אלכסנדר מקנזי – הבדלי גרסאות

מקנזי נולד בלוגיראט (Logierait) שב[[מחוזות סקוטלנד|מחוז]] פרת'שייר שב[[סקוטלנד]]. בהיותו בן 13, בעקבות מותו של אביו, הוא נטש את לימודיו בבית הספר והחל להתלמד כ[[סיתות|סתת אבנים]]. כאשר מלאו לו 20 הוא היגר ל[[קנדה]] והתיישב באזור שבו שוכנת כיום [[אונטריו]]. בעיסוקו כסתת אבנים הוא נחל הצלחה והתאפשר לו לעסוק בתחומי עניין נוספים, כמו עריכת עיתון פרו-רפורמיסטי. ב-[[1861]] נבחר מקנזי לאסיפהלאספה המחוקקת של פרובינציית קנדה והיה מתומכיו של ג'ורג' בראון.

כראש ממשלה המשיך מקנזי בתכניתבתוכנית בניין האומה שהחלה על ידי קודמו. ממשלתו ייסדה את [[בית המשפט העליון של קנדה]] ואת [[המכללה המלכותית הצבאית של קנדה]] והקימה את מחוז קיוויטין (Keewatin) כדי לנהל בצורה טובה יותר את השטחים החדשים ממערב שזה אך נרכשו עבור קנדה. עם זאת, התקדמות סלילת [[קו הרכבת הקנדית הפסיפית]] התנהלה לאיטה והיה על הממשלה להתמודד עם תוצאות [[המשבר הפיננסי של 1873]]. בבחירות של [[1878]] ספגה ממשלתו של מקנזי תבוסה מוחצת. הוא המשיך לכהן כמנהיג המפלגה הליברלית במשך שנתיים וכיהן כחבר הפרלמנט עד מותו מ[[שבץ מוחי]].

מקנזי היה מעורב בפוליטיקה כמעט מרגע הגיעו לקנדה. הוא נאבק בלהט לשוויון ולחיסול כל סוג של הבחנה מעמדית. ב-[[1851]] הוא היה למזכיר מפלגת הרפורמה בלמבטון. לאחר ששכנע אותו להתמודד בבחירות של מחוז הבחירה המקומי הוא ניהל את מערכת הבחירות של ג'ורג' בראון, בעליו של העיתון הרפורמיסטי, The Globe וסייע לבראון לזכות במושב הראשון שלו באסיפתבאספת המחוקקים. מקנזי ובראון נותרו ידידים קרובים ועמיתים למשך כל ימי חייהם. ב-[[1852]] היה מקנזי לעורך של עיתון רפורמיסטי אחר, Lambton Shield. כעורך, השמיע לעתיםלעיתים מקנזי את קולו באופן חזק מדי והוביל את העיתון לתביעות דיבה שהוגשו נגדו על ידי מועמדים מקומיים מהמפלגה השמרנית. בשל העובדה שאחד העדים באחד המשפטים טען לחיסיון ממשלתי ולא יכול היה למסור את עדותו, הפסיד העיתון במשפט ונאלץ להסגר עקב קשיים כספיים. לאחר שאחיו, הופ מקנזי, דחה הצעה להתמודד בבחירות לאסיפהלאספה המחוקקת, התמודד אלכסנדר מקנזי בעצמו וזכה במושב הראשון שלו כמחוקק ב-[[1861]]. כאשר ב-[[1865]] פרש בראון מ"הקואליציה הגדולה" על רקע המשא ומתן על יחסים הדדיים עם [[ארצות הברית]], הוזמן מקנזי להחליפו כנשיא המועצה. מתוך חשש ממניעיו של [[ג'ון אלכסנדר מקדונלד]] ומתוך נאמנות לעקרונותיו, דחה מקנזי את ההצעה.

בנוסף לתפקידו כראש הממשלה לקח מקנזי על עצמו את תפקיד השר לעבודות ציבוריות ודאג להשלמת בנייתם של בנייני הפרלמנט. כאשר הוא עבד על התכניותהתוכניות של האגף המערבי של הבניינים, הוא הוסיף גרם מדרגות מעוגל שהוביל ישירות ממשרדו אל מחוץ לבניין שאפשר לו להתחמק ממבקשי החסות שהמתינו לו במבואה של לשכתו. כהוכחה להרהוריו של דפרין על דמותו, סלד מקנזי מהפטרונות שנלוותה לחיים הפוליטיםהפוליטיים. על כל פנים, הוא הבין שזהו רע הכרחי כדי לשמור על אחדות מפלגתית וכדי להבטיח את נאמנותם של עמיתיו הליברלים.