סטנלי בולדווין – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: להיערך, דוגמה\1 |
|||
שורה 91:
בולדווין נכנס לראשונה ל[[בית הנבחרים הבריטי]] ב-[[1908]] כנציג [[מחוז בחירה|מחוז הבחירה]] של [[ביודלי]] (Bewdley) לאחר שירש את מקומו של אביו, אלפרד בולדווין. הוא מילא תפקיד ממשלתי בממשלת הקואליציה של [[דייוויד לויד ג'ורג']]. ב-[[1922]] היה בולדווין אחד ממובילי המהלך להסרת תמיכתה של המפלגה השמרנית מלויד ג'ורג'. כתוצאה מכך הוא מונה להיות [[שר האוצר של בריטניה|שר האוצר]] בממשלתו השמרנית של [[אנדרו בונאר לואו]]. עם התפטרותו של זה האחרון במאי [[1923]] מונה בולדווין לתפקיד ראש הממשלה ומנהיג [[המפלגה השמרנית (הממלכה המאוחדת)|המפלגה השמרנית]]. הוא הלך לבחירות כשהנושא המרכזי בהם היה סוגיית המחירים. בבחירות הוא איבד את הרוב השמרני ולאחריהן הרכיב [[רמזי מקדונלד]] [[ממשלת מיעוט]] מטעם [[מפלגת הלייבור (בריטניה)|מפלגת הלייבור]].
לאחר ניצחונו ב[[הבחירות הכלליות בבריטניה 1924|בחירות הכלליות של 1924]] הקים בולדווין את ממשלתו השנייה שבה כיהנו אישים חשובים כמו סר [[אוסטן צ'מברליין]] כ[[מזכיר המדינה לענייני חוץ וחבר העמים|שר החוץ]], [[וינסטון צ'רצ'יל]] כ[[שר האוצר של בריטניה|שר האוצר]], ו[[נוויל צ'מברליין]] כשר הבריאות. השניים האחרונים חיזקו את מעמדם של השמרנים על ידי ביצוע רפורמות בתחומים שקודם לכן היו מזוהים עם [[המפלגה הליברלית (הממלכה המאוחדת)|המפלגה הליברלית]]. רפורמות אלו כללו פיוס בתחום יחסי העבודה, ביטוח אבטלה, מערכת פנסיות רחבה יותר, פינוי שכונות עוני, הרחבת היקף השיכון הפרטי והרחבת הטיפול לאם ולילד. עם זאת, קצב התפתחות איטי של הכלכלה ושקיעתם של ענפי המכרות והתעשייה החלישו את בסיס התמיכה בו ואף על פי שבולדווין תמך בפוליטיקאים של הלייבור שהרכיבו ממשלות מיעוט{{הבהרה|הכוונה לא ברורה בשלב זה
בולדווין הפסיד ב[[הבחירות הכלליות בבריטניה 1929|בחירות של 1929]] על חודם של קולות מעטים והמשך כהונתו כמנהיג המפלגה הייתה נתונה לביקורת נרחבת מצדם של ברוני העיתונות, [[ויקונט רותרמיר|הלורד רותרמיר]] ו[[מקס איטקן, הברון הראשון של ביברברוק|הלורד ביברברוק]]. ב-[[1931]] הרכיב ראש הממשלה מטעם הלייבור, רמזי מקדונלד, [[ממשלת אחדות לאומית]], שרוב שריה היו שמרנים ושזכתה לרוב מוחץ ב[[הבחירות הכלליות בבריטניה 1931|בחירות של 1931]]. בתור [[הלורד נשיא המועצה]] וכאחד מארבעת השמרנים מקרב הקבינט הקטן שכלל עשרה שרים, דאג בולדווין לרבים מתפקידיו של ראש הממשלה כאשר התדרדרה בריאותו של מקדונלד. ממשלה זו חוקקה חוק להרחבת הממשל העצמי של [[הודו הבריטית]], מהלך שלו התנגדו צ'רצ'יל ורבים מבכירי המפלגה השמרנית. [[חוק וסטמינסטר]] שחוקק ב-1931 העניק מעמד של [[דומיניון|דומיניונים]] ל[[קנדה]], [[אוסטרליה]], [[ניו זילנד]] ו[[דרום אפריקה]], והיה הצעד הראשון לקראת יצירתו של [[חבר העמים הבריטי]]. כמנהיג המפלגה, הנהיג בולדווין חידושים מרשימים, כמו עשיית שימוש מושכל ב[[רדיו]] וב[[קולנוע]], כך הוא נעשה גלוי יותר לעיני הציבור וחיזק את מעמדה של המפלגה השמרנית.
שורה 241:
בשיחות פרטיות הגן בולדווין על התנהלותו בשנות השלושים:
{{ציטוט|תוכן=למבקרים אין שום ראיה היסטורית. אין ברשותי מסמכים ממשלתיים ואני לא רוצה לסמוך על זכרוני. אך זכורים לי הבחירות בפולהאם, סקרי השלום, סינגפור ומלטה. האנגלים ילמדו רק על פי
|תוכן במקור=The critics have no historical sense. I have no Cabinet papers by me and do not want to trust my memory. But recall the Fulham election, the Peace Ballot, Singapore, sanctions, Malta. The English will only learn by example. When I first heard of Hitler, when Ribbentrop came to see me, I thought they were all crazy. I think I brought Ramsay and Simon to meet Ribbentrop. Remember that Ramsay's health was breaking up in the last two years. He had lost his nerve in the House in the last year. I had to take all the important speeches. The moment he went I prepared for a General Election and got a bigger majority for re-armament. No power on earth could have got re-armament without a General Election except by a big split. Simon was inefficient. I had to lead the House and keep the machine together with those Labour fellows.
|שפה=אנגלית
|