דייגו ולאסקס – הבדלי גרסאות

'''דייגו רודריגס דה סילבה אי ולסקסולאסקס''' ([[ספרדית]]: '''Diego Rodríguez de Silva y Velázquez'''; [[הטבלה|הוטבל]] ב-[[6 ביוני]] [[1599]] - [[6 באוגוסט]] [[1660]]) היה [[צייר]] [[ספרד]]י וה[[אמן (אמנות)|אמן]] הבולט ביותר בחצרו של המלך [[פליפה הרביעי מלך ספרד|פליפה הרביעי]] מספרד. טכניקת הציור הריאליסטית שלו והקומפוזיציות בהן השתמש הקנו לו שם כאחד האמנים הדגולים שקמו במערב, במיוחד בזכות [[דיוקן|דיוקנאות]] משפחת המלוכה הספרדית שצייר.

ולסקסולאסקס זכה לתהילה מחודשת ומועצמת מתחילת ה[[המאה ה-19|מאה ה-19]], כשטכניקת הציור הווירטואוזית שלו, ובמיוחד הקומפוזיציות המתוחכמות וחסכנותו במשיחות [[מכחול]] בציוריו המאוחרים, זכו לשבחים רבים. ציירים כ[[אדוארד מאנה]], מראשי ה[[אימפרסיוניזם|אימפרסיוניסטים]] המוקדמים, וציירים [[ריאליזם (אמנות)|ריאליסטים]] רבים הושפעו מעבודותיו, וגם ציירים שרוח עבודותיהם הייתה רחוקה משלו, כמו [[פייר אוגוסט רנואר|רנואר]], נהרו למוזיאונים כדי להתפעל מיצירותיו{{הערה|[http://www.pierre-auguste-renoir.org/biography.html הביוגרפיה של רנואר]}}.

ולסקסולאסקס המשיך ליהנות מהשפעה גם ב[[המאה ה-20|מאה ה-20]], כשציירים ספרדים רבים, ובהם [[פבלו פיקאסו]] ו[[סלבדור דאלי]] מכירים לו חוב{{הערה|[http://www.johncoulthart.com/feuilleton/2009/06/08/the-metamorphoses-of-don-jose/ באתר של] John Coulthart}}. דיוקן ה[[אפיפיור]] [[אינוקנטיוס העשירי]] שלו שימש בסיס לסדרת עבודות מרכזית ביצירתו של האמן המודרני הבולט [[פרנסיס בייקון (צייר)|פרנסיס בייקון]]{{הערה|[http://www.artyfactory.com/art_appreciation/portraits/francis_bacon.htm בייקון באתר] artyfactory}}{{הערה|[http://uk.phaidon.com/agenda/art/articles/2013/february/08/the-truth-behind-francis-bacons-screaming-popes/ "האמת מאחורי האפיפיורים 'הצורחים' של בייקון] באתר Phaidon}}.

[[קובץ:Las_Meninas,_by_Diego_Velázquez,_from_Prado_in_Google_Earth.jpg|ממוזער|שמאל|250px|[[לאס מנינאס]] (בספרדית: נערות החצר) ([[1656]]), תמונתו המפורסמת ביותר של ולסקסולאסקס]]

ולסקסולאסקס נולד ב[[סביליה]] בתחילת חודש [[יוני]] של שנת [[1599]], וטקס ההטבלה שלו נערך בעיר ביום השישי לחודש זה. אביו, רודריגס דה סילבה, היה [[עורך דין]] מצליח, בן למשפחת אצולה [[פורטוגל]]ית. בהתאם למנהג שהיה מקובל בזמנו בספרד, הוא ידוע בעיקר בשמה של אמו - ולסקסולאסקס. הוא חונך על ידי הוריו כילד דתי, והם ייעדו לו עתיד כמלומד, דבר שהביאם ללמדו [[פילוסופיה]] ושפות רבות. אולם, נטיית לבו של ולסקסולאסקס הצעיר פנתה כבר בגיל מוקדם לכיוון ה[[אמנות]], ובנערותו התמחה אצל האמן הסיבייאני [[פרנסיסקו דה הררה]], צייר נמרץ אשר זילזל בהשפעתן של האסכולות האיטלקיות של התקופה על אסכולת סביליה. מעבודותיו של הררה שנשתמרו, ניתן ללמוד כי הוא היה אמן אמיץ, בעל ייחוד, אשר עבודותיו מתאפיינות בסגנון עצמאי ואפקטיבי. אולם בד בבד, סבל הררה ממזג חם ומתפרץ, דבר שהקשה על תלמידיו להשאר במחיצתו לזמן רב. ולסקסולאסקס הצעיר נשאר ב[[סטודיו]] של הררה שנה אחת בלבד, אולם הייתה זו שנה שהשפיעה על חייו. בשנת לימודיו אצל הררה למד את היסודות אותם פיתח מאוחר יותר לסגנון המאפיין אותו - שימוש במכחולים ארוכי שיער, המשווים לצבע המונח על הבד תחושה של ריחוף וריאליות.

