מלחמת האזרחים בלבנון – הבדלי גרסאות

ההישג הצבאי הסורי איפשר לבסוף את כינוסה של [[ועידת ריאד]] ב-[[17 באוקטובר|17]] וב-[[18 באוקטובר]]. ועידה כלל-ערבית משושה שכללה את מצרים, סוריה, [[ערב הסעודית]], [[כווית]], לבנון ואש"ף. הוועידה סיכמה על הפסקת אש, נסיגת יחידות הצבא לעמדותיו המקוריות ב-[[13 באפריל]] 1975, הסדרת היחסים בין לבנון לבין הארגונים הפלסטיניים לפי [[הסכם קהיר (1969)|הסכם קהיר משנת 1969]] ועל מיזוגן של היחידות הסוריות ב"[[כוח ההרתעה הערבי]]" שיוכנס אל תוך לבנון במטרה לשמור על הפסקת האש. בכך למעשה הכשירה הוועדה את חדירתה של סוריה אל לבנון, והעניקה לה כסות כלל-ערבית שמנעה ביקורת בינלאומית על התנהלותה של סוריה בלבנון. בשל היותה ועדה לא-רשמית זכתה הוועידה למעמד שולי ולא מחייב. מעמד זה חייב את התכנסותן של המדינות שוב במסגרת ועידה ב[[קהיר]] ב-[[25 באוקטובר|25]] וב-[[26 באוקטובר]], לאשרור החלטות ועידת ריאד וקבלת ההחלטה הסופית על גודל הכוח הכלל-ערבי על 30,000 חיילים. הכוח, שהוצג במשך שנים רבות ככוח כל-ערבי, הורכב רובו ככולו, מחיילים סורים. למעשה, עד סוף [[1978]] הוצאו היחידות הערביות הלא-סוריות (אשר היו מעטות מלכתחילה). ועידתועידה זו נחשבת ל"סיום הרשמי של מלחמת האזרחים". העימותים שהתגלעו לאחר סיום הוועידה נודעים לעיתים כ"משבר הלבנוני".