יהדות חרדית – הבדלי גרסאות

על פי נתוני [[הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה|הלמ"ס]] בשנת [[2013]] מעט מעל מחצית הגברים החרדים (56%) היו [[עובד|מועסקים]] (בהשוואה ל־90% בציבור הגברים היהודי שאינו-חרדי){{הערה|שם=להב|{{ynet|אביטל להב|הלמ"ס: 56% מהגברים החרדים מועסקים|4615101|14 בינואר 2015}}}}.

 

במשך השנים שיעורי התעסוקה של גברים חרדים בישראל היו דומים מאוד לשיעורי התעסוקה של הגברים במגזר הכללי ועמדו על כ-84%, נתון הדומה לממוצע בשיעורי התעסוקה באירופיה המתפרסמים על-ידי OECD<ref>OECD הן ראשי תיבות עבור Organization for Economic Cooperation and Development, הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי. ראו <nowiki>http://www.oecd.org/israel</nowiki>. ראו <nowiki>https://data.oecd.org/unemp/unemployment-rate.htm</nowiki></ref> . ואולם, בשנת 1977 התחולל מהפך. לראשונה, הצטרפו המפלגות החרדיות לקואליציה הממשלתית. במסגרת ההסכמים הקואליציוניים עם ממשלתו של מנחם בגין הורחבה תחולתו של חוק "תּוֹרָתוֹ אֻמָּנוּתוֹ", החוק שפטר תלמידי ישיבות גבוהות משירות צבאי. כתוצאה, הצטרפו עשרות אלפי בני תורה למעגל של "חברת לומדים" רחבת היקף<ref>על המושג "חברת לומדים" ראו יעקב פרידמן, החברה החרדית: מקורות, מגמות ותהליכים, ירושלים,  מכון ירושלים לחקר ישראל, 1991.</ref>. הזכאות לפטור מהצבא הותנתה בכך שלא יעבדו לפרנסתם. שיעור הגברים החרדים שלמדו בישיבות גבוהות זינק מ-56% ליותר מ-90% אחוזים. משך הלימודים הממוצע בישיבות גבוהות עלה משמעותית והגיע לכ-20 שנה. החוק הפוטר תלמידי ישיבות משירות צבאי בתנאי שאינם עובדים יצר תמריץ חזק להישאר בישיבה ולא לרכוש מקצוע או לצאת להתפרנס. בשנת 1999 הגיע מספר הפטורים משירות צבאי מחוק "תּוֹרָתוֹ אֻמָּנוּתוֹ" לכדי 9.2% מכלל מחזור הגיוס. אלפי בני ישיבה קיבלו תמיכה כספית באמצעות המשרד לענייני דתות. כך חברת הלומדים החרדית בישראל הגיעה בשנת 2000 לכדי 50,000 גברים. אלה הם מפרנסים פוטנציאלים של 200,000 עד 250,000 נפשות<ref>ראו עמירם גונן, "מהישיבה לעבודה: הניסיון האמריקני ולקחים לישראל", ירושלים, נובמבר 2000, מכון פלורסהיימר, <nowiki>http://bit.ly/2gl1ljy</nowiki>.</ref>.