צלם אלוהים – הבדלי גרסאות

הידמות נוספת של האדם לאל היא בהליכה בדרכיו בעשיית טוב לזולת, כפי שכתב הרמב"ם בספר המצוות (עשין ח), שהאדם מצווה להדמות אל ה'בהתנהגות של חמלה ורחמנות כלפי הזולת, וכפי שכתב "[[ישראל מאיר הכהן|"החפץ חיים"]]" בספרו אהבת חסד, שצלם האלוהים ענינו כוח בנפשו של האדם להידמות אל השם בדפוסי התנהגותו שהם רק להיטיב ולעשות חסד עם הזולתו.

במקורות רבים משמעות בריאת האדם בצלם אלוקים היא, שלאדם יש הידמות אל ה' בכוח [[בחירה חופשית|הבחירה החופשית]] שיש לו. וכדברי רבי [[יעקב קרנץ|המגיד מדובנא]] שקבע כי המושג "צלם אלוהים" "נאמר על הבחירה הרצוניית... כי מצד שהאדם בצלם הקדוש ברוך הוא נתן לאדם רשות לעשות מה שירצה ואין האדם מוכרח במעשיו... ודבר זה מפני כי האדם נברא בצלם אלקים..." {{הערה|קרנץ, רבי יעקב (המגיד מדובנה), קול יעקב, עמ' 148}}.וכן ה[[אברהם יצחק הכהן קוק|ראי"ה קוק]] גם הוא, בדומה למשך חכמה, מבאר כי "עיקר הצלם הוא החופש הגמור שאנו מוצאים באדם, שעל כן הוא בעל בחירה"{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9C%D7%A0%D7%91%D7%95%D7%9B%D7%99_%D7%94%D7%93%D7%95%D7%A8/%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%90|הכותב=הרב אברהם יצחק הכהן קוק|כותרת=לנבוכי הדור פרק א|אתר=|תאריך=}}}}. כוח הבחירה הינו כוח אלוהי, ש"כמו ה' יתברך שהוא עושה מה שירצה, וכן האדם יש רשות בידו לעשות מה שירצה והוא בעל בחירה" {{הערה|רבי יהודה ליווא ב"ר בצלאל (מהר"ל מפראג), דרך חיים (כרך ג'), פרק ג', עמ' שע"ה – שע"ז}}.וכך גם ה[[משך חכמה]] טען שדווקא יכולת [[בחירה חופשית|הבחירה החופשית]] שיש לאדם, בניגוד לכל נוצר אחר, ואפילו לפעול כנגד נטיותיו היא הצלם, כשם שהאלוהים חופשי באופן מוחלט לעשות כרצונו, כך האדם אינו נשלט בידי הטבע, אלא יכול לבחור בין טוב לרע.

הציפיה מהאדם, שינצל את כוח הבחירה החופשית לבחור בטוב, כמפורש בכתובים: "...החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה, ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך {{הערה|דברים ל', ט"ו – י"ט}}. כוח הבחירה החופשית נועדה אפוא רק כדי לאתגר אותו, ולאפשר לו להתגבר על דחפיו ויציריו. לאור זאת המושג 'צלם אלוהים' משתף את המשמעות של כוח האדם להתגבר על עצמו, למשמעות גם של השתקפות רצון האל מתוך מעשה האדם, כאילו האדם נושא עליו את דיוקנו ה"צלם" של האל. ברוח זו כותב [[רש"ר הירש|הרב הירש]]: "ברם אתה, בן אדם, רק אתה בלבד לצדק נוצרת. בין כל היצורים רק אתה בידך לפעול באי-צדק, כלומר, רק אתה בידך לשלול, כביכול, מאת ה' ומן העולם את שמגיע להם, וליטול יותר ושונה מן המגיע לך..." הבחירה החופשית היא זו שעל ידה הקדוש ברוך הוא "הפקיע אותך מן השיעבוד לחוקתו", וזאת כדי "שבחירות רצונך תנהג בצדק כלפי מצוות ה' וכלפי כל יצור. עליך להגביל מרצון את שליטתך, לרסן מרצון את מעשיך ומוצא פיך, להתגבר מרצון על צרות עינך – והכל רק על פי דרישת הצדק, כי לכך נוצרת. אם תקיים את מצות הצדק הזה, הרי שתזכה באמת להיות "צלם אלוקים", זעיר אנפין אלוקי של כבוד ה' הצדיק בכל דרכיו..."{{הערה|הירש, רבי שמשון בן רפאל, ספר חורב, עמ' 211-213}}

עמידת האדם באתגרי החיים בכוח 'צלם האלוהים' שבו, בהליכה בדרכי האל, מזכה אותו להגיע בעתיד [[העולם הבא|לעולם הבא]], שלדעת [[מהר"ל מפראג|המהר"ל מפראג]] זוהי פונקציה של מעלת האדם בתור 'צלם אלוהים', כדבריו: "...האדם... יש לו מדרגות אלו; האחד, הגוף הנגלה. השני, הנשמה הנעלמת. השלישי, המדרגה שיש באדם שהוא מוכן לעולם הבא... והוא צלם אלקים שנברא בו האדם, ועל ידי זה יש בו המעלה האחרונה היא עולם הבא..." {{הערה|רבי יהודה ליווא (מהר"ל מפראג), דרך חיים, ירושלים: מכון ירושלים, כרך ו, פרק ו, עמ' שיח}}

