להשתקם. מאידך, כלפי מנהיגים שחורים שהצליחו להתבלט הופנו מעשי טרור מצד מועצות האזרחים הלבנות{{הערה|[[יובל נח הררי]], '''[[קיצור תולדות האנושות]]''', [[הוצאת דביר]], 2011 עמ' 146-148}}. ב-[[1909]] נוסד ב[[מרילנד]] "האיגוד הלאומי לקידום אנשים צבעוניים" ([[NAACP]]), שהיה הארגון הראשון של שחורים למען הגנה על זכויותיהם ולמען השגתן. צעדי הארגון הוצרו בדרום הן על ידי רדיפה ממסדית והן על ידי טרור עממי של "מועצות האזרחים".

 

 

מנהיג זכויות האדם האפרו-אמריקאי החשוב [[ויליאם אדוארד בורגהרד דו בויז]] קונן בספרו "נשמתם של השחורים" ([[1903]]) על "אובדן ה'דרום הישן' ה[[פיאודליזם|פיאודלי]] לכאורה, המאופין על ידי ה[[ג'נטלמן]] בעל התפיסה הפטרנליסטית, לטובת 'דרום חדש' המורכב מבעלי יוזמה חסרי רסן ובהם "דרומיים" עניים ורעבתניים, "צפוניים" רודפי בצע ומהגרים (יהודים) ללא חוש מוסרי". באווירה זו, טען דו בויז, לשחור היה עוד פחות סיכוי להשתלב מבעבר{{הערה|סוניה וינר, פתח דבר ל'''נשמתם של השחורים''', [[נהר ספרים]], 2008 מאת [[ויליאם אדוארד בורגהרד דו בויז]]}}.