קידוש – הבדלי גרסאות

הקידוש בליל השבת או החג הוא הקידוש העיקרי של השבת ושל היום טוב. בליל שבת הקידוש פותח באמירת פרשת 'ויכולו' (העוסקת בקביעת השבת במהלך [[בריאת העולם (יהדות)|בריאת העולם]]), לאחריה ברכת 'בורא פרי הגפן', ולבסוף ברכת הקידוש העיקרית המזכירה את עניין היום. בברכה זו מוזכרת השבת כזכר ל[[בריאת העולם]] ול[[יציאת מצרים]]. ישנם הבדלים בין נוסחים שונים של הקידוש, בעיקר סביב אמירת או השמטת המשפטים 'כי הוא יום' ו'כי בנו בחרת', המזכיר את [[בחירת עם ישראל|בחירת ישראל מהעמים]]. הברכה חותמת ב'מקדש השבת'. היות שנוסח הקידוש פותח באמצע הפסוק הקודם לפרשת ויכולו: "יום השישי, ויכולו...", יש נוהגים להקדים ולומר בלחש את חלקו הראשון של הפסוק: "ויהי ערב ויהי בוקר".בקהילות גאורגיה ותוניסיה נהוג לומר לפני התחלת הקידוש בליל שבת את המילים :"שבת להקדיש".

נהוג שהמקדש אומר: 'סברי' או '[[סברי מרנן]]' קודם לאמירת ברכת 'בורא פרי הגפן'. המובן של "סברי מרנן" הוא: בידיעתכם וברשותכם [[גבירותי ורבותי|מורי ורבותי]], ומשמעות ביטוי זה הוא הזמנת הסועדים להקשבה לברכה על מנת שיצאו ידי חובת הקידוש על ידי המקדש. בעדות ספרד המקדש מזכירו בלשון שאלה, הוא פונה אל המסובים במילים: 'סברי מרנן?', והם עונים 'לחיים!' (או בארמית: 'לחיי'. כך הנוסח בהרבה מ[[עדות המזרח]]. בחלק מקהילות גאורגיה נהוג להוסיף אחרי "סברי מרנן" את המילים : "וחיי ורבנן ורבותי". בעדות אשכנז לא נהוג לענות), כלומר שלחיים תהא הכוס{{הערה|[[מדרש תנחומא]], פקודי, ב.}} או בלשון התלמוד: 'הן', כלומר שאכן מעוניינים לצאת ידי חובתם{{הערה|[[אבודרהם]], קידוש ליל שבת בבית הכנסת, ד"ה עניין סברי, ירושלים, תשכ"ג, עמ' קנא.}}{{הערה|ראו עוד בהרחבה על מנהגי וטעם השיח בספר '''קידוש כהלכתו''', הלל הלוי, בני ברק תשנ"ד, שמ.}}.