שבועה (יהדות) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ דיוק בקישור
אין תקציר עריכה
שורה 37:
בתקופת [[חז"ל]] תוקנו שבועות נוספות, כגון "שבועות הנוטלים" שאינן מוטלות על הנתבע אלא דווקא על התובע. בימי ה[[אמוראים]] התרחבה מגמה זו עוד יותר, ותוקנו עוד שבועות רבות, כגון "שבועת היסת" שמחייבת את הנתבע להישבע גם כאשר הוא כופר בכל התביעה ואין כל ראיה נגדו.
 
בתקופת [[הגאונים]] החלו לצמצם את השימוש בשבועות, ולהיעזר בפתרונות חלופיים שיאיימו על הנידונים. בימינו בתי הדין אינם נוהגים להשביע כלל, ובדרך כלל במקום השבועה מציעים פשרה בין בעלי הדין{{הערה|תחומין יב 327 - הטלת פשרה במקום חיוב שבועה; משפטי ארץ, ב, תשס"ה, עמ' 459, [[נתן חי]], השבועה בבית הדין הרבני-בין חזון למציאות}}
 
==ראו גם==