הפלישה המונגולית לאירופה – הבדלי גרסאות

סובוטאי, שכוח הפשיטה שבפיקודו ספג אבדות כבדות ב-1223 מידי הבולגרים של הוולגה, בדרכו חזרה מדרום רוסיה, הזהיר שמדובר בכוח משמעותי, שעלול לסכן את האגף והעורף של הצבא המונגולי בדרכו למסע הכיבושים המתוכנן באירופה, ולכן יש לחסל את האיום הנשקף מהם לפני תחילת המסע. ב-[[1236]], לאחר השלמת ההכנות למסע המלחמה החדש, יצאו הכוחות בפיקוד מונגקה ובודז'ק דרומה, כדי לתקוף את השבטים ששכנו באזור [[וולגה]] התחתונה. האחרונים נמלטו מפני הצבא המונגולי אל אי בנהר הוולגה, שם הרגישו עצמם בטוחים, אך הפרשים המונגוליים ניצלו שרטון בנהר כדי להגיע אל האי, וערכו בהם טבח. בו זמנית יצא כוח מונגולי נוסף, בפיקודם של באטו חאן וסובוטאי{{הערה|Robert Marshall, Storm from the East: From Ghengis Khan to Khubilai Khan, University of California Press, Berkeley Los Angeles, 1993. עמודים 90 - 91 {{אנגלית}}}}, צפונה לכבוש את בולגריה שעל הוולגה. כוח זה הטיל מצור וכבש את ערי הבולגרים, [[בילר]], [[בולגאר]], [[סובאר]], [[ז'וקאטאיי]] וערים נוספות. המונגולים השלימו את כיבוש בולגריה של הוולגה, הרסו ערים והעבירואת אוכלוסיותעריה, חילקו את הארץשטחה לאזורי כיבוש והכפיפו אותה לניהולם. לאחר מכן התפנה הכוח הצבאי הגדול, שעסק בכיבוש בולגריה של הוולגה, התפנהלתקוף כעתאת למשימותהנסיכויות חדשותהרוסיות.