חיים בן עטר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
יוניון ג'ק (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
יוניון ג'ק (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
שורה 62:
בשנת [[ה'תצ"א|תצ"א]], בגיל 35, סיים לסדר לדפוס את ספרו הראשון "חפץ ה'", ויצא למסע קצר בערי מרוקו כדי לקבל [[הסכמה|הסכמות]] לספרו לקראת הדפסתו המתוכננת. מלבד רבני סאלי, הוא קיבל את הסכמותיהם של [[גדול הדור|גדולי מרוקו]], רבי יהודה בן עטר ורבי יעקב אבן צור. הסכמות אלו היו נחוצות להדפסת ספרו, כמקובל באותם ימים, ועם השגתן הפליג מאחד מנמלי מרוקו בדרכו לאירופה. משם המשיך במסע יבשתי צפונה אל [[אמסטרדם]], שבה היה ה[[דפוס פרופס|דפוס העברי]] של [[שלמה פרופס]], ובה התעתד להדפיס את ספרו. באמסטרדם ביקש וקיבל את הסכמותיהם של רבני שני בתי הדין המקומיים: חברי בית הדין של הקהילה האשכנזית, הרבנים יוסף בער ו[[משה פרנקפורט]], וחברי בית הדין של הקהילה הספרדית, הרבנים דוד ישראל עטיאש ויצחק חיים אבן דנא די בריטון. עם סיום תהליך ההדפסה, שב רבי חיים בן עטר למרוקו.
לאחר שובו מאמסטרדם לסלא שבמרוקו, גילה שבהיעדרו ניצלו יריביו את ההזדמנות לתפוס את השליטה ב"צלאת בן עטר" ונעלו את המקום{{הערה|לוי, '''באור החיים''', עמ' 127. הוא מצטט את מרציאנו, '''עטרת חכמים''' (ראו להלן: [[#לקריאה נוספת|לקריאה נוספת]]), הגורס כי רבי חיים בן עטר רמז לפרשה זו בהקדמה לספרו "אור החיים" במילים {{ציטוטון|וסוגרו דלתי תורה כי האיש הבליעל הולך וחזק ויוסף לחטוא איש ישראל}}.}}. הוא החליט לעזוב את עיר מולדתו. מכתביו עולה כי כבר בשלב זה קיבל את ההחלטה לעזוב את מרוקו ו[[עלייה לארץ ישראל|לעלות לארץ ישראל]]. כפי הנראה לא הייתה התוכנית בת-ביצוע בשלב זה, ולכן נדד מזרחה אל פנים היבשת קרוב ל-200 קילומטר, והתיישב זמנית ב[[
בשנת [[תצ"ח]] ([[1738]]) שרר [[רעב המוני|רעב כבד]] במרוקו, ואזור פס ננטש על ידי כל מי שיכול היה לעזוב. רבי חיים בן עטר היה בין הבורחים לעיר הנמל הצפונית [[טטואן]], ובה קיבל את ההחלטה [[עלייה לארץ ישראל|לעלות לארץ ישראל]] (בשלב זה כפי הנראה עדיין לא החליט להקים [[ישיבה]] ו[[בית מדרש]] בארץ ישראל){{הערה|טויטו, '''איטליה''', עמ' 42.}}. בחודש אייר [[תצ"ט]] (אביב [[1739]]) יצא ל[[אלג'יר]], ומשם ל[[איטליה]].
| |||