סיאה צ'אל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Shirusha4 (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
Shirusha4 (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
שורה 10:
הבאבים שהתקדמו ונפוצו בפרובינציות שמדרום לים הכספי, חוו התנגשויות וגילויי אלימות מצד האוכלוסיה השיעית, התנגדות שהלכה והחריפה. במסגרת אחת ההתנגשויות הרגו הבאבים כמה ממתנגדיהם, והתבצרו במסגד שיח טברסי באוקטובר 1848. במבצר הצליחו הבאבים לתכנן מערכות שונות בהן הבריחו את החיילים הפרסים, אך יחד עם זאת חלק גדול ממנהיגיהם נהרגו. תקופת ההתבצרות סימנה את הבאבים כגורם מרדני, אלים וחותר תחת השלטון, דבר שהוביל לתעמולת הסתה ורדיפה עיקשת אחריהם, תוך הוצאה להורג של חשובי הקהילה וחברי קבוצת "אותיות החי". ביולי 1850 הוחלט על הוצאותו להורג של הבאב, בידי 750 חיילים ארמנים. הבאב יחד עם חלק מתלמידיו שביקשו למות עמו, עמד בפני כיתת היורים ולאחר מספר מטחים שמילאו את החצר בעשן, לא היה שם. הוא נתפס בתא בו היה כלוא, נלקח בחזרה והוצא להורג.
 
הקהילה הבאבית עמדה בפני משבר אמיתי שכן הבאב לא מינה בצורה פורמלית יורש, ממשיך תורתו. הקהילה הבאבית לעומת זאת הסכימה כי היורש המתאים הוא מירזא יחיא, שהיה צעיר, חבר הדת הבאבית ובן למשפחת אצולה. מירזא יחיא קשר עצמו לקבוצה באבית מילטנטית שהדגישה את החשיבות של מלחמת מצווה, כפי שהיה נהוג במסורת השיעית ובכפוף לדרשה שהעביר הבאב לראש התנועה, מלא שיח' עלי תרשיזי, הידוע בכינויו עט'ים. בדרשה קבע הבאב כי עט'ים הוא הקאאם, מוטיב הקשור בשיעה למלחמת מצווה מה ששימש, מבחינתם של כמה מחברי הקבוצה, הצדקה לפעולה חסרת רסן. באופן זה חתרה התנועה יחד עם 3 באבים קיצוניים למאבק עיקש שיביא לסילוק השאה, מאבק שהסתיים בניסיון התנקשות של אותם באבים בשאה באוגוסט 1852. השאה, שנכנס לבהלה, החל לרדוף את הבאבים עד חורמה והחרים את רכושם. מאות נאסרו ורבים הוצאו להורג. באותן רדיפות נמלט מירזא יחיא והגיע לעיראק, בעוד אחיו, חסין עלי נורי, מסר עצמו לשלטונות אף על פי כי לא הייתה לו כל נגיעה בדבר. עלי נורי הובל לטהרן בשלשלאות ונכלא בשבי בסיאה צ'אל, הבור השחור, אפיזודה שנחשבת לאבן דרך ומסמלת את נקודת הפתיחה של הדת הבהאאית.<ref>{{צ-ספר|מחבר=שם|שם=עמ' 77-81|מו"ל=|שנת הוצאה=}}</ref>
 
== השהות בשבי ==