לאחר שעזב את בית מדרשו של הררה, עבר ללמוד אצל מאסטר שונה לגמרי - [[פרנסיסקו פאצ'קו]] המלומד והקפדן, שפרסם באותו זמן ספר עב כרס על תורת הציור. ולסקסולאסקס שהה בבית ספרו של פאצ'קו כ-5 שנים, במהלכן למד את רזי ה[[פרספקטיבה]] וה[[פרופורציה]], ונחשף לכל ספרי האמנות המובילים של התקופה. הייתה זו גם התקופה שבה התאהב בבתו של מורהו, חואנה, אותה נשא לבסוף לאישה בשנת [[1618]]. לאחר סיום התמחותו הרשמית אצל פאצ'קו, החל ולסקסולאסקס מצייר את כל אשר ראה סביבו: כדי [[חומר|חימר]] כפריים, [[ציפור]]ים, [[דג]]ים, [[פירות]] ו[[פרח]]ים. הציור המדויק של העצמים כפי שהוא ראה אותם במו עיניו, תיאורו בדייקנות וצביעתו בצבעו המקורי בתנאי תאורה ספציפית ומסוימת, הפך למטרה המרכזית באמנות המוקדמת של ולסקסולאסקס.

ולסקסולאסקס בחר בכוונה ברורה לצייר נושאים פשוטים אלו, באומרו כי הוא מעדיף להיות ראש ציירי הנושאים הפשוטים מאשר זנב לציירי אמנות העל{{מקור}}.

כעבור זמן מה הבין ולסקסולאסקס כי ההתמחות בציור נושאים פשוטים דורשת התמקצעות וחקר מעמיק עליהם, ובעיקר - על [[גוף האדם]] ככלי הבעתי. לצורך כך, שכר את שירותיו של נער כפרי, אשר שימש כמשרתו האישי וכמודל למספר גדול של [[רישום פחם|רישומי פחם]] ו[[רישום|גיר]], וכן ציורי צבע שאותם יצר במטרה לתפוס ולתעד את הנימות הדקיקות ביותר שמופיעות בהבעתו של המודל. הבעותיו של המשרת הצעיר נשקפות כיום מהגדולות שביצירותיו של ולסקסולאסקס, בהן, הנער הצוחק ביצירתו "ארוחת הבוקר" שב[[הרמיטז'|מוזיאון ההרמיטאז']], והצעיר שב"מוזיקאים". בעבודות אלו השתית ולסקסולאסקס יסודות לסגנונו ההבעתי והחודר אל תוך מושא הציור וכמו מנתח את הסיבה להבעה מבפנים. ולסקסולאסקס תפס את העולם סביבו כסביבה שוקקת חיים, חיים פשוטים ועממיים המשמשים את המושא האידיאלי ביותר לציוריו. תפיסה זו הביאה לא פעם להקבלה בינו ובין הסופר [[מיגל דה סרוואנטס|סרוואנטס]] שתיאר גם הוא ביצירתו את הדמויות הפשוטות של דרום ספרד{{מקור}}.

לאחר שביסס את מעמדו כצייר מוכר באזור מגוריו, התפנה ולסקסולאסקס להקמת [[משפחה]]. יחד עם אשתו חואנה הביא לעולם שתי בנות: הצעירה נפטרה בילדותה, ואילו הבכורה, פרנסיסקה, נישאה בנעוריה לצייר באטיסטה דל מאזו, צייר אשר הושפע מוולסקסמוולאסקס ושכמה מעבודותיו נחשבו בטעות לעבודותיו של ולסקסולאסקס.

