פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
הסרת קישורים עודפים, הגהה, ניסוח
| צד ראשון=[[קובץ:Royal Standard of the King of France.svg|22px|גבול]] [[ממלכת צרפת|צרפת]] {{ש}} [[קובץ:Bandera_de_España_1701-1760.svg|22px|גבול]] [[ממלכת ספרד|ספרד]] {{ש}} [[קובץ:Flag of Bavaria (lozengy).svg|22px|גבול]] [[נסיכות הבוחר מבוואריה|בוואריה]] {{ש}} [[קובץ:Black St George's Cross.svg|22px|גבול]] [[נסיכות הבוחר מקלן|קלן]] {{ש}} בתחילת המלחמה: {{ש}} [[קובץ:Savoie flag.svg|22px|גבול]] [[דוכסות סבויה]] {{ש}} [[קובץ:Flag Portugal (1707).svg|22px|גבול]] ו[[ממלכת פורטוגל|פורטוגל]]
| ראש מדינה ראשון=
| מפקד ראשון=[[קובץ:Royal Standard of the King of France.svg|22px|גבול]] [[פרנסואה דה נוויל, דוכס וילרואה|דוכס ווילרואהוילרואה]] {{ש}} [[קובץ:Royal Standard of the King of France.svg|22px|גבול]] [[קלוד לואי הקטור דה וילאר|דוכס וילאר]] {{ש}} [[קובץ:Royal Standard of the King of France.svg|22px|גבול]] [[לואי ז'וזף דה בורבון, הדוכס מוונדום|דוכס ונדום]] {{ש}} [[קובץ:Royal Standard of the King of France.svg|22px|גבול]] [[ג'יימס פיץ ג'יימס, הדוכס הראשון מברוויק|הדוכס מברוויק]] {{ש}} [[קובץ:Flag of Bavaria (lozengy).svg|22px|גבול]] [[מקסימיליאן השני עמנואל, הנסיך הבוחר מבוואריה|הנסיך הבוחר מבוואריה]]
| כוח ראשון=
| צד ראשון-אבידות=
| מפה=
|שם=מלחמת הירושה הספרדית}}
'''מלחמת הירושה הספרדית''' ([[1701]]–[[1714]]) הייתה [[מלחמה]] [[אירופה|אירופית]] שפרצה ב-[[1701]] לאחר מותו של המלך הספרדי האחרון מ[[בית הבסבורג]], [[קרלוס השני, מלך ספרד|קרלוס השני]]. קרלוס הוריש את כל שטחו ל[[פליפה החמישי, מלך ספרד|פליפה]], דוכס [[אנז'ו|אנז'וּ]] (פליפה החמישי), נכדו של [[לואי הארבעה עשר, מלך צרפת]]. המלחמה התנהלה בשלבים, כשקיסר [[הקיסרות הרומית הקדושה]] [[לאופולד הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|לאופולד הראשון]] נאבק להגן על תביעת שושלתו לכס [[מלך ספרד|המלך בספרד]]. בעוד לואי ה-14 החל להרחיב את שטחו באגרסיביות, מדינות אירופיות אחרות (בעיקר [[ממלכת אנגליה]] ו[[איחוד שבעת המחוזות|הרפובליקה ההולנדית]]) נכנסו למלחמה לצד [[הקיסרות הרומית הקדושה]] בהתנגדות להתרחבות הצרפתית (ובמקרה של האנגלים, לשמור על הירושה הפרוטסטנטית). מדינות אחרות הצטרפו לקואליציה נגד צרפת וספרד במטרה להשיג שטחים חדשים ולהגן על שטחן הקיים. המלחמה ניטשה לא רק באירופה אלא גם ב[[צפון אמריקה]], ששם היא ידועה כ[[מלחמת המלכה אן]].
 
המלחמה התמשכה יותר מעשור והסתיימה ב[[הסכם אוטרכט]] ([[1713]]) וב[[הסכם רשטאט]] ([[1714]]). בסוף המלחמה, הוסיף [[פליפה החמישי, מלך ספרד|פליפה החמישי]] למלוך בספרד אך קיבל על עצמו להימנע מאיחוד עם צרפת. [[אוסטריה]] השיגה את רוב שטחיה של ספרד ב[[איטליה]] וב[[ארצות השפלה הדרומיות]]. בנוסף, תמה ה[[הגמוניה]] הצרפתית באירופה היבשתית, ורעיון [[מאזן הכוחות]] הפך למושג מרכזי ב[[יחסים בינלאומיים|יחסים הבינלאומיים]] בזכות אזכורו בהסכם אוטרכט.
היורש הישיר והלגיטימי ביותר היה [[לואי, הדופן הגדול]], בנם הלגיטימי היחידי של לואי הארבעה עשר ואשתו הספרדית [[מריה תרסה, נסיכת ספרד|מריה תרסה]], אחותו למחצה של קרלוס השני. בנוסף, היה לואי הארבעה עשר דודנו של קרלוס השני מצד אמו, [[אן מאוסטריה]], אחותו של המלך [[פליפה הרביעי, מלך ספרד|פליפה הרביעי]]. הדופן, בהיותו גם יורש העצר הצרפתי, היווה אופציה בעייתית: אילו היה יורש הן את צרפת והן את ספרד, הייתה לו ממלכה עצומה שהייתה מאיימת על מאזן הכוחות באירופה. יתר על כן, גם אן וגם מריה תרזה ויתרו על זכויותיהן לירושה הספרדית עם נישואיהן.
 
