קרב מידוויי – הבדלי גרסאות

ברור היה ל[[אדמירל]] [[איסורוקו יממוטו]], מפקד [[הצי היפני המשולב]], שאין סיכוי להביא לכניעה אמריקנית ללא השמדת כוח נושאות המטוסים שלה, ולכן ביקש לכפות על האמריקנים קרב הכרעה בתנאים אופטימאליים מבחינת יפן, וזאת באמצעות השתלטות על שטח שעליו יהיו חייבים האמריקנים להגן. בעקבות טיהור האוקיינוס מכוחות זמינים של מעצמות המערב, הייתה יפן פנויה לחיסולו הסופי של הצי האמריקני שנחל תבוסה בפרל הארבור.

 

 

תכנון השלב השני של הלחימה באוקיינוס השקט החל בינואר 1942, ובפני היפנים עמדו מספר אפשרויות פעולה, בהן תקיפת [[אוסטרליה]] ופלישה ל[[הוואי]]. אפשרות הפלישה לאוסטרליה נדחתה בשל הלחץ שהפעיל הצי היפני המשולב של אדמירל יממוטו על המטה הכללי של חיל הים, ואפשרות הפלישה להוואי נדחתה מכיוון שמהמטוסים היפנים לא יוכלו להשיג עליונות אווירית בקרב, ואף לא יוכלו להיעזר במטוסים מבסיסי קרקע בשל ריחוקם מהוואי. תחת זאת, בחר יממוטו במידוויי, [[אטול]] השוכן 1,100 [[מיל ימי|מילים ימיים]] (2,100 קילומטרים) צפונית-מערבית ל[[אואהו]], כיעד המתקפה. האטול נמצא במיקום נוח יחסית, מחוץ לטווח המטוסים האמריקנים שהמריאו מהוואי. עם זאת, בעקבות [[המערכה בפיליפינים (1941–1942)|אובדן הפיליפינים]] נותרו האמריקנים ללא עמדות נוחות להתקפה על יפן, והאטול למעשה הפך למוצב קדמי של הצי האמריקני, ונפילתו הייתה מסכנת בצורה חריפה את המעגן הראשי בפרל הארבור. לכן היו האמריקנים חייבים להגן על האטול, חרף הסיכון שבדבר.

 

==השלכות==

 

אובדן ארבע נושאות המטוסים היפניות הייתה מכה קשה ביותר לצי הקיסרי, ויפן אבדה את תנופת התקדמותה. ה[[תעשייה]] היפנית לא הצליחה להדביק את קצב הייצור של זו האמריקנית, וכך מצא עצמו הצי הקיסרי עד מהרה בנחיתות מספרית מול הצי האמריקני. אך יותר מאובדן נושאות המטוסים, קשה היה אבדן ה[[טייס]]ים המנוסים, וצוותי נושאות המטוסים. טייסים ואנשי צוות אלה היו המנוסים והמיומנים ביותר ביפן, זאת לאור העובדה שצברו ניסיון קרבי רב בחודשים שקדמו לקרב מידוויי. התוכנית היפנית המקוצרת להכשרת טייסי קרב לא הייתה יכולה למלא את מקומם של טייסי הקרבות הוותיקים שאבדו, ואלה מהם שנותרו בחיים המשיכו בתפקידים מבצעיים, תחת שיעברו לבסיסי ההדרכה כדי להכשיר טייסים חדשים. כך צנחה הרמה המבצעית של הצי היפני, בעוד זו האמריקנית טיפסה בקצב מהיר.