מקס ורטהיימר – הבדלי גרסאות

'''מקס ורטהיימר''' (15 באפריל 1880 – 12 באוקטובר, 1943) היה פסיכולוג [[האימפריה האוסטרו-הונגרית|אוסטרו-הונגרי]], והיה אחד משלושת המייסדים של שיטת [[פסיכולוגיית הגשטלט|הגשטלט]], יחד עם [[קורט קופקה]] ו - [[וולפגנג קולר]]. הוא ידוע בספרו "''חשיבה פרודוקטיבית"'', ובהגותו אודות [[ תופעת_פי]] במסגרת עבודתו ב[[פסיכולוגיית הגשטלט|בפסיכולוגיית הגשטלט]].

וורטהיימר התעניין בפסיכולוגיה, ולמד אצל [[קארל סטאמפף]] באוניברסיטת ברלין. ורטהיימר, הלך אז לקבל את הדוקטורט שלו ב-1904 תחת [[אוסוולד קולפה]] באוניברסיטת וירצבורג, ולאחר מכן החל את הקריירה האינטלקטואלית בהרצאות באוניברסיטת [[פרנקפורט]]. במשך זמן קצר הוא עזב את פרנקפורט לעבוד במכון ברלין לפסיכולוגיה, אך חזר בשנת 1929, כפרופסור מלא. ורטהיימר בסופו של דבר סיים ב[[ניו סקול]] ב[[ניו יורק (מדינה)|ניו יורק]], מעמד בו הוא החזיק עד מותו.

מקס נולד ב- 15 באפריל 1880 ב[[פראג]], אז חלק מבוהמיה-אוסטריה-הונגריה. הוא נולדבנם להוריושל וילהלם ורוזה ורטהיימר, שניואחיו לאחיוהבכור הוא וולטר.

עקב המסלולים השונים שהציעו לו לשלב עם הלימודים החל מקס לחשב את עתידו וקלט שהוא מוקסם מ[[פילוסופיה]]מפילוסופיה, הוא החל ללמוד [[משפטים]] ב [[Charles Univesity]], בו הוא בחן גם תחומים אחרים כ[[פילוסופיה]]כפילוסופיה, [[מוזיקה]] [[פסיכולוגיה|ופסיכולוגיה]], ואחרי שנה הוא נרשם לאוניברסיטת ברלין ושינה את תחום לימודיו לפילוסופיה.

בברלין התאפשר למקס לעבוד עם דמויות ידועות כ[[קארל שטאמפף]], [[פרידריך שומן]], [[גאורג אליאס מולר]], ו[[אריק וון הורנבוסטל]]. מאוחר יותר ב- 1903 הוא השלים את ה-Phd שלו מאוניברסיטת וורזבורג שם השלים מחקרים אודות מכונת אמת.

מקס החל את הקריירה האקדמית שלו במכון פרנקפורט ששינה אחר כך את שמו לאוניברסיטת פרנקפורט, הוא עזב את המקום בין השנים 1916 ו- 1929 על מנת לנסות להשיג עבודה במכון ברלין לפסיכולוגיה, אבל חזר לפרנקפורט  ב- 1929 כפרופסור מלא. הוא נשאר שם עד 1933.

ב 1923, בזמן שלימד בברלין, הוא נישא לאנה קארו, (שכונתה אנני), בתו של פיזיקאי, לה הוא ילד 4 ילדים: רודולף (שמת בינקות ב-1924), וולנטין, מישל, וליסה. מקס ואנה ורטהיימר התגרשו ב- 1942.

הוא ייצג את מדינתו ב[[מלחמת העולם הראשונה]], וכשחזר הוא נתן הרצאות והמשיך במחקריו אודות תפיסה (perception) ו[[פסיכולוגיית הגשטלט]] באוניברסיטת ברלין עד 1933. אך ב- 1933 שינויי השלטון הדרמטיים שכנעו אותו לעזוב את גרמניה, הוא שמע את הצהרותיו של [[אדולף היטלר]] והרגיש ששורשיו היהודיים לא יתקבלו היטב תחת ממשלתו של [[אדולף היטלר|היטלר]], ולכן עזב יחד עם עוד מהגרים לעבר [[ארצות הברית]].

ההגירה שלהם סודרה בקונסוליה של ארצות הברית ב[[פראג]], והוא ואשתו הגיעו לנמל [[ניו יורק (מדינה)|ניו יורק]] ב-13 בספטמבר 1933. המשפחה קיבלה אזרחות, ולכן מכונה מקס ורטהיימר כפסיכולוג גרמני-אמריקאי.

עם הגעתו לאמריקה בגיל 53, קיבל מקס משרת פרופסור ב[[ניובניו סקול]] למחקרים סוציאליים, ה[[ניוהניו סקול]] היה רק בן 14 שנים כשמקס החל שם את עבודתו, וניתנה לו אפשרות ללמד בכל מיני קורסים, מקס נותר שמה למשך העשור האחרון של חייו. הוא המשיך בקשר עם חבריו האירופיים שחלקם היגרו אף הם ל[[אמריקה]], קופקה לימד ב[[סמית קולג']], קולר ב –Swarthmore College, ולוין ב[[אוניברסיטת קורנל]] וב[[אוניברסיטת איווה]]. על אף התדרדרותו הרפואית, הוא המשיך את מחקריו אודות פתרון-בעיות, מה שהוא כינה חשיבה פרודוקטיבית, והשלים את ספרו היחיד "חשיבה פרודוקטיבית" בסוף ספטמבר 1943.

ערך מורחב - [[תופעת פי]]

כתיאורטיקןכתאורטיקן בשיטת הגשטאלט מקס התעניין בתפיסה, אבל התעניין גם בחשיבה, הוא רשם את רעיונותיו בספרו חשיבה פרודוקטיבית שיצא לאור ב 1945 שנתיים לאחר מותו. מקס ניסה להבדיל בין חשיבה פרודוקטיבית לבין חשיבה רפרודוקטיבית: חשיבה רפרודוקטיבית קשורה לשינון, התניה, הרגלים או אזור של מידע מוכר. בעוד שחשיבה פרודוקטיבית היא תוצר של רעיונות חדשים ופריצות דרך. רעיונות מבוססים על היגיון. ורטהיימר טען, שרק חשיבה רעיונית המבוססת על היגיון יכולים להוביל להבנה אמתית של בעיות תפיסה וקשרי אנוש.

הוא עודד תרגול של [[לוגיקה]] מסורתית אותה ראה כמעודדת חשיבה. אולם האמין ש[[לוגיקה]]שלוגיקה לבדה לא תעודד חשיבה פרודוקטיבית, הוא האמין ש[[יצירתיות]] חשובה גם היא בחשיבה חיובית, ובדומה להרצאותיו, הוא השתמש בדוגמאות קונקרטיות על מנת להבהיר את המעבר מ S1 -  מצב בו שום דבר אינו הגיוני, ל S2 - מצב בו הכול נראה נהיר ובר תפיסה.

הוא מדגיש ב"חשיבה פרודוקטיבית" שפתרון בעיות על ידי ציות עיוור לחוקים מונע הבנה אמתית של בעיות. הוא האמין שציות עיוור טורדת את האדם מגילוי הפתרון.

[[קטגוריה:סגל אוניברסיטת גתה בפרנקפורט‏בפרנקפורט]]