בית החרושת שולץ – הבדלי גרסאות

'''בית החרושת שולץ''' (ב[[גרמנית]]: '''Schulz Schop''', כונה '''השופ''') היה מפעל לתעשיית עורות לצרכילצורכי ביגוד והנעלה ל[[ורמאכט|צבא גרמניה]], שפעל ב[[גטו ורשה]] בזמן [[מלחמת העולם השנייה]]. בית החרושת נודע בשל מספר גבוה של [[רב|רבנים]]נים שעבדו בו כדי להנצל משילוח מהיר ל[[מחנה השמדה|מחנות ההשמדה]].

במהלך [[מלחמת העולם השנייה]] גדל הצורך לתעשיית מלחמה זולה ומהירה כדי לאפשר ל[[ורמאכט]] ללחום בשתי החזיתות ללא מחסור. חלק מתעשייה זו התקיימה ב[[מחנות עבודה]] ובמפעלים שפעלו מתוך ה[[גטו|גטאות]] וכך ניצלו הנאצים את כוח העבודה החינמי לצרכילצורכי המלחמה.

ב[[ספטמבר]] [[1941]] הקים [[פריץ שולץ]], תעשיין גרמני מ[[גדנסק|דאנציג]], מפעל לעיבוד עורות לצרכילצורכי ביגוד והנעלה, בתוך גטו ורשה ברחוב נוביליפיה (פולנ'ב[[פולנית]]: Nowolipie). שולץ החל לפעול בתוך מפעל בבעלותו של אברהם הנדל, שהצליח להשיג אזרחות פולנית בדויה בשם יוזף טולצ'ק. הנדל המשיך לנהל את המפעל בימי המלחמה תחת מרותו של שולץ. המפעל העסיק כ-30003,000 יהודים עד לסגירת המפעללסגירתו ב[[מאי]] [[1943]], בעקבות [[מרד גטו ורשה]], והוא הועבר לצד הארי של [[ורשה]].

אברהם הנדל, מנהל המפעל, היה יהודי אדוק ממשפחה [[החסידות|חסידית]] שהגיעה מהעיירה [[סוקולוב פודלסקי|סוקולוב]]. הוא היה מקושר מאוד לרבנים רבים ובעיקר ל[[אדמו"ר|אדמו"רי]]י [[חסידות גור|גור]]. הנאצים ראו ב[[רב|רבנים]]נים כמנהיגי הציבור היהודי בגטו ולכן רדפו אותם באופן מיוחד וניסו להשפילם ולהכותם ככל שניתן.

הנדל הבין שהתלות הנאצים במפעלו תאפשר לעובדיו תנאים טובים יחסית ומניעת האפשרות להיהרג ברחבי הגטו או להשלח למחנות. למרותעל אף שעובדיו לא היו אמורים לעלות על גיל 50, הנדל עשה השתדלות רבה לתת אישורי עבודה מיוחדים ל"מומחים" הזקנים שלו, הלא הם רבני הגטו. מעבר לביטחון הפיזי אותו קיבלו הרבנים, הנדל אפשר להם לעסוק ב[[לימוד תורה]] וב[[תפילה]] על חשבון זמן העבודה, תוך שהוא מחפה ומסתיר זאת מעייני ה[[נאצים]]. פעמים רבות אף הגן הנדל בגופו על רבנים מסויימיםמסוימים שנתפסו על ידי הנאצים והודות למעמדו הוא לא נפגע.

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן= "הנני בבית המלאכה של שולץ. אני בא בשעה שהקהל דופק במסמרים ואומר [[הושענות]]... הנה יושב ליד סדנת תיקון נעלים (העבודה אינה אלא הוצאת המסמרים בצבת) הרב מקוזליגוב, [[אריה צבי פרומר|יהודה אריה פרומר]], ראש הישיבה לשעבר של [[ישיבת חכמי לובלין]]. הוא יושב כאן ורוחו מתנשאת לעולמות אחרים. הוא אינו פוסק מללמוד בע"פ. שפתיו נעות כל הזמן. מזמן לזמן פונה במילה לאדמו"ר מפיאסצ'נה ר' [[קלונימוס קלמיש שפירא|קלונימוס שפירא]], מחבר "[[חובת התלמידים]]" היושב ממולו. מתפתחת שיחה חרישית בדברי תורה. מרחפים מאמרי חז"ל ודברי פוסקים. ועוד מעט מופיעים על סדנת הסנדלרים, יותר נכון במוחות ובפיות של הגאונים – ה[[רמב"ם]] וה[[ראב"ד השלישי|ראב"ד]], [[בעל הטורים]] ו[[רמ"א]], ראשונים ואחרונים. בחלל בית המלאכה עוברים בסך גאונים וגדולים - מה לי אנשי ס.ס.? מי לי משגיחים גרמניים? מה אכפת רעב ומצוק ונגישות ואימת מוות? הרי מרחפים בעולמות העליונים, הרי יושבים לא בבית המלאכה ברחוב נובוליפיה 46, אלא – ב[[לשכת הגזית]], ב[[סנהדרין]]. כך יורדים בני אדם במצוקה וכך הם מתרוממים לגובה רוחני לדרגה עליונה.|מקור=יומן גטו ורשה, [[תל אביב]] [[תש"ו]] }}

אך למעשה רק דחתה העבודה במפעל רק דחתה את מותם של הרבנים ולא הצליחה למנוע אותםזאת. כל הרבנים נהרגו בתוך הגטו או נשלחו ל[[טרבלינקה]] עם סגירת המפעל והגטו לאחר ה[[מרד גטו ורשה|מרד]]. בשל האזרחות הבדויה של הנדל הוא הצליח להימלט מהגטו במהלך המרד ולעבור לצד הארי בחזות פולנית. בהמשך המלחמה הוא נשלח למחנה העבודה [[דכאו]] ועבד בו עד לסוף המלחמה במסווה של [[כומר]] [[נצרות|נוצרי]].

