ויקיפדיה

רשת ההצלה בפירנצה – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
הרחבה, עדכון, עריכה
שורה 2:
 
== רקע ==
בעיר פירנצה שבאיטליהשב[[איטליה]] התקיימה [[קהילה יהודית]] בעלת מוסדות עצמאיים החל מן המאה ה-15, אז קיבלה הכרה רשמית מן השלטון הנוצרי בעיר. בדומה לקהילות יהודיות אחרות ברחבי אירופה, עסקו יהודי פירנצה בתחומי ההלוואות, המשכונות, והמסחר לאורך כל ימי הביניים עד לעתל[[העת החדשה|עת החדשה]]. אחדים עסקו ב[[רפואה]] ו[[רוקחות]], וביניהם היו בעלי הון שסחרו ביהלומים. עם הקמת ממלכת [[ממלכת איטליה]], הוכרו היהודים כבעלי זכויות שוות. מעטים מהם התברגו אל צמרת הממשל האזרחי ושירתו בצבא. אקדמאים יהודים כיהנו במשרות מכובדות באוניברסיטאות. ה[[אמנציפציה ליהודים]] השפיעה רבות על חיי הקהילה, במיוחד במישור הדתי. החל תהליך [[התבוללות]] בקרב היהודים, תופעה אשר התרחבה מאוד בתקופה שבין שתי מלחמות העולם.
 
ערב [[מלחמת העולם השנייה]], בשנת 1938 חיו בפירנצה 2,326 יהודים, אשר היו שייכים למעמדל[[מעמד הביניים]] ונחשבו לקהילה מודרנית, מתקדמת ומשכילה. ב-17 בנובמבר 1938, נחקקו באיטליה [[חוקי הגזע באיטליה|חוקי הגזע]] בהשפעת מדיניות [[גרמניה הנאצית|המשטר הנאצי בגרמניה]], ובוטלו רק בשנת 1944 עקב כיבוש דרום איטליה על ידי [[בעלות הברית]]. חוקי הגזע קבעו את דמותו של "הגזע האיטלקי החדש", הנבדל מהגזע היהודי. על פי תפיסה זו, היהודים של המאה ה-20 לא נחשבים יותר כצאצאים הישירים של העם ממנו בא הנוצרי הראשון. ההתבוללות שחלה בקהילה היהודית שימשה כהוכחה לכך שהעם היהודי של המאה העשרים אינו קשור גזעית לעם שהיה בעבר.
 
במהלך [[מלחמת העולם השנייה]] הייתה פירנצה תחת [[נאציזם|שלטון גרמני]] בין השנים 1943–1944, ולא נכללה בתחומי שלטון [[הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית|ממשלת סאלו]]. בשנה קריטית זו, פלש הצבא הגרמני לצפון איטליה, ובין היתר לפירנצה, שם שהה לאורך כל התקופה. הנאצים החרימו את [[בית כנסת|בית הכנסת]] הגדול והסבו אותו לשימושם. יהודי פירנצה עברו תקופה קשה שכללה השפלות והרעה משמעותית בתנאי חייהם, אולם רובם לא נשלחו להשמדה. כ-250 איש מתוכם נשלחו על ידי הכוחות הגרמנים למחנותל[[מחנה השמדה|מחנות ההשמדה]]. רוב המשולחים נספו, ביניהם רב הקהילה, [[נתן קאסוטו]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://linoit.com/users/dolgint/canvases/%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA%20%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%A0%D7%A6%D7%94%20%D7%91%D7%AA%D7%A7%D7%95%D7%A4%D7%AA%20%D7%9E%D7%9C%D7%94%22%D7%A2%20%D7%942|כותרת=יהדות פירנצה בתקופת מלה"ע ה2|אתר=lino|תאריך_וידוא=2018-05-25}}</ref>
 
