קבר הגחליליות – הבדלי גרסאות

הסרט פותח במילים "מתתי בלילה ה-[[21 בספטמבר]] [[1945]]". בתחנת [[רכבת]] נגלה בעל הקול- נער מותש, מלוכלך ובמצב בריאותי ירוד להחריד. הוא ממלמלמנסה להיזכר "איזה יום היום?", קורס על הרצפה, וממלמל את השם "סָצְקוֹסצקו", ולאחר.

לאחר מכן מוצאים אותו שני אנשי ניקיון ללא רוח חיים בין [[קבצן|קבצנים]] שונים. אחד מהם מוצא לידו קופסת פח של סוכריות וזורק אותה אל מחוץ לתחנה, כשחומר דמוי אפר נשפך ממנה. [[גחלילית|גחליליות]] רבות מופיעות באוויר, ואז נגלית ילדה קטנה לבושה בברדס, ומרימה את הקופסה. אותו נער מופיע לידה בבגדי חייל, והם הולכים משם יד ביד.

סייטה וסצקו עוברים לבית דודתם מצד אביהם, שם מוצעים להם חדרים. סייטה חוזר לחורבות העיר בה גרו ומביא משם את החפצים אותם קבר לבית דודתו, והיא מקבלת זאת בברכה. לאחרהוא זמןמספר מהלדודתו נמסרתעל לסייטהפטירתה הידיעהשל שאימם נפטרה, והוא אומר זאת לדודתואמו, אך לא לאחותו. הם מבלים שם חלק ניכר מהסרט, מנסים להתחזק מעצם היותם אח ואחות ואף הולכים יחד ל[[ים]], שם הם מבלים יחדיו. אך בכל מקום מתקיפים את סייטה זיכרונות בהם מעורבת אמם, וכשהדבר קורה גם לסצקו, היא פורצת בבכי. בהפצצות הם מסתתרים עם שאר בני הכפר במקלט, וכל אימת שהדבר קורה סצקו נתקפת גירודים עזים בכל גופה. הם נאלצים למשכן את בגדי אימם תמורת [[אורז]], למרות התנגדותה של סצקו. עם הזמן מגלה דודתם יחס אוהד פחות ופחות כלפיהם, עד שהיא טוענת כבר שעל סייטה לעבוד כדי להרוויח את לחמו, ובכלל להודות לה על כך שהיא מסכימה לארח אותם, שכן הם מקשים עליה ובכיה של סצקו מפריע לה ולשאר בני הבית בלילה. סייטה מחליט לא לפגוע בגאוותו ומסרב להתנצל. הוא וסצקו עוזבים את הבית, ועוברים לגור רק שניהםלבדם במקלט החצוב בגבעה ליד אותו כפר. משם ואילך עליהם לשרוד בכוחות עצמם לחלוטין.

סייטה מתגנב לשדה של קני [[סוכר]] ומנסה לגנוב אחד מהם בשביל אחותו, אך בעל השדה תופס אותו, מכה אותו ולאחר שהוא בודק את המקלט בו התגורר עם ססטקוסצקו, מגיע למסקנה כי הוא זה שגנב ממנו כה הרבה בזמן האחרון. הוא מביא אותו לתחנת ה[[משטרה]], אך השוטר אותו הם פוגשים שם טוען שכבר הכה אותו מספיק, והדבר עלול אף להיחשב לתקיפה. לאחר ניסיון לשיחה עם סייטה הוא משחרר אותו. סייטה מוצא את אחותו המחכה לו ליד התחנה, פורץ בבכי מתוך מחשבה על מה שעלול לקרות להם ובעיקר לה, וחוזר איתה למקלט. מצבה ממשיך להידרדר והוא ממשיך לגנוב בניסיון נואש להצילה. כשהיא כבר נמצאת במצב בו היא שוכבת ומתאמצת רק מעצם הדיבור, סייטה הולך לבנק ומושך ממנו את כל מה שנותר מכספה של אימם. הוא שומע שיפן, אימפריית השמש הגדולה, הפסידה במלחמה ושכל האוניות בצי טבעו. או אז הוא מבין שגם אביו מת, וכל מה שנותר לו ולאחותו בעולם הוא מעט הכסף שמשך מהבנק, וזה את זו. כשהוא מגיע למקלט עם אוכל הוא מוצא שם את אחותו שוכבת על גבה, ולצידה קופסת הסוכריות ממנה נתן לה סוכרייה אחת בכל עת של משבר לאורך הסרט כולו. היא עודה חיה, גם אם רזה ובמצב בריאותי ירוד ביותר, והוא מוצא שהיא שמה בפיה גולה במקום סוכרייה, שכן כולן אזלו כבר. הוא מביא לה [[אבטיח]] אותו קנה ולא גנב כפי שעשה עד עתה, והיא אוכלת ממנו מעט ואז נרדמת.