לאחר הולדת בנותיו החל ולסקסולאסקס להתעניין בעולם שמחוץ לאזור הכפרי שבו בילה את ימיו מראשיתם. בשנת [[1622]], מצויד במכתבי המלצה רבים, נסע ל[[מדריד]] בליווי משרתו ושהה שם חודשים מספר. ביקור זה הותיר רושם נכבד על פרנסי האמנות בעיר, וכעבור שנה הוא זומן לחזור אליה על ידי אחד מיועציו של המלך, אשר

המלך פליפה הרביעי היה מנהיג חלש שאהב אמנות ואף התגאה בהיותו צייר ומשורר חובב. אהבת אמנות זו, יחד עם ההכרה בכשרונו האדיר של ולסקסולאסקס, הפכה את המלך לחברו הקרוב והנאמן של ולסקסולאסקס לתקופה של 36 שנים, שבהן הכריז כי ולסקסולאסקס יהיה האמן היחיד לו יותר לצייר את הפורטרטים המלכותיים{{הערה|1=[http://www.heraldofeurope.co.uk/Article.aspx?ArticleID=873888459 ולסקסולאסקס באתר] Herald of Europe}}. ולסקסולאסקס קיבל משרה כצייר בחצר המלכותית וכל צרכיו, החל בטיפולים רפואיים וכלה בציוד לציוריו, שולמו על ידי המלך.

בשנת [[1628]] הגיע לביקור בספרד האמן [[פטר פאול רובנס|רובנס]], וולסקסוולאסקס מונה על ידי המלך כמדריכו האישי של האורח לאוצרות התרבות הספרדית. שלא כצפוי, רובנס, שהיה אז בשיא תהילתו, לא השפיע כהוא זה על סגנונו ומנהגו של ולסקסולאסקס, אולם הוא עורר בו דחף עז לבקר ב[[איטליה]] ולחזות בעבודותיהם הגדולות של האמנים האיטלקיים.

בשנת [[1629]] התיר המלך פליפה הרביעי, לוולסקסלוולאסקס להגשים את חלומו ולנסוע לאיטליה, וזאת תוך שמשכורתו נשארת בעינה. ולסקסולאסקס יצא לדרכו מנמל [[ברצלונה]] באוגוסט של אותה השנה, על סיפון ספינתו של המרקיז דה ספינולה, המצביא הספרדי שכבש את [[ברדה (הולנד)|ברדה]] שב[[הולנד]], אשר היה בדרכו לקחת את הפיקוד על חיל המצב הספרדי ב[[מילאנו]]. בזמן הפלגה זו שמע ולסקסולאסקס את פרטי הקרב המפואר בברדה מפי המצביא עצמו, ואף רשם לעצמו את הפורטרט של המנצח, אולם התמונה המפורסמת המתארת את הניצחון - [[כניעת ברדה]], צויירה זמן רב לאחר מכן, כיוון שקרנו של המרקיז בקרב חצר המלוכה ירדה באותה תקופה. במהלך מסעו באיטליה, ביקר ולסקסולאסקס ב[[רומא]] וב[[ונציה|וונציה]], שם העתיק [[יצירת מופת|יצירות מופת]] של אמני ה[[רנסאנס]], ואף צייר כמה יצירות משלו בהשראת ציורים אלו.

לאחר שובו ממסעו, המשיך ולסקסולאסקס לעבוד בשירות המלך, אשר הקפיד לבקרו מדי יום בסטודיו בו עבד, ולשמש לו כמודל לציוריו בהם הוא נראה בשלל תנוחות ותחפושות. בשנת [[1647]] גמל המלך בלבו לפתוח במדריד אקדמיה חדישה ללימודי האמנות. אוצר הממלכה כלל בשעתו מאות ציורים ורישומים אך מעט מאוד עבודות [[פיסול]], ולכן נשלח ולסקסולאסקס למסע שני לאיטליה, כדי לרכוש ממיטב יצירות הפיסול האיטלקי ולהביאן לקישוט מסדרונות המוסד החדש. ולסקסולאסקס יצא לדרכו בשנת [[1649]] מנמל [[מאלגה]] ונחת ב[[ג'נובה]], משם המשיך למילאנו, לוונציה ולבסוף ל[[מודנה]]. במסעו זה העשיר ולסקסולאסקס את ידיעותיו בנושאי האמנות האיטלקית, דבר שהשפיע על יצירתו. בסופו של המסע, הגיע ולסקסולאסקס לרומא, שם התקבל על ידי ה[[אפיפיור]] [[אינוקנטיוס העשירי]]. ולסקסולאסקס יצר תמונת פורטרט של האפיפיור הזקן, שתוארה על ידי [[מבקר אמנות|מבקרי האמנות]] האיטלקיים כתמונה הטובה ביותר שהוצגה אי פעם ברומא{{מקור}}.

