לוז (חברה) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הרחבה
שורה 1:
{{בעבודה}}
{{חברה מסחרית
|שם=לוז אינטרנשיונל בע"מ
שורה 44 ⟵ 43:
 
==לאחר פירוק החברה==
שלושארבע חברות הוקמו על בסיס הטכנולוגיה או הצוות שעבד בחברת לוז:
===אלקטריק פיול===
חברת אלקטריק פיול קמה מתוך אחת החטיבות של חברת לוז, שבדקה מספר טכנולוגיות לאגירת חשמל. במטרה לנצל את שעות הלילה, שבהן העומס על רשת החשמל פוחת. באותן שעות ניתן לייצר חשמל, לאגור אותו במצברי ענק ולפרוק אותו אל הרשת העמוסה במשך שעות היום. באופן זה ניתן יהיה לאגור ולהשתמש ביותר חשמל, ולחסוך את הצורך בהרחבה יקרה של התשתיות לייצורו. לאחר סגירת חברת לוז הטכנולוגיה שפותחה יושמה לבסוף במצבר לרכב החשמלי שפיתחה וייצרה חברת אלקטריק פיול שהוקמה בשנת 1991.{{הערה|{{גלובס|עמי גינזבורג|אלקטריק פיול: החלום הירוק שנוסע רחוק|106816|5 באוקטובר 1997}}}}
===חברת סולל===
בשנת 1992, רכש איש העסקים הבלגי לואי בגו, את הטכנולוגיה והפטנטים של לוז ב-2 מיליון דולר מכונס הנכסים של החברה, והשקיעה סכום של 40 מיליון דולר בקמת חברת סולל (Solel Solar Systems). אבי ברנמילר, מהנדס שעבד בחברת לוז גוייס לחברה החדשה ושימש כמנכ"ל החל מ-1996. בשנים הראשונות עסקה החברה במכירת חלקי חילוף לשדות הסולריים שהקימה לוז ב[[קליפורניה]] ובהוזלת עלות ייצור החשמל בהם. ובמקביל המשיכה בפיתוח הטכנולוגיה התרמו-סולארית במערכת הדומה מאוד לזו שפיתחה לוז, בתוספת שיפורים העושים שימוש נרחב במערכות מיחשוב, שהתקדמו בכמה דורות מאז קרסה לוז. אלומת הקרינה ממוקדת בעזרת המראות של חברת סולל בצינור, שבו זורם הנוזל המוליך את החום לטורבינה. אחד היתרונות של הטכנולוגיה היא העובדה שהטורבינה של סולל זהה לטורבינה שמניעה תחנה פחמית סטנדרטית, והופכת אותה לתחנת כוח שניתנת להנעה הן בדלק קונוונציונלי והן באנרגיה סולרית.{{הערה|{{הארץ|יורם גביזון|הקאמבק הגדול בשוק האנרגיה הישראלי: 15 שנים לאחר שחלוצת האנרגיה הסולרית לוז פשטה את הרגל, עשויה סולל, שקמה על חורבותיה, להיות הדבר הגדול הבא בשוק האנרגיה|1.1112270|14 ביוני 2006}}}}