ג'ון ויקליף – הבדלי גרסאות

לעומת התרגום הקודם של המקרא, שנערך על- ידי ניקולס הירפורד<ref>ד"ר לתיאולוגיהלתאולוגיה באוקספורד, בן תקופתו של ויקליף ואחד מידידיו.</ref>, היה התרגום של ויקליף ועמיתיו בהיר וקריא יותר. הגהתו הסופית נעשתה על ידי אחיו הצעיר של ויקליף ב-1388.

נותרו שני כתבי יד, חלקיים או שלמים, של הגרסה הלא-מוגהת של התרגום. הדבר מעיד כאלף עדים על הפופולאריותהפופולריות של הספר במאה ה-15<ref>כתבי יד שלא עברו הגהה לא נוטים לשרוד 600 שנה; מעט מאוד כאלה קיימים בעולם.</ref>. אנשי סיעתו של ויקליף, שתמכו בגישתו בתרגום, כונו על ידי יריביהם "אנשי התנ"ך".

ויקליף סבר כי כתבי הקודש הם הדרך האמינה היחידה להכרת האל, וביקש לאפשר לכל הנוצרים להסתמך עליהם, מבלי להזדקק לאפיפיורים ולאנשי-דת. הוא טען שאין כל בסיס מקראי למוסד ה[[אפיפיור|אפיפיוריות]]. [[דרשנות|דרשותיו]] הביעו אמונה עזה בגורל, אמונה שהביאה אותו להכריז על 'הכנסייה הבלתי נראית של הנבחר'<ref>רעיון תיאולוגיתאולוגי, לפיו הקשר הטבעי ביותר של האדם עם האל הוא הקשר הישיר, נטול תיווך של מוסדות ארציים (ככנסייה הקתולית) או אישים שפועלים מטעמם.</ref>, שנועדה לאלה שנגזר דינם לחסד, להבדיל מ[[הכנסייה הקתולית]] ה'נראית'<ref>'נראית' משמש כאן כשם גנאי, שמדגיש את חומריותה וארציותה של הכנסייה, בניגוד לאל הנשגב, שלא ניתן לראותו.</ref>. לפי ויקליף, הכנסייה היא כליל הטוב והברכה; לאבודים ללא תקנה, החוטאים הנצחיים, אין בה נחלה; ומעל לכל - אין כי אם כנסייה עולמית אחת, ומחוץ לה אין כל ישועה.