דרך בורמה (ישראל) – הבדלי גרסאות

בלילה שבין ה-[[29 במאי]] וה-[[30 במאי]] יצאו 11 חברי [[פלמ"ח]] וביניהם [[שלמה שמיר]] מפקד חטיבה 7, שהיה מהנדס במקצועו, וסיירי הפלמ"ח [[עמוס חורב]] ו[[גבריאל רפפורט]] ("גברוש") ב[[רכב שטח|ג'יפ]] מכיוון [[חולדה (קיבוץ)|חולדה]] במטרה לבדוק אם ניתן להגיע עד אחרי שער הגיא בתוואי היוצא מדיר מוחיסין והאם ניתן להרחיבו עבור תנועת משאיות. ג'יפ שני יצא לסיור מ[[קריית ענבים]], ללא תיאום מראש, ובו [[אליהו סלע]] (המכונה "רעננה"), קצין המבצעים של הראל. להפתעתם הרבה נפגשו שני צוותי הפלמ"ח כאשר אלו שהגיעו ממערב נמצאים בתחילת עליה גדולה ואילו אלו שבאו ממזרח נמצאים בסופה. למעשה, 8 ק"מ (ארבעה ק"מ לכל כיוון, כלומר ממערב: מדיר מוחיסין ועד העלייה וממזרח: מבית מחסיר ועד העלייה) מתוך 10 הק"מ של הדרך היו עבירים ללא קושי מיוחד עבור ג'יפים. הבעיה הייתה לגשר על קטע העלייה של שני ק"מ.

 

 

יום לאחר מכן נשלחה שיירת ג'יפים נושאי [[קמח]] ותחמושת מתל אביב ומולה יצאו משאיות ריקות מירושלים. כלי הרכב הגיעו עד לאן שיכלו ובפער ביניהם סחבו סבלים את האספקה על גבם, צינור שהותקן במקביל שימש להעברת דלק, שהורק לתוך הצינור בצד אחד והתקבל בצידו האחר. בכך הוקל מיידית מצב ירושלים הנצורה. אחר כך אורגנו שיירות מ[[מחנה ביל"ו]] ליד [[כפר ביל"ו]] ומשם כשהן נושאות בעיקר מצרכי מזון היו מגיעות עד לאותו מקום שאותו צריך היה לעבור ברגל שם היו מעמיסים הכל על גבם של סבלים, חלק מן הסבלים הגיעו עם המשאיות מ[[נמל תל אביב]]. במשך שמונה ימים הועברה אספקה, שכללה מצרכי מזון ודלק על ידי סבלים, [[פרד]]ות ו[[גמל]]ים כשבמקביל מתבצעות העבודות ההנדסיות לפריצה ולסלילת הדרך{{הערה|1=[[שלמה שמיר]], '''בכל מחיר - לירושלים''', הוצאת מערכות, תל אביב, 1994, עמ' 422 עד 427}}.