"היא לא התעוררה יותר", אומר קולו של סייטה. הוא, שמצבו הבריאותי ירוד מאוד אף הוא, הולך לאיש אחד הנותן לו פחמיםהקצבת פחם לשריפת גופת אחותו. האיש טוען שלמרות הכול היום יפה, אך סייטה לא מגיב, עכשיו כשלא נותר לו דבר בעולם. מוצגים הבזקים מהעבר של סצקו המשחקת ליד המקלט, רצה וצוחקת לבדה, ואז נראה המקלט כשהוא נטוש לחלוטין. סייטה עולה לגבעה מול העיר הגדולה, שם את גופת אחותו בת ה-4 בארון קבורה יחד עם הברדס שלה, ארנקה (שם "אוצרותיה") והבובה שלה, ומבעיר אותה. הוא יושב שם עד השקיעה, כשהגחליליות מתחילות לעוף במקום, ואז נגלה כשהוא שוכב על גבו ובוהה בהן, ומצבו הגופני דומה לזה שנראה בסצנה הראשונה של הסרט.

בסצנה האחרונה של הסרט נשמע קולו של סייטה, האומר שלמחרת בבוקר הוא שם חלק מהאפר של סצקו בקופסת הסוכריות, טיפס על הגבעה, ולעולם לא חזר למקלט. הוא נראה ליד גחלי המדורה כשהוא אוכל כדור אורז, ואז נשמע קולה של סצקו הקורא בשמו. הסרט חוזר לסצנה הראשונה שהוצגה בו, עם רוחותיהם של סייטה בבגדי חייל וסצקו בברדס. במקום כדור האורז שהחזיק עד עתה, סייטה מחזיק בקופסת הסוכריות. סצקו רצה אליו ויושבת לידו, והוא נותן לה את הבובה שלה ואת הקופסה. לאחר מכן הוא אומר לה שהגיע הזמן ללכת לישון, והיא שמה את ראשה על ברכיו ונרדמת, כשהגחליליות עפות סביבן. סצנה זו היא למעשה המשך לזו שהוקרנה בתחילתו של הסרט, ומנסה לעדן את סופו הטראגי בהצגת רוחותיהם של שני הילדים. בשניות האחרונות של הסרט רואים את רוחות הילדים צופות על העיר קובה העכשווית.

"קבר הגחליליות" הוא סרט אנטי-מלחמתי מובהק, והוא מעביר זאת בדרך קשה. בניגוד לרבים אחרים מסוגו הוא אינו מציג סיפור הירואי, אלא מתרכז בשני ילדים פשוטים שחייבים להתעמת לבדם מול האכזריות המציאותית של העולם. אף תוצאה חיובית לא מושגת מהמלחמה בסופו, רק אובדן. מסר בולט נוסף הוא הסכנה הנובעת משמירה מוגזמת על גאוות האדם, כשסייטה מסרב להתנצל בפני דודתו. וללכת(מסר לעבודסמלי בעל משמעות היסטורית, כלומרשכן גאוותו של סייטה מסמלת את הגאווה הלאומית המוגזמת של יפן בתקופת [[מלחמת העולם השנייה]], להתעמתגאווה עםשמנעה המציאותמהאימפריה היפנית להיכנע לבעלות הברית גם אחרי שהמלחמה כבר הוכרעה, וכך, שלא לצורך, גאווה זו חרצה את גורלם של מאות אלפי אזרחים שנידונו להיהרג בהפצצות הגרעין האמריקאיות.) במקום זאת, הוא מעדיף לברוח ממנהמדודתו, ולכן נאלץ לעזוב עם סצקו, רק כדי לחיות בתנאים קשים בהרבה. סצקו, שתלויה לגמרי באחיה, מהווה גם קורבן גם של המלחמה וגם של אחיה. החלטותיו של סייטה הביאו למות שניהם.