לצורך הכנה ליצירת דיוקנו של האפיפיור, צייר ולסקסולאסקס את עוזרו האישי ועבדו, בדיוקן [[דיוקנו של חואן דה פארחה]]. בתמונה זו, שפורסמה בפני עצמה כבר לאחר יצירתה, תיאר ולסקסולאסקס את העבד השחור כשהוא לבוש בבגדים מכובדים ומישיר מבט נוקב. גברים ממוצא אפריקאי לא צויירו לרוב בתקופה זו, כאנשים לבנים, וציור זה אף נחשב כמתריס ביחס לתקופתו.

מרומא יצא ולסקסולאסקס לביקור קצר ב[[נאפולי]], שלאחריו שב לספרד לבקשת המלך פליפה הרביעי בשנת [[1651]], והביא עמו ציורים רבים וקרוב ל-300 פסלים מסוגים שונים, אותם קיטלג וסידר מאוחר יותר לבקשתו של המלך. מרבית הפסלים אותם הביא ולסקסולאסקס מאיטליה, נתפסו כבלתי צנועים בעיני [[הכנסייה הקתולית]] בספרד, ולאחר מותו של המלך הם נעלמו בהדרגה.

בשנת [[1644]] נפטרה המלכה [[איזבלה השנייה]] ל[[בית בורבון]], והמלך נשא תחתיה לאישה את מריאנה מ[[אוסטריה]], אשר הפכה עד מהרה לנושא שאותו תיאר ולסקסולאסקס רבות בציוריו. בתקופה זו, החל ולסקסולאסקס מתאר ביצירותיו גם את יושבי הארמון פחותי המעמד, ובהם המשרתים, הנערות, הננסים, חיות המחמד וילדיה של המלכה החדשה. בתה הבכורה של המלכה החדשה היא זו המופיעה ביצירת המופת המפורסמת ביותר של ולסקסולאסקס: [[לאס מנינאס]] ("הנערות"). בציור מופיע ולסקסולאסקס כשעל חזהו ה[[צלב]] ה[[אדום]] של [[יעקב בן זבדי]], סמל למסדר ה[[אביר]]ים הספרדי. נהוג לומר שהצלב על חזהו של הצייר צוייר על ידי המלך בעצמו, מאחר שאת תואר האבירות הרשמי קיבל ולסקסולאסקס רק כשלוש שנים לאחר יצירת התמונה, וזאת כיוון שאפילו עוצמתו של המלך לא הספיקה כדי לזרז את עבודת הוועדה שחקרה את טוהר מוצאו ועיסוקו של ולסקסולאסקס, במטרה לנפק לו את תואר האבירות. ועדה זו הייתה שלב נדרש בדרך לאבירות בספרד, והיא וידאה את היעדרם של שרידי דם [[יהודי]] או [[מורים|מורי]] בדמו של המועמד, וכן בדקה שלא עסק מימיו ב[[מסחר]], משלח יד שנחשב בזוי. ולסקסולאסקס זכה בתואר האבירות בשנת [[1659]], וזאת לאחר שהושג הסדר מיוחד שבו הוכר רשמית כצייר החצר, ובכך הוסר הספק לגבי היותו "סוחר" בתמונות אותן יצר. תואר האבירות איפשר לוולסקסלוולאסקס בערוב ימיו "לעקוף" את חוקיה הנוקשים של ה[[אינקוויזיציה]], וליצור תמונות בהשפעה איטלקית המתארות דמויות [[עירום#באמנות|עירומות]] וכן נושאים מה[[מיתולוגיה]] הקלאסית ה[[פגאניות|פגאנית]].