בספטמבר 1943 לאחר שנכנעה [[איטליה]] ל[[בעלות הברית]], גירושי היהודים למחנות היו בפתח. עוד באותו חודש פנו הרב הראשי של קהילת יהודי פירנצה, נתן קאסוטו, רפאל קאנטוני ויהודים נוספים שהיו חברים בוועדה לעזרת פליטים יהודים, לארכיבישוףל[[ארכיבישוף]] של העיר, הקרדינל אליה דלה קוסטה, בבקשה לעזרה. הקרדינל הסכים לסייע להם והפנה אותם לכומר הדומיניקני צ'יפריאנו ריקוטי במנזר [[סן מרקו (רובע)|סן מרקו]] ולכומר לטי קאסיניקאזיני בורלונגו (varlungo). האקציה הראשונה של ה[[גרמנים]] נגד יהודי פירנצה הייתה ב-6 בנובמבר 1943 ונמשכה כשלושה ימים. הקרדינל [[אליה דלה קוסטה|אליה אנגלו דלה קוסטה]] שיגר מכתב אשר יועד לכל ראשי המנזרים בפירנצה והסביבה, ובו ביקש שיפתחו שעריהם בפני היהודים. כ-21 מוסדות נוצריים נענו למכתבו של הקרדינל והצילו את חייהם של כ-220 יהודים, ואולי אף יותר .<ref>{{צ-ספר|מחבר=Zuccotti, Susan|שם=The Italians and the Holocaust : persecution, rescue, and survival|מו"ל=London : P. Halban|שנת הוצאה=1987|עמ=211}}</ref> כך החלה לפעול רשת ההצלה בפירנצה בחסות ה[[צלב]] וה[[כנסייה]]. רשת זו פעלה הודות לשיתוף פעולה יהודי- נוצרי בין הקרדינל אליה אנגלו דלה קוסטה , נתן קאסוטו ורפאלה קאנטוני. פעילי הרשת נהגו להחביא יהודים במנזרים ובכנסיות.<ref name=":0">{{קישור כללי|כתובת=http://www.yadvashem.org/yv/he/exhibitions/righteous/florence_network.asp|כותרת=רשת ההצלה בפירנצה {{!}} בחסות הצלב {{!}} נושאים ותופעות {{!}} מפעל ההכרה בחסידי אומות העולם|אתר=www.yadvashem.org|תאריך_וידוא=2018-05-25}}</ref>
 
ביום שבת, ה-6 בנובמבר 1943, חיילי האסה[[אס אס|אס.אס]] הקיפו את בית הכנסת הגדול בפירנצה ואסרו את היהודים בתוכו. שלושה ימים לאחר מכן, עזבה רכבת הגירוש השנייה את איטליה. רכבת זו כללה לפחות 400 יהודים מפירנצה, סיינה ובולוניה והגיעה אל אושוויץ. איש מהרכבת לא שרד. ידועים רק 85 שמות של יהודים אשר היו על הרכבת. <ref>{{צ-ספר|מחבר=Susan Zuccotti|שם=The Italians and the Holocaust : persecution, rescue, and survival|מו"ל=New York : Basic Books|שנת הוצאה=c1987|עמ=158}}</ref>
 