* הרב [[אלכסנדר זושא פרידמן]] – מזכיר [[אגודת ישראל]] בפולין ומחבר הספר "מעיינה של תורה". שימש כראש המועצה הדתית של ה[[יודנראט]] בגטו ורשה. נשלח למחנה באיזורבאזור [[לובלין]] ונספה שם ב-[[3 בנובמבר]] [[1943]] ([[ה' בחשוון]] [[תש"ד]]).

* הרב [[אריה צבי פרומר]] – הרבי מקוז'יגלוב, ראש [[ישיבת חכמי לובלין]]. נשלח ל[[מאידנק]] ונספה ב[[תאי הגזים]] ב-[[2 במאי]] [[1943]] ([[כ"ז בניסן]] [[תש"ג]]).

* הרב [[בנימין פלטיאל מורגנשטרן]] – האדמו"ר מ[[חסידות סוקולוב|סוקולוב]]. נשלח ל[[אושוויץ]] עם אחרוני הגטו ונספה זמן קצר לפני שחרור המחנה.

* הרב [[דוד בורנשטיין]] – האדמו"ר השלישי מ[[חסידות סוכטשוב|סוכטשוב]]. נפטר ב[[גטו ורשה|גטו]] ב-[[17 בנובמבר]] [[1942]] ([[ח' בכסלו]] [[תש"ג]]) ונקבר ב[[בית הקברות היהודי בוורשה]]. עקב הקבורה החפוזה בתנאי הגטו הקשים, מצבתו ומקום קבורתו לא נמצאו עד היום.

* הרב [[דוד הלברשטאם]] – האדמו"ר מ[[סוסונוביץ]] ו[[אב"ד]] העיירה.

* הרב [[יצחק מנחם מנדל דנציגר]] – האדמו"ר הרביעי מ[[חסידות אלכסנדר|אלכסנדר]]. נרדף אישית ע"יעל ידי הנאצים ב[[גטו לודז']] והוברח בזהות בדויה לגטו ורשה. ב[[ספטמבר]] [[1942]] ([[אלול]] [[תש"ב]]) נתגלתה זהותו האמיתית והוא הועלה על רכבת ל[[טרבלינקה]], על אף ניסיונות ההצלה של הנדל.

* הרב [[מנחם זמבה]] – מגדולי מנהיגי [[יהדות פולין]] ערב [[השואה]], מרבני [[גטו ורשה]] ומתומכי ה[[מרד גטו ורשה|מרד]]. ב-[[23 באפריל]] [[1943]] ([[י"ח בניסן]] [[תש"ג]]), במהלך דיכוי [[מרד גטו ורשה]], הוא נורה ונקבר באופן זמני בחצר ביתו. בשנת [[1958]] נמצא קברו ועצמותיו הועלו ל[[ארץ ישראל]] ונטמנו ב[[הר המנוחות]] ב[[ירושלים]].

* הרב [[משה בצלאל אלתר]] – אחיו של האדמו"ר מ[[חסידות גור|גור]] בעל [[אברהם מרדכי אלתר|האמרי אמת]]. נתמנה כסמכות העליונה בקרב החסידים לאחר שאחיו יצא מ[[פולין]]. ב[[אוגוסט]] [[1942]] (אב [[תש"ג]]) נשלחה ל[[טרבלינקה]], שם נספה.

* הרב [[נתן נחום רבינוביץ']] – האדמו"ר מ[[חסידות קרימולוב|קרימולוב]]. כונה "זקן האדמו"רים" עקב כהונתו כאדמו"ר כיובל שנים. ב-[[4 במאי]] [[1943]] ([[כ"ט בניסן]] [[תש"ג]] נשלח ל[[טרבלינקה]]), שם נספה.

* הרב [[קלונימוס קלמיש שפירא]] – האדמו"ר מפיאסצ'נה, מחבר הספרים [[חובת התלמידים]] ו[[אש קודש]]. נשלח למחנה הריכוז [[טרווניקי]], ליד [[לובלין]] ונרצח ב-[[2 בנובמבר]] [[1943]] ([[ד' בחשוון]] [[תש"ד]]), יחד עם שאר יהודי המחנה, במסגרת מבצע "חג הקציר (Erntefest) שערך ה[[אס אס]].

* הרב [[שלמה חנוך הכהן רבינוביץ']] – האדמו"ר הרביעי מ[[חסידות ראדומסק|ראדומסק]]. הוברח לגטו ורשה לאחר התנקלות והתעללות אישית בו ע"יעל ידי הנאצים והוא חי בדירת מסתור. ב-[[1 באוגוסט]] [[1942]] ([[י"ח באב]] [[תש"ב]]) התגלה מסתורו והוא נורה בביתו עם כל משפחתו. נקבר ב[[בית הקברות היהודי בוורשה|בית הקברות היהודי]].

==קישורים חיצוניים==

* אודות אברהם הנדל ובית החרושת שלו ראו: [http://www1.yadvashem.org/odot_pdf/Microsoft%20Word%20-%203475.pdf אברהם הנדל], באתר [[יד ושם]]{{ש}}

* {{HebrewBooks||הנתיב האחרון של גדולי התורה בגיטו ווארשה|27766|[[בית יעקב (כתב עת)|בית יעקב]], גיליון 47, ניסן תשכ"ג (1963), עמ' 9-66–9|עמוד=6}}