בשנת [[1660]] נחתם חוזה שלום בין ספרד ו[[צרפת]] ואושר סופית באמצעות [[נישואין|נישואיהם]] של ה[[נסיך|נסיכה]] מריה טרסה מספרד ל[[לואי הארבעה עשר]], מלך צרפת. ולסקסולאסקס מונה למעצב הראשי של הטקס והוא השקיע בו מאמצים רבים{{הערה|1=[http://lib.dr.iastate.edu/cgi/viewcontent.cgi?article=1007&context=language_pubs ולסקסולאסקס והדיפלומטיה בחצר פיליפ ה-4] באתר אנוניברסיטת אייווה}}. ב-[[26 ביוני]] של אותה שנה הוא שב למדריד וכעבור שבוע לקה ב[[מלריה|קדחת]]. בהרגישו שקיצו קרב, חתם ולסקסולאסקס על [[צוואה|צוואתו]] בה הוריש את כל רכושו לאשתו ולחברו הטוב פואנסלידה, מנהל ה[[גנזך]] המלכותי. הוא נפטר ב-[[6 באוגוסט]] ונקבר בחלקת הקבר של פואנסלידה בכנסיית סן חואן. שמונה ימים לאחר מכן נפטרה גם אשתו ונקברה לצידו. בשנת [[1811]] נהרסה הכנסייה שבה נקבר ולסקסולאסקס בידי הצבא הצרפתי, כך שמקום קבורתו אינו ידוע כיום.

==אמנותו של ולסקסולאסקס==

על אף הזיקה שהייתה לו לזרם האיטלקי של ימי הרנסאנס, ועל אף היותו חבר קרוב של רבים מהציירים המשפיעים ביותר בספרד של ימיו, ולסקסולאסקס היה אמן חזק מספיק כדי לשמור על סגנונו הייחודי לאורך כל שנות יצירתו, ולפתחו במרוצת השנים כראות עיניו ובהתאם לתפיסת העולם שלו בלבד{{מקור}}.

כ[[ריאליזם (אמנות)|ריאליסט]], תיאר ולסקסולאסקס בציוריו רק את שראה במו עיניו, ועל כן מתקבלת לעיתים התחושה שדמיונו היה מוגבל. גם במרבית הציורים בנושאים דתיים שצייר, מועבר המסר באופן פשוט ובלתי אמצעי, על אף שמספר עבודות כאלו מביעות [[פאתוס]] רב. הדמויות בציוריו של ולסקסולאסקס תמיד חיוניות ונראות כמו נלכדו בעדשת [[מצלמה]] בעת מעשיהן ולא כמו שצויירו שעות ארוכות בצבעי שמן. עד ל[[המאה ה-19|מאה ה-19]], לא היה עניין רב בוולסקסבוולאסקס וביצירותיו בקרב שוחרי האמנות מחוץ לספרד. הראשונים שגילו את יצירותיו לעולם היו דווקא ה[[אנגליה|אנגלים]] ובראשם האמן [[דייוויד וילקי]] אשר ביקר במדריד בשנת [[1828]] וכתב כי הוא חש בנוכחותו של כוח חדש באמנות העולמית כאשר הוא מביט ביצירותיו של ולסקסולאסקס{{הערה|[http://www.artble.com/artists/diego_velazquez באתר artble]}}. יצירותיו של ולסקסולאסקס, הפתיעו את האמנים האנגלים בקוי הדמיון שלהן ליצירות הזרם האמנותי ששלט באותה התקופה באנגליה. הם הופתעו לראות שמה שנחשב ל"מודרני" בארצם, היה קיים כבר מאתיים שנים קודם לכן בספרד, וזאת בשלמות וחיוניות{{מקור}}. מבקר האמנות הבריטי [[ג'ון רסקין]] כתב על ולסקסולאסקס כי: "את כל אשר עשה ולסקסולאסקס, יש לקבל כנכון ביותר לכל תלמיד אשר חפץ ללמוד אומנות טובה מהי"{{הערה|[http://www.historyofpainters.com/velazquez.htm ולסקסולאסקס באתר] History of Painters}}{{הערה|1=[https://books.google.co.il/books?id=-ghF9kYfIPwC&pg=PA566&lpg=PA566&dq=John+Ruskin+wrote+about+velazquez&source=bl&ots=FrCPBR9X1R&sig=Yt40xKqTCog9J2I21SrIwDVPmu4&hl=en&sa=X&ei=K5OUVMueGIfTaN2EgaAC&ved=0CCIQ6AEwAQ#v=onepage&q=John%20Ruskin%20wrote%20about%20velazquez&f=false בספר חיי ג'ון רסקין]}}.

