סיאה צ'אל – הבדלי גרסאות

הקהילה הבאבית עמדה בפני משבר אמיתי שכן הבאב לא מינה בצורה פורמלית יורש, ממשיך תורתו. הקהילה הבאבית לעומת זאת הסכימה כי היורש המתאים הוא מירזא יחיא, שהיה צעיר, חבר הדת הבאבית ובן למשפחת אצולה. מירזא יחיא קשר עצמו לקבוצה באבית מילטנטית שהדגישה את החשיבות של מלחמת מצווה, כפי שהיה נהוג במסורת השיעית ובכפוף לדרשה שהעביר הבאב לראש התנועה, מלא שיח' עלי תרשיזי, הידוע בכינויו עט'ים. בדרשה קבע הבאב כי עט'ים הוא הקאאם, מוטיב הקשור בשיעה למלחמת מצווה מה ששימש, מבחינתם של כמה מחברי הקבוצה, הצדקה לפעולה חסרת רסן. באופן זה חתרה התנועה יחד עם 3 באבים קיצוניים למאבק עיקש שיביא לסילוק השאה, מאבק שהסתיים בניסיון התנקשות של אותם באבים בשאה באוגוסט 1852. השאה, שנכנס לבהלה, החל לרדוף את הבאבים עד חורמה והחרים את רכושם. מאות נאסרו ורבים הוצאו להורג. באותן רדיפות נמלט מירזא יחיא והגיע לעיראק, בעוד אחיו, חסין עלי נורי, מסר עצמו לשלטונות אף על פי כי לא הייתה לו כל נגיעה בדבר. עלי נורי הובל לטהרן בשלשלאות ונכלא בשבי בסיאה צ'אל, הבור השחור, אפיזודה שנחשבת לאבן דרך ומסמלת את נקודת הפתיחה של הדת הבהאאית.<ref>{{צ-ספר|מחבר=שם|שם=עמ' 77-81|מו"ל=|שנת הוצאה=}}</ref>