פופ-פאנק – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏פתיח: תקלדה
מ הגהה
שורה 13:
שיאו של הפופ פאנק הגיע בתחילת [[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה-90]] לאחר ש[[נירוונה (להקה)|נירוונה]] הוציאו את אלבומם [[Nevermind]] ב-[[1991]] שהיה לאלבום פורץ דרך הן אמנותית ובעיקר מסחרית. נירוונה הוכיחו לקהילת הפאנק שגם לרוק על גוניו היותר מחוספסים יש מקום במייניסטרים ושלהקת פאנק זוכה להשמעות בשידורים מסחריים פופולריים בטלוויזיה וברדיו. ב-[[1994]] הוציאה [[גרין דיי]] את אלבומה, [[Dookie]], שזכה להצלחה ענקית הן במונחי מכירות והן במונחי השמעות. חודשיים לאחר מכן הוציאה [[אופספרינג]] את אלבומה, סמאש, שמכר בלמעלה מ-11 מיליון עותקים והפך לאחר מההוצאות המצליחות ביותר של כל הזמנים של לייבל מוזיקה עצמאי. שתי הלהקות האלו היו בולטות בסצנת הפאנק, הופיעו ואף שחררו אלבומים שנים רבות טרם פריצתם. פריצה זו הצביעה הן על שינוי בהרגלי צריכת המוזיקה של הקהל ובעיקר על המחשבה המסחרית ועל השינוי האומנותי שחל אצל הלהקות עצמן שביקשו להגיע לקהל רחב יותר.
 
ב-[[1999]] הגיע גל נוסף של להקות פופ פאנק שבניהןשבהן אפשר למצוא את [[גוד שארלוט]], [[ניו פאונד גלורי]] ו[[בלינק 182]]. גל זה אופיין בתמיכה של חברות התקליטים הגדולות, זאת בניגוד לגל להקות הפופ פאנק של תחילת שנות ה-90 שנוהלו באמצעות לייבלים קטנים ועצמאיים. יחסית לשאר להקות הפופ פאנק בבלינק 182 ניכר כי הם ביצעו מעבר אומנותי חד ובוטה במטרה לפזול לקהל חדש ורחב הרבה יותר. האלבום של בלינק אופיין במלודיות קליטות והמנוניות ו[[ליריקה]] פשוטה שפונה לקהל צעיר ומתאפיין ב[[הומור]] נמוך.
 
באמצע העשור הראשון של המאה ה-21 מספר להקות התחילו לשלב פופ פאנק עם סוגי מוזיקה אחרים כמו אימו ופוסט-הארדקור.