בריטניה, שהייתה האומה הראשונה להכיר בגאוניותו של ולסקסולאסקס, היא גם זו המחזיקה את הנתח הגדול ביותר מעבודותיו שנשתמרו מחוץ לספרד. מתוך 274 היצירות המזוהות עם ולסקסולאסקס, 121 נמצאות בבריטניה, בעוד בצרפת ישנן 13, במדינות [[אוסטרו הונגריה]] לשעבר נמצאות 12, ב[[רוסיה]] 7 וכן מספר דומה ב[[גרמניה]]. לפי מחקריו של האמן והיסטוריון האמנות הספרדי ברואטה, שעסק בבדיקת מקוריותן של יצירות ולסקסולאסקס, רק 14 מתוך כלל היצירות המיוחסות לוולסקסלוולאסקס אשר נמצאות בבריטניה הן אכן יצירות מקוריות של האמן{{מקור}}, אך זהו עדיין מספר גבוה יותר מאשר בשאר מדינות אירופה. שיא יצירתו של ולסקסולאסקס מוצג ב[[מוסאו דל פראדו]] שבמדריד, בו מוצגות יותר מ-60 יצירות מופת של האמן המקיפות מגוון רחב של נושאים, בהם נושאי [[היסטוריה]], [[דת]] ו[[מיתולוגיה]], כמו גם ציורי נוף ופורטרטים. לעומת זאת, בעיר הולדתו של ולסקסולאסקס, סביליה, לא ניתן למצוא כיום אף לא עבודה אחת של האמן.

==השפעתו של ולסקסולאסקס==

לא ניתן לומר על ולסקסולאסקס כי הוא יצר זרם חדש באמנות האירופאית. מלבד עובדת היותו צייר חצר, אשר מרבית עבודותיו לא יצאו את כתלי הארמון המלכותי במדריד ולא נודעו בקרב הציבור הרחב, גאוניותו הייתה אישית מכדי להעבירה הלאה לתלמיד כלשהו. אולם, השפעתו על הציירים בסביבתו הקרובה ניכרת היטב. בשנת [[1642]] הוא התיידד עם הצייר הסיביליאני [[בארטולמו מוריו]] כאשר האחרון הגיע לביקור במדריד ואף אימץ אותו כתלמידו למשך שלוש שנים. חתנו של ולסקסולאסקס, מאזו, הושפע גם הוא מיצירותיו וניתן להצביע על מספר לא מבוטל של יצירות אשר נזקפו בעבר לזכותו של ולסקסולאסקס, אך כיום ידוע כי צוירו בידיו של מאזו. ההשפעה המעטה שהייתה לוולסקסלוולאסקס על האמנים איתם לא עמד בקשר קרוב, החלה דועכת מיד לאחר מותו עם תחילתה של ההתפוררות המדינית שאחזה בספרד.

לאחר גילויו מחדש באמצע המאה ה-19, החל ולסקסולאסקס להשפיע רבות על האמנות האירופאית. אמנים ספרדים רבים, ובהם [[פיקאסו]] ו[[סלבדור דאלי|דאלי]] שאף ביצעו כל אחד מהם [[מחווה (אמנות)|מחווה]] ל"לאס מנינאס", שאלו מוטיבים וטכניקות מציוריו, וזרמים חדשים היו למעשה פיתוח של סגנונו האמנותי דוגמת התפיסה התיאורית והכמעט צילומית שהיוותה את יסודות הזרם האימפרסיוניסטי.

* [http://www.wga.hu/bio/v/velazque/biograph.html ביוגרפיה של ולסקסולאסקס] באתר Web Gallery of Art

* [http://www.britannica.com/EBchecked/topic/624772/Diego-Velazquez דייגו ולסקסולאסקס] באנציקלופדיה בריטניקה

{{מיון רגיל:ולסקסולאסקס, דייגו רודריגס דה סילבה אי}}