המועמד האלטרנטיבי היה [[לאופולד הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה]] מבית הבסבורג. אף הוא היה דודנו של המלך הספרדי מצד אמו; יתר על כן, אביו של קרלוס השני, פליפה הרביעי, הוריש את ממלכתו ל[[בית הבסבורג]] האוסטרי בצוואתו. אך גם מועמדות זו הייתה בעייתית, מאחר שירושת לאופולד הייתה מחזירה את האימפריה האוסטרית-ספרדית רבת העוצמה מן [[המאה ה-16]]. ב-[[1668]], שלוש שנים אחרי שקרלוס השני עלה לשלטון, הסכים לאופולד, שאז היה חשוך בנים, לחלק את השטחים הספרדיים בין בית הבסבורג לבין [[בית בורבון]], למרותעל אף שצוואתו של פליפה הרביעי הורישההותירה לו את כל הירושה. אולם ב-[[1689]], כש[[ויליאם השלישי, מלך אנגליה]] נזקק לסיוע הקיסר ב[[מלחמת הברית הגדולה]] נגד צרפת, הוא הבטיח לתמוך בתביעת הקיסר לספרד השלמה.
 
[[קובץ:Ruiterportret Lodewijk XIV.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[לואי הארבעה עשר מלך צרפת]] שהרחיב את השפעת צרפת למרות האבידות הקשות שהציבור סבל במהלך סדרת מלחמותיו]]
לעומת זאת, לואי נקט בעמדה אגרסיבית בניסיונו להבטיח הגמוניה צרפתית באירופה. הוא ניתק את הקשר המסחרי בין ספרד לאנגליה והולנד, ותוך כך איים על האינטרסים המסחריים של שתי מדינות אלו. בספטמבר 1701, אנגליה, הולנד, ואוסטריה חתמו על חוזה האג מתוקן, שהכיר בפליפה החמישי כמלך ספרד, אך הקצה לאוסטריה את אשר חפצה: השטחים הספרדיים באיטליה, מה שכפה עליה לקבל גם את ארצות השפלה הדרומיות (שעליהן שלטה ספרד), ותוך כך מנע את השתלטות צרפת על אזור חיוני זה. על פי החוזה שנחתם, אנגליה והולנד יכלו שוב לסחור עם ספרד.
 
מספר ימים לאחר חתימת החוזה, מת בצרפת [[ג'יימס השני מלך אנגליה|ג'יימס השני]], מלך אנגליה לשעבר (שהופל על ידי ויליאם השלישי ב-1688). למרותאף על פי שלואי הכיר בחוקיות מלוכתו של ויליאם השלישי מזה שנים, הוא החליט להכיר בבנו של ג'יימס השני, ג'יימס פרנסיס אדוארד סטוארט, כמלך הלגיטימי של אנגליה. פעולתו זו של לואי הרחיקה אף יותר את הציבור האנגלי והעניקה לוויליאם [[עילה למלחמה]]. אנגליה והולנד כבר החלו להכין את צבאותיהן, אך טרם הכריזו על מלחמה. המלחמה החלה כאשר [[הנסיך אויגן מסבויה]] פלש לדוכסות [[מילאנו]], אחד השטחים הספרדיים באיטליה, מה שחייב את צרפת להתערבות.
 
אנגליה, הולנד, ורוב מדינות [[גרמניה]], במיוחד [[פרוסיה]] ו[[נסיכות הבוחר מהנובר|הנובר]] צידדו באוסטריה, אך הנסיכים הבוחרים מ[[בית ויטלסבאך]] ב[[נסיכות הבוחר מבוואריה|בוואריה]] וב[[נסיכות הבוחר מקלן|קלן]], מלך [[פורטוגל]], ו[[דוכסות סבויה|דוכס סבויה]] תמכו בצרפת ובספרד. דווקא בספרד, ממשלות [[אראגון]], [[ולנסיה]], ו[[קטלוניה]] צידדו באוסטריה.
במלחמה באירופה היו שתי חזיתות עיקריות: ספרד ומערב-מרכז אירופה (במיוחד ארצות השפלה). החזית השנייה הייתה החשובה יותר משום ששם נלחמו בצורה מבריקה מפקד אוסטריה הנסיך אויגן מסבויה ומפקד אנגליה הדוכס ממרלבורו. כמו כן הייתה לחימה חשובה בגרמניה ובאיטליה.
 
