ג'ון אבוט – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ סדר תבניות בסוף הערך (בוט סדר הפרקים)
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: ניצחו\1, \1אספ\2, ארגו\1
שורה 37:
[[סר]] '''ג'ון ג'וזף קלדוול אבוט''' (ב[[אנגלית]]: '''Sir John Joseph Caldwell Abbott''';{{כ}} [[12 במרץ]] [[1821]] - [[30 באוקטובר]] [[1893]]) היה [[עורך דין]] ו[[פוליטיקאי]] [[קנדה|קנדי]], שכיהן כ[[ראש ממשלת קנדה]], השלישי במניין מאז [[איחוד קנדה]] בין השנים [[1891]] – [[1892]]. אבוט כיהן בתפקיד זה כמנהיגה של המפלגה השמרנית.
 
אבוט נולד בעיירה שקרויה כיום סנט-אנדרה-ד'ארג'נטיי (Saint-André-d'Argenteuil) שב[[קוויבק]]. הוא למד ב[[אוניברסיטת מקגיל]] והיה לאחד מעורכי הדין הידועים ב[[מונטריאול]] ומאוחר יותר שב לאוניברסיטת מקגיל כ[[פרופסור]] למשפטים וקיבל גם תואר [[דוקטור]] ב[[משפט אזרחי]]. התיק המשפטי המפורסם ביותר שהוא טיפל בו היה הגנתם המוצלחת של מבצעי פלישת סנט אלבן {{אנ|St. Albans Raid}}. אבוט עצמו היה מעורב בפוליטיקה כבר מגיל צעיר, חתם על גילוי הדעת של מונטריאול לסיפוח קנדה על ידי [[ארצות הברית]] – צעד שלימים הוא התחרט עליו – וניצח בבחירות לאסיפהלאספה המחוקקת של פרובינציית קנדה ב-[[1860]]. בתהליך שהתנהל לקראת [[איחוד קנדה]] הוא היה תומך נלהב למען זכויות דוברי האנגלית ב[[קוויבק]].
 
ב-[[1867]] נבחר אבוט כחבר [[בית הנבחרים של קנדה]] מטעם המפלגה השמרנית. מברק שהודלף מלשכתו היה מסמך מרכזי ב"שערורייה הפסיפית" {{אנ|Pacific Scandal}} ב-[[1873]] שגרמה לנפילת ממשלתו הראשונה של [[ג'ון אלכסנדר מקדונלד]]. ב-[[1887]] מונה אבוט כחבר [[הסנאט הקנדי]] והיה למנהיג סיעת הממשלה בסנאט. ביוני [[1891]], בעקבות מותו של מקדונלד, הוא מונה כראש הממשלה. אבוט היה אז בן 70 וכיהן רק עד נובמבר [[1892]], עת פרש עקב בריאותו הלקויה. שנה לאחר מכן הוא הלך לעולמו.
שורה 48:
 
==ראשית הקריירה הפוליטית==
ב-[[1849]] חתם אבוט על "גילוי הדעת של מונטריאול" (Montreal Annexation Manifesto) שקרא לצירופה של קנדה ל[[ארצות הברית]], צעד שלימים הוא התחרט עליו וראה בו משוגת נעורים. בסופו של דבר הוא הצטרף ל"לשכת אורנג' הנאמנה של צפון אמריקה הבריטית" (Loyal Orange Lodge of British North America), ארגון פרו-בריטי. אבוט התמודד לראשונה בבחירות לאסיפתלאספת המחוקקים של פרובינציית קנדה ב-[[1857]] ב[[מחוז בחירה|מחוז הבחירה]] של ארג'נטיי, מצפון-מערב למונטריאול. כשהובס בבחירות הוא ערער על תוצאותיהן על בסיס טענה על אי-סדרים ברשימות הבוחרים ובסופו של דבר הוא קיבל את המושב שעליו התמודד ב-[[1860]]. הוא שימש כ"פרקליט הראשי" (solicitor general) של קנדה התחתונה (לימים קוויבק) וייצג את הממשל הליברלי של ג'ון אלכסנדר מקדונלד ושל לואי סיקוט בין השנים [[1862]] – [[1863]]. באי רצון הוא תמך ב[[איחוד קנדה]] מתוך חשש מפגיעה במעמדם הפוליטי של דוברי האנגלית בקנדה התחתונה. ב-[[1865]] הוא עבר לשורות המפלגה השמרנית. הצעתו להגן על הגבולות של 12 מחוזות הבחירה של דוברי האנגלית בקוויבק שולבה בסופו של דבר בחוק צפון אמריקה הבריטית שנתן תוקף לאיחוד קנדה.
 
==פוליטיקה ארצית==
ב-[[1867]] נבחר אבוט ל[[בית הנבחרים של קנדה]] מטעם מחוז הבחירה של ארג'נטיי. ב-[[1874]] הוא איבד את מושבו בפרלמנט בעקבות מעורבותו ב"שערוריה הפסיפית". בבחירות של [[1878]] הוא הפסיד על חודם של קולות בודדים ובפברואר [[1880]] הוא ניצח, אך נצחונוניצחונו בוטל עקב חשדות לשוחד. באוגוסט [[1881]] הוא ניצח ב[[בחירות ביניים]]. ב-[[1887]] מינה אותו מקדונלד כחבר [[הסנאט הקנדי]]. הוא שימש כראש סיעת הממשלה בסנאט ממאי [[1887]] ועד אוקטובר [[1893]] (כולל במשך תקופת כהונתו כראש הממשלה) וכ[[שר בלי תיק]] בממשלתו של מקדונלד. במקביל, הוא כיהן בין השנים [[1887]] – [[1889]] כ[[ראש עירייה|ראש עיריית]] [[מונטריאול]].
 
אבוט היה מעורב בקידומם של כמה מיזמיי רכבת, כולל [[קו הרכבת הקנדית הפסיפית]] (שבחברה שסללה אותה הוא שימש כנשיאה). הוא פעל לאחד ולארגן את המימון לסינדיקט הראשון של הרכבת הקנדית פסיפית. כיועץ המשפטי למשקיע הראשי שלה, סר יו אלן, היה אבוט הנמען של המברק הידוע לשמצה שנשלח מראש הממשלה מקדונלד במהלך מערכת הבחירות הכלליות של [[1872]] שבו נכתב: "אני חייב לקבל עוד 10,000; זו תהייה הפעם האחרונה; אל תכשיל אותי; השב היום". מברק זה נגנב ממשרדו של אבוט ופורסם. כך פרצה "השערורייה הפסיפית" שגרמה לנפילת ממשלת מקדונלד. לאחר מכן היה אבוט מי שעמד במרכז אירגוןארגון הסינדיקט השני שבסופו של דבר ב-[[1885]] השלים את סלילת קו הרכבת הטרנס-יבשתי הראשון של קנדה. הוא שימש כיועץ המשפטי של הסינדיקט בין השנים [[1880]] – [[1887]] וכמנהלו בין השנים [[1885]] – [[1891]].
 
==ראש ממשלת קנדה==