היסטוריה של אירלנד ממרד חג הפסחא עד האמנה האנגלו-אירית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הגהה |
מ תיקון קישור |
||
שורה 10:
בשנת [[1914]] התקבל חוק "שלטון הבית", אך הוא הוקפא למהלכה של [[מלחמת העולם הראשונה]]. רבים באירלנד סברו כי אין בכך די. הם ראו את המאבק העולמי, שבו מצויה אנגליה בקדמת החזית, כהזדמנות לקבל לידם את עצמאותם בכוח, והטיפו לרפובליקה אירית, במקום "שלטון הבית" אשר שמר על מסגרת המונרכיה האנגלית. בתחילת [[המאה ה-20]] הקים המנהיג [[ארתור גריפית]] את מפלגת [[שין פיין]] ("אנחנו עצמנו") אשר הטיפה לאידיאלים אלו. קבלת חוק שלטון הבית, חרף התנגדותם האלימה כמעט של הפרוטסטנטים בצפון, והקפאתו מיד לאחר מכן הסעירו את רוחם של הלאומנים האירים, אשר החליטו לנקוט באמצעים מיידיים להשגת מטרותיהם.
כוח האדם הפוטנציאלי של המורדים היה ארגון "המתנדבים האירים" אשר הוקם בימי קבלת חוק "שלטון הבית" על מנת לשמש מענה לארגון דומה של אנשי אלסטר הפרוטסטנטים. על ארגון זה השתלטו מבפנים חברי הארגון הקתולי הקיצוני "האחווה הרפובליקנית האירית" (IRB), ובהם [[פטריק פירס]], [[ג'
שני גורמים מחוץ ל-IRB אשר השפיעו על הקשר היו מזימתו של סר [[רוג'ר קייסמנט]], להבריח רובים מגרמניה אשר ישמשו את המורדים, והצטרפות ארגון [[סוציאליזם|סוציאליסטי]] בשם "צבא האזרחים האירי" בהנהגת ג'יימס קונולי.
| |||