פוליטיקה של ארצות הברית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: לעיתים |
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: \1אספ\2 |
||
שורה 48:
באופן כללי (רוב הזמן), עניינים ששוכנים לחלוטין בתוך גבולות המדינה הם דאגתם הבלעדית של ממשלת המדינה. זה כולל קשר פנימי (דרכי תקשורת בתוך גבולות המדינה); בקרה וניהול עניינים הקשורים לנכסים, מפעלים, עסקים, ושירותים ציבוריים; החוק הפלילי של המדינה; ותנאי עבודה בתוך המדינה. בהקשר לכך, הממשלה הפדרלית דורשת שממשלת המדינה תהיה בצורת רפובליקה (כלומר, שראשי המדינה ונציגיה ייבחרו על ידי האזרחים) ושהמדינה לא תאמץ חוקים שסותרים או פוגעים בחוקה הפדרלית או בחוקים וההסכמים של ארצות הברית.
ישנם, הרבה שטחים שבהם מתקיימת חפיפה בין תחום השיפוט הפדרלי והמדינתי. כמו הממשלה הפדרלית, לממשלות המדינתיות יש שלוש זרועות: ביצועית, מחוקקת, ושופטת; זרועות אלו שוות בצורה גסה למקבילותיהן הפדרליות, בתפקוד ובכר-הפעולה של כל אחת. ראש הזרוע המבצעת של המדינה הוא המושל, שנבחר על ידי הצבעה המונית בדרך כלל לכהונה של ארבע שנים (בכמה מדינות הכהונה היא בת שנתיים). למעט נברסקה, שלה גוף מחוקק אחד (שנודעת כ"רשות מחוקקת חד-ביתית"), לכל המדינות יש רשות מחוקקת דו-ביתית, כשהבית העליון בדרך כלל נקרא סנאט והבית התחתון נקרא בית הנבחרים, בית הנציגים, או
החוקות של שלל המדינות חולקות אחת על השנייה בכמה פרטים אבל בדרך כלל עוקבות אחר דפוס הדומה לזה של החוקה הפדרלית, לרבות הצהרה על זכויות האזרחים ותוכנית לארגון הממשלה. בעניינים כמו תפעול עסקים, בנקים, שירותים ציבוריים ומוסדות צדקה, חוקות מדינתיות לעיתים קרובות יותר מפורטות וברורות מהחוקה הפדרלית. כל חוקה מדינית, בכל אופן, מעניקה את הסמכות הסופית לאזרחים.
| |||