כנימת הפילוקסרה – הבדלי גרסאות

נגע הפילוקסרה חדר לארץל[[ארץ ישראל]] בתקופת פעילות הנטיעה האינטנסיביתהנמרצת של גפנים מהזנים האירופאים במושבותב[[היישוב החדש|מושבות היהודיות]] ברחבי הארץ, פעילות שנעשתה בעזרתו ובפיקוחו של [[הברון רוטשילד]] (החל משנותמ[[שנות ה-80 של המאה ה-19]]). בין השנים 1890 ל-1891 התפשט נגע הפילוקסרה בכרמי הגליל העליון והשומרון וגרם נזק קשה מאוד לחקלאים. בשני אזורים אלו קיימות קרקעות כבדות הנסדקות בקיץ ובכך מתאפשר מעבר קל של הכנימות בתוך האדמה בין הצמחים בחלקה. על כרמי אזור יהודה (בין חדרה לגדרה) המזיק פסח מכיוון שבאזורים אלו קיימות קרקעות קלות עד בינוניות שאינן נסדקות, בהן אין המזיק יכול להתפשט. הגפנים הנגועים נעקרו בהוראת האגרונומיםה[[אגרונום|אגרונומים] של הברון, והוחלפו בזנים המורכבים על כנות אמריקאיות עמידות מהזנים: ריפריה, אראמון X רופסטריס גאנזן מס' 1, ז'אקאה ועוד.

לארץ הגיע הפילוקסרה ב-1890-1891- התקופה בה החלה נטיעה אינטנסיבית של גפנים במושבות הברון. הנגע פשט באופן חמור בכרמי השומרון והגליל העליון, אך כמעט ולא פגע בכרמי אזור יהודה{{הערה|שומרון ויהודה בסוף המאה ה 19 אינם זהים לחלוטין לאזורים המכונים כך היום}}. הסיבה להבדל הוא סוג הקרקע. הפילוקסרה פוגעת בעיקר בגפנים המגודלים באדמות כבדות, אך לא על אדמות בינוניות או קלות (למשל חול). בשונה מאדמות קלות, אדמות כבדות נסדקות במהלך הקיץ וכך מאפשר מעבר של הכנימה דרך סדקים תת-קרקעיים מגפן אחת למשנייה. בנוסף, החול מקשה על הכנימה לנוע בחופשיות על פני השורש עצמו וכך התפתחות הנגע על הצמח מוגבלת. הגפנים הנגועים נעקרו בפקודת האגרונומים של הברון, ואלה הוחלפו בגפנים מורכבות על כנות עם סבילות למחלה.