הנדסת התפלה – הבדלי גרסאות

הנדסת התפלה הוקמה בשנת 1965 על בסיס טכנולגיה שפיתח מהנדס והממציא [[אלכסנדר זרחין]] ויושמה לראשונה בשנת [[1961]] על ידי ממשלת ישראל בשותפות עם חברה אמריקאית ואלכסנדר זרחין ב"חברת מתקנים להתפלה (מפתחי תהליך זרחין) בע"מ" אשר בשנת [[1965]] הפכה לחברה ששמה "הנדסת התפלה לישראל (תהליך זרחין) בע"מ". מתקן נסיוני הוקם בחוף [[תל ברוך]]{{הערה|{{חרות||המתקת מים: מה המחיר?|1964/03/06|00601}}}} ו[[אבן פינה]] למתקן התפלה ראשון על פי שיטת זרחין הונחה במרץ 1961 ב[[אילת]]{{הערה|{{מעריב|יעקב העליון|שתו לחיים במי זרחין|1961/03/30|00207}}}}{{הערה|{{מעריב|יעקב העליון|עבודות הכנה למתקן זרחין|1962/04/11|01403}}}}. בתחילת 1964 הופעל המתקן באופן חלקי{{הערה|{{חרות||מיתקן התפלת המים|1964/02/25|0050}}}} ואז התברר שהמים שהוא מייצר יקרים והשיטה אינה כלכלית. זרחין טען שהסיבה לכך היא שלא בנו את המתקן על פי הוראותיו{{הערה|{{מעריב||זרחין: סילפו את המצאתי|1964/06/15|00500}}}} ודרש חצי מיליון לירות למימוש מתקן בקנה מידה מסחרי שיוקם על פי הוראותיו{{הערה|{{דבר|יאיר שפרינצק|ייעשה הנסיון וייתם הוויכוח|1964/05/31|00301}}{{ש}}{{דבר||המרכז החקלאי יגול מאתנו חרפת זרחין|1964/06/05|00903}}}}. העניין עורר פולמוס בציבור בישראל והיה אף מי שהקים מגבית לגיוס חצי מיליון לירות לצורך מימוש תוכניותיו של זרחין{{הערה|{{חרות||מגבית פרטית למען תכניות זרחין|1964/05/26|00612}}}}. ביוני 1964 הוחל בהזרמת מים מהמתקן של זרחין לתושבי אילת{{הערה|{{דבר||מים ממיתקן זרחין לשימוש תושבי אילת|1964/06/07|00824}}{{ש}}{{מעריב|[[יעקב ארז (עיתונאי)|יעקב ארז]]|מים מומתקים הוזרמו באילת|1964/06/09|02306}}}}. המתקן ב[[אילת]] פעל במשך כשלוש שנים אך נסגר בגלל חוסר הצדקה כלכלית להפעלתו.{{הערה|{{מעריב|רפאל אלדור|‬הפעלת מתקן ההתפלה באילת אינה דאית"|1967/10/03|00306}}}}. זרחין לא היה מעורב יותר בחברת הנדסת התפלה עם זאת אושר לו תקציב להמשך הפיתוח של הטכנולגיה שלו{{הערה|{{הצופה| |‬זרחין יקבל 300 אלו* ל'"י להמשך נםיונות ההמתקמה |1967/12/12|00611}}}}. ואילו הנדסת התפלה המשיכה בפיתוח טכנולגיות התפלה בנפרד ומתקנים של החברה נמכרו לצה"ל לשימוש בסיני{{הערה|{{הצופה| |‬חברת "הנדסת התפלה" תספק מתקנים עבור צה"ל |1969/04/16|00419}}}}.

זרחין תבע את מדינת ישראל בדרישה לתמלוגים על כל מתקני ההתפלה שהוקמו בישראל, ללא קשר לשיטה בה פעלו, בהתאם לנוסח החוזה שהיה לו עם מדינת ישראל. תביעתו זו נתקבלה בבית המשפט המחוזי, אולם בערעור ב[[בית המשפט העליון]] נקבע שיש לפרש את החוזה בהתאם לשרשרת ההסכמים בין מדינת ישראל וזרחין, מהם ברור כי הכוונה הייתה רק למתקנים על פי שיטת ההקפאה. הפרקליטות סירבה לשלם לזרחין תמלוגים אפילו על המתקן ב[[אילת]] שלטענתם היה נסיוני, אולם בית המשפט העליון לא קיבל טענה זאת והעניק לזרחין תמלוגים על המתקן באילת{{הערה|{{דבר||זרחין יקבל תמלוגים רק על מתקן ההתפלה הנסיוני באילת|1970/07/07|00500}}}}. המתקן ב[[אילת]] פעל במשך כשלש שנים אך נסגר בגלל חוסר הצדקה כלכלית להפעלתו.‭

כבר בעת הקמת חברת הנדסת התפלה הוצבה המטרה ליצא את מתקני ההתפלה לחו"ל{{הערה|{{מעריב||חברה ישראלית חדשה לשיווק מיתקני התפלה|1965/05/25|02329}}}}. חוזה יצוא ראשון לאיטליה נחתם בשנת 1966{{הערה|{{מעריב||מיתקני התפלה לפי שיטת זרחין לאיטליה |1966/11/27|00826}}}}.