שמשון – הבדלי גרסאות

סיפור עלילותיו של שמשון שזור בשלוש אהבות שהיו לו עם נשים, שכולן היו פלשתיות, למורת רוחם של הוריו. על אף יחסם למעשיו, מציין המקרא כי {{ציטוטון|וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ, כִּי מֵיְהוָה הִיא, כִּי תֹאֲנָה הוּא מְבַקֵּשׁ מִפְּלִשְׁתִּים|{{תנ"ך|שופטים|יד|ד|קצר=כן}}}}. מכך משתמע שיחסיו של שמשון עם הפלשתים כוונו במודע כדי להכות בהם בתואנות אישיות שונות. מניע כזה תואם מאוד את עלילותיו סביב האישה הראשונה.

האישה הראשונה הייתה אישה פלשתית מהעיר [[תמנה]]. בדרכו אליה פגש שמשון ב[[אריה|כפיר אריות]], {{ציטוטון|וַיְשַׁסְּעֵהוּ כְּשַׁסַּע הַגְּדִי}}. בהמשך, התנחלה [[דבורת הדבש|כוורת דבורים]] בגווית האריה, ושמשון רדה ממנה את ה[[דבש]]. סיפור זה היווה נושא ל[[חידת שמשון|חידה שחד שמשון]] לשלושים בחורים במשתה חתונתו: {{ציטוטון|[[חידת שמשון|מֵהָאֹכֵל יָצָא מַאֲכָל וּמֵעַז יָצָא מָתוֹק]]|{{תנ"ך|שופטים|יד|יד|קצר=כן}}}}. הפלשתים, שלא הצליחו לפתור את החידה, איימו על אשת שמשון שישרפו את בית הוריה אם לא תגלה להם את פתרון החידה. האישה הציקה לשמשון עד שזה נענה לה, והאישה גילתה את פתרון החידה לבני עמה. כדי לשלם את חובו, שלושים חליפות בגדים, ירד שמשון לעיר [[אשקלון]] ולקח בכוח את חליפותיהם של שלושים פלשתים. אחרי מעשה זה, נטש שמשון בכעס את אשתו וחזר לבית אביו.

לאחר זמן רצה שמשון לחזור לאשתו, אך גילה כי אביה נתנה לאחר. כדי לנקום, לכד שמשון 300 [[שועל]]ים, קשר [[לפיד]]ים ל[[זנב]]ותיהם, שילחם בשדות פלשתים והבעיר את כל יבולם. הפלשתים נקמו על ידי שריפת האישה ואביה, וכתגובה הכה אותם שמשון {{ציטוטון|שׁוֹק עַל-יָרֵךְ}}. הפלשתים ביקשו לנקום ויצאו בכוח גדול כדי לתפוס את שמשון. כדי להימנע מ[[מלחמה]], הלכו שלושת אלפים מאנשי [[שבט יהודה]] להביאלהסגיר את שמשון אל הפלשתים. לאחר שהבטיחו לו שלא יפגעו בו אלא רק יעבירוהו לפלשתים, הניח להם שמשון לכבול אותו. לאחר שנמסר לידי הפלשתים, נמסו הכבלים מעל ידיו, והוא מצא לחי [[חמור]] והכה באמצעותה אלף פלשתים.

שמשון הוא הגיבור האולטימטיבי במיתולוגיה היהודית, בדומה לגיבורים במיתולוגיות אחרות, שהבולט ביניהם הוא [[הרקולס]] ב[[מיתולוגיה יוונית|מיתולוגיה היוונית]] וה[[מיתולוגיה רומית|רומית]]. קיימים קווי דמיון בין סיפור שמשון לסיפורו של הרקולס, לדוגמה: לשניהם כוח פיזי על־טבעי, שניהם נלחמו ב[[אריה]] וניצחו אותו בידיים חשופות וללא כלי נשק, שניהם נשאו על כתפיהם סמלים של כוח – שמשון, את שערי עזה, והרקולס את האריה שאותו ניצח, ושניהםשניהם נפלו עקב פגיעה שנגרמה להם כתוצאה מנשותיהם, ושניהם נוקמים בעת מותם. בנוסף, קיים דמיון מפתיע במוצאם - הרקולס משבט הדנאים, ואילו שמשון משבט דן. השוני ביניהם מבטא את השקפת מחברי המקרא לעומת השקפת מחברי המיתולוגיות היוונית והרומית: שמשון הוא [[אדם|בן אנוש]] ששאב את כוחו מהאלוהים ותלוי בו באופן מוחלט בכל מעשי גבורותיו, והרקולס היה בנו של [[זאוס]], ושאב את כוחו מהיותו חצי [[אל]]. כמו כן, שמעון הוא נזיר מלידה, ויש שפירשו שנזירותו נועדה כאיזון רוחני לגבורתו הפיזית<ref>{{צ-ספר|שם=שבעת עמודי התנ"ך: אישים ואידיאות בספר הספרים|מו"ל=עם-עובד|שנת הוצאה=תשכ"ח}}</ref>. [[יאיר זקוביץ]] סבור שהסיפור המקראי מבקש להתעמת עם מסורת מיתית הרואה בשמשון ענק רב-כוח שמוצאו מזיווג של אישה עם ישות אלוהית, בדומה לסיפור בבראשית פרק ו על ה[[נפיל]]ים. גם שמו של שמשון רומז למוצאו מ[[אל השמש|אלוהות השמש]]. המקרא מביא פרטים השוללים השקפה זו, ומדגיש כי שמשון איננו אלא אדם ילוד אישה.{{הערה|1=יאיר זקוביץ, '''חיי שמשון (שופטים יג-טז): ניתוח ספרותי-ביקורתי''', ירושלים: מאגנס תשמ"ב, עמ' 74–84.}}