ב-[[1702]], אויגן וכוחותיו נלחמו באיטליה, שם מפקד כוחות צרפת היה הדוכס של ווילרוואוילרואה, אותו הביס ולכד אויגן בפברואר. ווילרוואוילרואה הוחלף בדוכס של ונדום, שלמרות קרב באוגוסט שהסתיים בתיקו ויתרון מספרי די גדול, לא הצליח לגרש את האוסטרים מאיטליה.
 
בינתיים, פיקד הדוכס ממרלבורו על כוח אנגלי, הולנדי, וגרמני משולב בארצות השפלה, שם הוא כבש מספר מבצרים חשובים, במיוחד [[לייז']], על גדות הריין. בספטמבר כבש כוח קיסרי בפיקוד לואיז איש באדן את [[לנדאו (עיר)|לנדאו]], אולם האיום על אלזס הוסר באמצעות חבירת הנסיך הבוחר של [[בווריה]] אל הצרפתים. לואיז נאלץ לסגת אל מעבר לריין, שם הובס על ידי כוח צרפתי בפיקוד [[קלוד-לואי-הקטור דה וילאר]] ב[[קרב פרידלינגן|פרידלינגן]]. לעומת זאת, האדמירל האנגלי סיר ג'ורג' רוק ניצח בקרב ימי חשוב במפרץ [[ויגו]] שבמערב ספרד באוקטובר שתוצאותיו היו הריסת הצי הספרדי ותפיסת טונות של [[כסף (יסוד)|כסף]].
 
בשנה הבאה, למרותעל שמרלבורואף לכדשלכד את [[בון]] בגרמניה והגלה את אלקטור העיר, הוא נכשל מרלבורו בניסיונותיו ללכוד את [[אנטוורפן]] בבלגיה של ימינו, והצרפתים היו מוצלחים בגרמניה. צבא משולב של צרפת ובווריה תחת וילאר ומאקס אמנואל מבווריה הביס את הכוחות הקיסריים לואיז איש באדן והרמן סריון, אולם האלקטור ההססן מנע את לכידת [[וינה]], מה שהוביל להתפטרות וילאר. הניצחונות הצרפתיים בדרום גרמניה המשיכו לאחר התפטרותו של וילאר, אך עם צבא חדש תחת קאמי דה טלארד שניצח בפלטין. מנהיגי צרפת השתעשעו בעיצובים גרנדיוזיםגרנדיוזיים של לכידת וינה בירת אוסטריה בשנה הבאה עם צבא משולב של צרפת ובווריה. עם זאת, עד סוף [[1703]] צרפת נתקלה צרפת במספר מכשולים, מאחר שפורטוגל וסבויה החליפו צדדיםצד באמצע המלחמה. בינתיים, אנגליה, שלפני כן סברה כי פליפה יוכל להוסיף למלוך בספרד, החליטה שהאינטרסים המסחריים שלה יהיו יותר בטוחים תחת הארכידוכס קרל.
 
== בלנהיים עד מלפלקה ==
ב-[[1704]] תוכנית צרפת הייתה להשתמש בצבאו של ווילרוואוילרואה בהולנד כדי לבלום את מרלבורו, בעוד טלארדהצבא צבא צרפתהצרפתי-בווריהבווארי, תחתבפיקודם של טלארד, מאקס אמנואל ופרדיננד דה מארסין, מחליפו של וילאר, יצעדו עד וינה.
 