ה[[רמב"ן]] ו[[אברהם אבן עזרא|אבן עזרא]] טוענים שה[[נשמה]] שבאדם - החלק הרוחני המטפיזי שבו שאיננו מתכלה ונשאר לעד - הוא הצלם, שבו הוא מתדמה לאלוהים. ובעוד שמדברי הרמב"ן בפירושו על התורה נראה כי צלם האלוהים שבאדם מתייחס אל החלק הרוחני – חלק אלוה ממעל – שבו מתדמה האדם אל הבורא, ולא אל החלק הגשמי – שבו מתדמה האדם אל הארץ {{הערה|רמב"ן, בראשית א', כ"ו}}, בדברי מהר"ל לעומת זאת מבואר להפך, ש"בריאת האדם בעולם הגשמי ומצד עולם הגשמי נאמר על האדם שהוא בצלם אלקים...{{הערה|רבי יהודה ליווא ב"ר בצלאל (מהר"ל מפראג), דרך חיים (כרך ג'), פרק ג', עמ' שכ"ג – שכ"ה}}, כלומר שצלם האלוקים מתייחס דווקא לחלק הגשמי שבאדם. זאת אומרת שהאדם מתדמה לבורא אפילו מצד החלק הגשמי - "כי האדם אינו גשמי גמור, הן בנשמתו האלקית, שיש לו נשמה קדושה, והן מצד שנאמר בו "כי בצלם אלקים עשה את האדם" . כי יש בצורתו עניןעניין אלקי, למי שיודע ברזי חכמה"{{הערה|רבי יהודה ליווא ב"ר בצלאל (מהר"ל מפראג), תפארת ישראל (כרך א'), פרק ד', עמ' ע"ח – ע"ט}}.בהתאם לקו הזה [[המהרל מפראג|המהר"ל מפראג]], לדוגמה, טען שצורת עמידתו של גוף האדם הזקופה, בשונה משאר החיות שכפופות וכאילו משתחוות לפניו, מרמזת שהוא כאלוהים יש בו את תכונת המלכות והשליטה. אלוהים שולט בעולמות המטפיזיים ואילו האדם שולט בעולם הפיזי.

לאמיתו של דבר, צלם האלוהים שבאדם מתייחס – לא לנשמת האדם בנפרד ולא לגופו – אלא הוא מורה על הצירוף של שניהם יחד,וכדברי [[שמשון דוד פינקוס|הרב פינקוס]]: "...הפלא האמיתי שבבריאת האדם, להרכיב נשמה קדושה עם גוף מעפר, וזה פלא אמיתי של מין האדם והמובן הנכון של צלם אלקים..."{{הערה|פינקוס, רבי שמשון דוד, תפארת תורה (חלק ב'), עמ' י"ח}}. מתוך כל איברי האדם הגשמיים, חיבור הנשמה עם הגוף מתבטא במיוחד בפנים, שכן פני האדם הוא "המקום שבו ניכר אור הנשמה בכלי הגוף"{{הערה|הוטנר, רבי יצחק, פחד יצחק – חנוכה, מאמר ז', אות ה', עמ' נ"ז}}. ולכן, צלם האלוקים המורה על חיבור הגוף עם הנשמה, מתייחס במיוחד אל פני האדם, כי "עיקר הצלם בא על הפנים דוקאדווקא, כי מציאות האדם בפנים שלו, שבו ניכר האדם, ונמצא מה שהוא, וזהו מציאותו"{{הערה|רבי יהודה ליווא ב"ר בצלאל (מהר"ל מפראג), דרך חיים (כרך ג'), פרק ג', עמ' ש"מ – שמ"א}}, ולכן "מלת 'צלם' בא על הפנים בפרט. וזה מפני כי הפנים בו ניכר ונמצא הדבר שיש לו פנים"{{הערה|רבי יהודה ליווא ב"ר בצלאל (מהר"ל מפראג), דרך חיים (כרך ג'), פרק ג', עמ' עמ' של"ב – של"ד}}. התבוננות בפני האדם מלמדת על חכמתו הפנימית, כי "עקר הצלם המאיר בפני האדם, היא חכמות הבורא, שנתן לאדם יתרון על הבהמה, היא המאירה בפני אדם, בבחינת: "חכמת אדם תאיר פניו"{{הערה|רבי נחמן מברסלב, ליקוטי מוהר"ן, תורה נ"ז, אות ו', עמ' ס"ח}}" – כלומר, "פני האדם הם המקום היחידי שבגוף, שדרכו זהרורי השכל בוקעים אל החוץ, חכמת אדם תאיר פניו"{{הערה|הוטנר, רבי יצחק, פחד יצחק – חנוכה, מאמר ז', אות ה', עמ' נ"ז}}.

בספרי מחשבת ישראל מתואר תהליך היסטורי ארוך, שבתחילת הבריאה, בעת שאדם הראשון חטא, מעלת 'צלם אלהים' שהיתהשהייתה לו נאבדה ממנו, ולאחר מכן [[אברהם|אברהם אבינו]] בכוח מעשיו הטובים, החזיר מעלה זו לאנושות, ובמיוחד לעם ישראל שהם בניו.