בית החרושת שולץ – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 19:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן= "הנני בבית המלאכה של שולץ. אני בא בשעה שהקהל דופק במסמרים ואומר [[הושענות]]... הנה יושב ליד סדנת תיקון נעלים (העבודה אינה אלא הוצאת המסמרים בצבת) הרב מקוזליגוב, [[אריה צבי פרומר|יהודה אריה פרומר]], ראש הישיבה לשעבר של [[ישיבת חכמי לובלין]]. הוא יושב כאן ורוחו מתנשאת לעולמות אחרים. הוא אינו פוסק מללמוד בע"פ. שפתיו נעות כל הזמן. מזמן לזמן פונה במילה לאדמו"ר מפיאסצ'נה ר' [[קלונימוס קלמיש שפירא|קלונימוס שפירא]], מחבר "[[חובת התלמידים]]" היושב ממולו. מתפתחת שיחה חרישית בדברי תורה. מרחפים מאמרי חז"ל ודברי פוסקים. ועוד מעט מופיעים על סדנת הסנדלרים, יותר נכון במוחות ובפיות של הגאונים – ה[[רמב"ם]] וה[[ראב"ד השלישי|ראב"ד]], [[בעל הטורים]] ו[[רמ"א]], ראשונים ואחרונים. בחלל בית המלאכה עוברים בסך גאונים וגדולים - מה לי אנשי ס.ס.? מי לי משגיחים גרמניים? מה אכפת רעב ומצוק ונגישות ואימת מוות? הרי מרחפים בעולמות העליונים, הרי יושבים לא בבית המלאכה ברחוב נובוליפיה 46, אלא – ב[[לשכת הגזית]], ב[[סנהדרין]]. כך יורדים בני אדם במצוקה וכך הם מתרוממים לגובה רוחני לדרגה עליונה.|מקור=יומן גטו ורשה, [[תל אביב]] [[תש"ו]]}}
 
למעשה רק דחתה העבודה במפעל את מותם של הרבנים ולא הצליחה למנוע זאת. כל הרבנים נהרגו בתוך הגטו או נשלחו ל[[טרבלינקהמחנות השמדה]] עם סגירת הגטו לאחר ה[[מרד גטו ורשה|מרד]]. בשל האזרחות הבדויה של הנדל הוא הצליח להימלט מהגטו במהלך המרד ולעבור לצד הארי בחזות פולנית. בהמשך המלחמה הוא נשלח למחנה העבודה [[דכאו]] ועבד בו עד לסוף המלחמה במסווה של [[כומר]] [[נצרות|נוצרי]].
 
===רבנים שעבדו במפעל===