מרלבורו - בניגוד לרצון הולנד לשמור את כוחותיה בארצות השפלה - הוליך את כוחות אנגליה והולנד דרומה לגרמניה; מפקד אוסטריה אויגן באותו זמן נע אויגן צפונה לגרמניה עם צבא אוסטריה. מטרת תנועות אלו הייתה למנוע את התקדמות צבא צרפת-בווריה כלפי וינה; כוחותיהם של מרלבורו ואויגן נלחמו נגד כוחות צרפת תחת טלארד ב[[קרב בלנהיים]] באוגוסט 1704, שהיה ניצחון מפואר עבור מרלבורו ואויגן. עקב התבוסה, נאלצה בווריה לצאת מן המלחמה ובאותה שנה אנגליה והולנד הצליחו לבקוע לספרד בנקודתה הדרומית, [[גיברלטר]].
[[קובץ:Malplaquet1.jpg|ימין|ממוזער|350px|קרב מלפלקה, נקודת מפנה במלחמה, 11 בספטמבר 1709]]
אחרי קרב בלנהיים, שני המפקדים מרלבורו ואויגן עוד פעם הופרדו, כשהראשון עובר לארצות השפלה בעוד השני עובר לאיטליה. ב-[[1705]], שני הצדדים בקושי התקדמו בכל החזיתות. מרלבורו ווילרווא נעו בארצות השפלה בהססנות, והמצב היה דומה לוילאר וללואיז איש באדן לאורך הריין וונדום ואויגן באיטליה. קיפאון זה נשבר בשנה הבאה, [[1706]], כאשר מרלבורו גירש את צבא צרפת מדרום ארצות השפלה בניצחון מכריע נגדו ב[[קרב ראמיאי]] במאי ובעקבותיו כיבוש [[אנטוורפן]] [[דנקרק|ודנקירק]]. גם הנסיך אויגן, מפקד כוחות אוסטריה, היה מוצלח ביותר; בספטמבר, לאחר שוונדום יצא לחזק את הצבא המרופט בהולנד, ספגה צרפת מכה קשה תחת הדוק ד'[[אורליאן]] נגד אויגן ודוכס סבויה בקרב [[טורינו]] שסייע בגירוש את צרפת מאיטליה.
האסונות באאודנארדה ובליל הביאו את צרפת עד לקץ כניעה. לואי ה-14 נאלץ להיכנס למשא ומתן: שלח את שר החוץ שלו, המרקיז דה טורסי, להיפגש עם מנהיגי בעלות הברית. לואי הסכים לוותר על ספרד וכל שטחיה לטובת בעלות הברית, כשהוא מבקש לאחוז רק ב[[נאפולי]] שבאיטליה. יתר על כן, מוכן היה המלך אף לממן את גירוש פליפה החמישי - נכדו - מספרד, אם כי בעלות הברית כפו עליו תנאים מביכים יותר - דרשו שלואי יפעיל את צבאו להפיל את נכדו. בעקבות הצעה משפילה זו, לואי החליט שיילחם עד הסוף ופנה לעם הצרפתי בניסיון מוצלח לגייס אלפי חיילים.
 
ב-[[1709]], בעלות הברית ניסו שלוש פעמים לפלוש לצרפת, אך שתיים מהן היו כל כך קלושות ששימשו רק לפעולות הסחה. הניסיון הרציני ביותר נשעה כשמרלבורו ואויגן התקדמו כלפי [[פריז]]. התעמתו עם צבא צרפת תחת דוכס וילאר במה שהייתה שפיכות הדמים הקשה ביותר במלחמה, קרב מלפאקיי. למרותעל שבעלותאף הברית הביסושהביסו את צרפת, איבדו בעלות הברית מעל 20,000 איש, לעומת רק 10,000 בצדשאיבדה יריבתן. בעלות הברית לכדו את [[מונס]] אך לא הצליחו להביא עודלנחול ניצחונות נוספים. הקרב ציין נקודת מפנה במלחמה, משום שלמרות היותן המנצחות, נבלמה התקדמות בעלות הברית בעקבות האבידותהאבדות הקשות.
 
== השלבים האחרונים ==
 
== התוצאות ==
בהתאם להסכם אוטרכט, [[פליפה החמישי, מלך ספרד|פליפה החמישי]] הוכר כמלך ספרד, אך נכפה עליו לוותר על מקומו בירושה הצרפתית, על מנת ששתי המדינות לא יתאחדו לעולם תחת כתר אחד בעתיד. בכך נפתרה סוגיית איחוד צרפת וספרד. הוא שמר על הקיסרות הספרדית, אך מסר את דרום ארצות השפלה, [[נאפולי]], [[מילאנו]] ו[[סרדיניה]] לאוסטריה, את [[סיציליה]] וחלק מ[[מילאנו]]ממילאנו מסר ל[[בית סבויה]], ואת [[גיברלטר]] והאי [[מנורקה]] מסר לבריטניה. כך, אחיזתה של ספרד באירופה עצמה נחלשה, והאיום הפוטנציאלי על בריטניה ופורטוגל פחת. יתר על כן, הציע לבריטניה זכויות בלעדיות במסחר בסחר העבדים בשטחיו לשלושים שנה. לא נרשמו שינויי טריטוריה ממשיים מצד צרפת, אם כי הכירה במלכי בריטניה הלגיטימיים ומסרה לה, בנוסף, כמה שטחים בצפון אמריקה.
 
בטווח הארוך, הסכם אוטרכט סיים למעשה את תקופת ה[[הגמוניה]] הצרפתית באירופה, הקל על היחסים האנגלו-צרפתיים, הציג את בריטניה כמנצחת, סיים את תקופת העימותים בין ספרד לצרפת, והחליש את ספרד שהייתה מעצמה עולמית.
47,306

עריכות