ב-27 בנובמבר 1943, ליל טרור פרץ בפירנצה, במסגרתו התרחשו שלוש פשיטות אלימות על מקומות מסתור של יהודים. הפשיטה הגדולה ביותר הייתה במנזר הנשים הפרנציסקני דל פיאצה דל קרמין. 30 נשים יהודיות וילדים, רובם ממדינות זרות וערים אחרות הסתתרו שם. אחת מהן, ואנדה אבנעים פצ'יפיצ'י, הייתה אשתו של הרב הראשי של גנואה, [[ריקרדו פצ'יפיצ'י]] אשר חזר לגנואה ונאסר עוד קודם לכן. רק שתי נשים מתוך המנזר הצליחו לברוח ולהינצל. בפשיטה נוספת באותו הערב, תפס כוח של חיילים נאצים ופאשיסטים כ-20 גברים יהודים זרים שהסתתרו במוסד של הכנסייה. בפשיטה השלישית, על המנזר סנט ג'וזף, נתפסו מספר נשים יהודיות. כמה נשים הצליחו להתחמק משום שהתחפשו לנזירות .<ref>{{צ-ספר|מחבר=Susan Zuccotti|שם=The Italians and the Holocaust : persecution, rescue, and survival|מו"ל=New York : Basic Books|שנת הוצאה=1987c|עמ=159}}</ref> הרב נתן קאסוטו הצליח להתחמק ממאסר באותו הלילה, אך נתפס למחרת היום. לו היה ממשיך להסתתר, היה ניצל, אך במקום להסתתר הוא בחר להשתתף בפגישה סודית של רשת ההצלה שבה ביקשו חברי הרשת להעניק ליהודים מקומות מסתור חדשים, כסף, מזון ומסמכים מזויפים. איטלקי שהועסק על ידי פליט יהודי פולני אמיד, ששמו מרקו אישצ'יה (ischia) הלשין לאס.אס על קיום הפגישה וכתוצאה מכך, כל חברי הרשת נתפסו ב-28 בנובמבר 1943.
שורה 27:
איטלקי שהועסק על ידי פליט יהודי פולני אמיד ששמו מרקו יסצ'ה הלשין ל[[אס אס|אסאס]] על הפגישה וכל חברי הרשת נתפסו ביום למחרת אותו מרקו הציב מלכודת גם לאנה שהסתתרה עם הוריה וילדיה במנזר (קונבנטו דלה קלצה) הוא אמר לה שאם היא תגיע לפיאצה דלה סניורה היא תוכל לקבל מידע על בעלה, היא הגיעה לפגישה עם גיסה ועם קאנטוני ושם חיכו להם הנאצים . במשך חודשיים הנאצים עינו אותם אבל היא הכחישה שהיא אשתו של נתן קאסוטו כי היא רצתה להציל את הוריה וילדיה. בסופו של דבר בערב שבו קאסוטו נשלח מפירנצה היא גילתה את זהותה בתקווה שתשלח גם אחריו. שניהם נשלחו לכלא סאן ויטורה במילאנו. ב30 בינואר 1944 הם נשלחו באותה הרכבת לאושוויץ יחד עם 700 איש, 180 מהם מטוסקנה. מתוך ה700 רק 97 גברים ו31 נשים עברו את הסלקציה, 13 גברים ו8 נשים שרדו את המלחמה, אנה קאסוטו הייתה אחת מבין 8 הנשים ששרדו.
 
אנה קאסוטו שרדה , היא עבדה במחנה עבודה בבירקנאוב[[בירקנאו]] עד אוקטובר 1944 ובמפעל תחמושת מאוקטובר ועד פברואר 1945 הועברה מס'מספר מחנות.
 
לאחר שהועברה כמה תחנות אנה חלתה בטיפוס ונשלחה לבסוף להסגר בטרייזנשטאט ושוחררה על ידי בעלות הברית ב9 במאי 1945. היא ראתה את בעלה ( נתן קאסוטו ) בפעם האחרונה בסלקציה באושוויץ , כאשר גם הוא עבר את הסלקציה ונשלח לאזור הגברים של המחנה וגם הוא עבד במספר מקומות כרופא, הוא אף הצליח לקבל הודעה קצרה מאשתו וכך למד שהיא עדיין בעודה בחיים . בינואר 1945 כשהצבא האדום מתקרב לאושוויץ , נתן קאסוטו נשלח בצעדת מוות של 70 קילומטר למחנה אחר.
 
באמצע פברואר נתן נרצח במחנה גרוסרוזן[[גרוס-רוזן]], אסיר שפגש אותו במחנה אמר לאחר המלחמה " היה לי הכבוד לזכות בחיבתו וחברותו של נתן קאסוטו, בכותו היו לי שעות של שקט ושלווה באמצע הגיהינום ".
 
ההורים של אנה וילדיה שרדו את המלחמה כמו פליטים יהודים איטלקים אחרים לאחר שמסתור במנזר הפך מסוכן מדי הם הוסתרו במשפחות לא יהודיות נפרדות. הבן דניאל גר עם מריו ולינה סאנטריני, דויד אצל אציו ואנה קאלצי (calzi).<ref name=":2" />
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/רשת_ההצלה_בפירנצה"