עלילת המצורעים – הבדלי גרסאות

 

גרסתו של מנתון הופיעה בספר השני של חיבורו ההיסטורי על מצרים, וכמו בגרסת הקטאיוס, גם בה יש פלישה של זרים (ה[[חיקסוס]]) למצרים, אולם בניגוד לגרסת הקטאיוס, המגורשים הם המצורעים עצמם – מצרים ולא זרים.

רק בשלב זה, לאחר תיאור ה"תועבות" שנעשו על ידי החיקסוס והטמאים, חושף מנתון את זהותו של מנהיגם: כשחבר אוסרסיף לחיקסוס, שינה את שמו ל[[משה]].{{הערה|שם=נגד אפיון כו|1=יוסף בן מתתיהו, '''נגד אפיון''', מאמר ראשון, [[S:נגד אפיון#כו|פרק כו]].}}

כעבור 13 שנות גלות באתיופיה, חזרו אמנופיס ובנו רעמסס למצרים, גרשו ממנה את הרועים והמצורעים "ורדפו אחריהם עד הרי סוריה".{{הערה|שם=נגד אפיון כז|1=יוסף בן מתתיהו, '''נגד אפיון''', מאמר ראשון, [[S:נגד אפיון#כז|פרק כז]].}}

 

יוסף מביע את תמיהותיו בסדרה של שאלות רטוריות עוקצניות ולעגניות:

אולם לטענת יוסף, גם בדברים אלה לא היה די ומנתון לא השכיל להבין ש"לא יֵאָמנו כזביו":

גם אם כעסו המצורעים על המלך בגלל מה שעשה להם, הרי שאחרי שיצאו לחופשי מהמחצבות וקבלו ממנו את אווריס, היה עליהם למתן את שנאתם אליו. וגם אם רחשו אליו שנאה רבה, היו תוקפים אותו בלבד ולא יוצאים למלחמה על כל [[מצרים (עם)|העם המצרי]], כי ברור הרי שהיו להם קרובים רבים במצרים. וגם אם החליטו להילחם בכל העם, מדוע החליטו להילחם גם באלים שלהם בכך שתיקנו להם חוקים חדשים הנוגדים את חוקי אבותיהם? יוסף מוסיף בציניות, שיש לזקוף לזכות מנתון שלא הטיל את האשמה הזאת על אנשי ירושלים, אלא על המצרים עצמם (המצורעים) ובראשם הכוהנים שלהם (אוסרסיף), ומוסיף לתהות: האם לא מוזר הדבר שאף אחד מקרובי האנשים הטמאים לא הצטרף למלחמתם עד שהיו צריכים לבקש עזרה מירושלים, ואיזו ידידות או קרבת משפחה הייתה עד אז בין הטמאים ובין בני ירושלים? הרי גם המצורעים היו מצרים ולכן היו אויבים לבני ירושלים ומנהגיהם היו שונים מאד. ואנשי החיקסוס מירושלים עטו מיד על הצעת המצורעים לכבוש את מצרים, כאילו לא הכירו כבר את הארץ ממנה גורשו בעבר בכח. אילו היו החיקסוס במחסור ובמצוקה, ברור היה מדוע הסכימו לסכן את חייהם, אך הם ישבו בעיר משגשגת ואכלו מפרי אדמה טובה בהרבה מאדמת מצרים, אז מה גרם להם לחרף את נפשותיהם לעזרת מי שרק לא מזמן היו אויביהם, אנשים שאין איבר שלם בגופם ושאפילו קרוביהם נטשו אותם? הרי לא יכלו לנחש מראש שהמלך יברח מהם.{{הערה|יוסף בן מתתיהו, '''נגד אפיון''', מאמר ראשון, [[S:נגד אפיון#כט|פרק כט]].}}

== ליסימכוס ==

הסופר המצרי [[ליסימכוס (נגד אפיון)|ליסימכוס]], שגם הוא כתב חיבור על דברי ימי מצרים, כתב את התיאור המפורט ביותר של יציאת מצרים שהגיע לידינו מהתקופה ההלניסטית-רומית, ש[[יוסף בן מתתיהו]] הכריז עליו כעל העוין ביותר מבין כל הגרסאות לסיפור.{{הערה|Bezalel Bar-Kochva, '''The Image of the Jews in Greek Literature: The Hellenistic Period''', p. 306}}

 

 

יוסף בן מתתיהו טוען שהסיפור בדבר המצורעים ובעלי המומים, עליו התבסס ליסימכוס, הוא שקרי כבר מיסודו, אלא שליסימכוס אף הוסיף עליו שקרים נוספים וגרסתו אינה תואמת לגרסאות של הסופרים האחרים.

כמו קודמיו, גם הסופר המצרי [[כאירמון מאלכסנדריה]] (המאה ה-1 לספירה) כתב "אגיפטיאקה" משלו, שכללה גרסה משלו על יציאת מצרים, שמבוססת גם היא על עלילת המצורעים:

 

 

גרסת כאירמון מבוססת בעיקרה על סיפורו של מנתון, אך כוללת שימוש במסורות שאינן תלויות במנתון, שמשתקפות באזכורו של פריטיבאוטס ובהופעתה של איזיס בחלום.{{הערה| Menahem Stern, '''Greek and Latin Authors on Jews and Judaism''', p. 417}} ייתכן וסיפור החלום על איזיס מקורו במסורת עממית נפוצה. יש מכנה משותף בין גרסת כאירמון לבין המסופר ב"נבואת ה[[קדרות|קדר]]" המצרית. נבואה זו נמצאה כתובה ביוונית על שרידי [[פפירוס]]ים מ[[המאה ה-3 לספירה]] ובאחד מהם מסופר על "היהודים...בני הבליעל...המגורשים ממצרים על ידי זעמה של איזיס".{{הערה| Menahem Stern, '''Greek and Latin Authors on Jews and Judaism''', p. 420, Sec. 289}}{{הערה|מנחם שטרן, '''מחקרים בתולדות ישראל בימי הבית השני''', נבואה מצרית-יוונית והמסורת על גירוש היהודים ממצרים בהיסטוריה של כאירימון, עמ' 533-531.}}