מאורעות תרפ"א – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה |
עריכה |
||
שורה 2:
'''מאורעות תרפ"א''' החלו ב[[כ"ג בניסן]] [[ה'תרפ"א]] ([[1 במאי]] [[1921]]) ב[[יפו]], והתפשטו ליישובים יהודיים נוספים. המאורעות כללו מעשי [[רצח]], [[אלימות]], [[אונס]], [[שוד]] ו[[ביזה]] ב[[יהודים]] ורכושם על ידי [[ערבים]]. במהלך חמשת ימי הפרעות נרצחו 47 יהודים ונפצעו 140. לערבים היו 48 הרוגים ו-73 פצועים מירי הצבא הבריטי ומגינים יהודים על התוקפים.
[[קובץ:Trumpeldor Cemetery 1921 riots grave.jpg|250px|ממוזער|שמאל|מצבה על קבר אחים ב[[בית הקברות טרומפלדור]] לקורבנות מאורעות תרפ"א ביפו ובסביבותיה]]
ערביי [[המזרח התיכון]] התקוממו נגד תוצאות [[מלחמת העולם הראשונה]] במזרח התיכון - ההשתלטות ה[[בריטניה|בריטית]]־[[צרפת]]ית על האזור. רגש ה[[לאומיות]] הערבית זקף ראשו ודרש [[ריבונות]]. שברון חלומה של [[הממלכה הערבית של סוריה]], [[פרעות תר"פ]], ופצעי [[ועידת סן רמו]] שאישררה את [[הסכם סייקס-פיקו]] - האחיזה האנגלו-צרפתית בשטחי [[האימפריה העות'מאנית]] לשעבר, לא העלו ארוכה גם לא בעקבות יוזמתו של שר המושבות הבריטי דאז, [[וינסטון צ'רצ'יל]], לכינוסה של [[ועידת קהיר (1921)|ועידת קהיר]] במטרה להגיע להסדר ולהרגיע את הרוחות. צ'רצ'יל גם הגיע לארץ ישראל לביקור. כשביקר ב[[ארץ ישראל]] ב[[מרץ]] [[1921]], פנתה משלחת מטעם [[הוועד הפועל הערבי]] לצ'רצ'יל בבקשה לבטל את הקמת [[הבית הלאומי היהודי]] שהובטח ב[[הצהרת בלפור]], לסגור את שערי ארץ ישראל בפני [[עליה]] יהודית ולהקים בארץ ממשלה לאומית ערבית.▼
==רקע היסטורי==
▲ערביי [[המזרח התיכון]] התקוממו נגד תוצאות [[מלחמת העולם הראשונה]] במזרח התיכון - ההשתלטות ה[[בריטניה|בריטית]]־[[צרפת]]ית על האזור. רגש ה[[לאומיות]] הערבית זקף ראשו ודרש [[ריבונות]]. שברון חלומה של [[הממלכה הערבית של סוריה]], [[פרעות תר"פ]], ופצעי [[ועידת סן רמו]] שאישררה את [[הסכם סייקס-פיקו]] - האחיזה האנגלו-צרפתית בשטחי [[האימפריה העות'מאנית]] לשעבר, לא העלו ארוכה גם לא בעקבות יוזמתו של שר המושבות הבריטי דאז, [[וינסטון צ'רצ'יל]], לכינוסה של [[ועידת קהיר (1921)|ועידת קהיר]] במטרה להגיע להסדר ולהרגיע את הרוחות. צ'רצ'יל גם הגיע לארץ ישראל לביקור. כשביקר ב[[ארץ ישראל]] ב[[מרץ]] [[1921]], פנתה משלחת מטעם [[הוועד הפועל הערבי]] לצ'רצ'יל בבקשה לבטל את הקמת [[הבית הלאומי היהודי]] שהובטח ב[[הצהרת בלפור]], לסגור את שערי ארץ ישראל בפני [[עליה]] יהודית ולהקים בארץ ממשלה לאומית ערבית.
בתגובה לדרישה של המשלחת הערבית הודיע צ'רצ'יל כי ממשלת [[בריטניה]] מחויבת לעם היהודי לפי [[הצהרת בלפור]].
שורה 13:
ועדה בריטית קבעה כי בעקבות כך נפוצו בקרב הערבים שמועות שיהודים תקפו ערבים. הקומוניסטים קראו לערבים להתקומם נגד "הכידונים הבריטים" ומסיתים ערבים טענו שהממשלה מפזרת את הפגנותיהם ובאותה שעה היא מתירה ליהודים לצאת בהפגנות מהפכניות. אולם לפי עדויות, המוני ערבים חמושים בברזלים וברובים זרמו ליפו באותו בוקר עוד לפני התהלוכות, וההתנגשות הפנים יהודית שימשה עילה בלבד. הערבים שהתקהלו דרשו נקמה על ערבים שנפגעו בידי יהודים, על אף שלא היו כאלה.{{הערה|{{קטעים בהיסטוריה|פרק 87: מאורעות תרפ"א|2013/12/17|פרק-87-מאורעות-תרפא-1921}}, החל מתזמון 07:00.}}
==המתקפה על יהודי יפו==
בשנת [[1921]] הייתה יפו העיר השנייה בגודלה בארץ ובה 42,000 נפש ובהם כ-16,000 יהודים, מהם 10,000 זה מקרוב באו מאז הסתיימה [[מלחמת העולם הראשונה]]. היהודים גרו בשכונות היהודיות [[נוה צדק]] ו[[נווה שלום (שכונה)|נווה שלום]] ובשכונות מעורבות אחרות. [[תל אביב]] הייתה בימים ההם שכונה קטנה בת 3,600 נפש שרובם מצאו את מחייתם ביפו. ועד תל אביב השתדל למנוע פתיחת בתי מסחר ובתי מלאכה בתחומה, כדי שלא תאבד את צביונה כפרבר גנים.
שורה 34:
ההרוגים היו: הסופר יוסף חיים ברנר - בן 40, הסופר צבי גוגיג (ברגגרין) - בן 25, יהודה יצקר - בן 45, בנו אברהם יצקר - בן 19, הסופר יוסף לואידור - בן 28 והסופר צבי שץ - בן 31. הם נקברו ב[[קבר אחים]] ב[[בית הקברות טרומפלדור]] בתל אביב.
אירועי הדמים בנווה שלום וביפו, זיעזעו את יהודי הארץ שקיוו להקמת [[בית לאומי לעם היהודי]] על פי [[הצהרת בלפור]], ושררה בהם תחושת "פעמי המשיח" מאז מינויו של [[הרברט סמואל]] כ[[הנציב העליון|נציב העליון]] ביוני 1920. תל אביב, שהייתה בראשיתה שכונה של יפו, הוכרזה ב-[[11 במאי]] כ"מועצה עירונית" (Township) עצמאית, בהוראת הנציב. וכבר ב-8 במאי החלה פעילותה של משטרה עירונית בפיקודו של חיים הלפרין. "ועד ההגנה של תל אביב" התארגן לפעולה ב-2 במאי, בראשותו של [[פנחס רוטנברג]]. הייתה זו ראשית פעילותו הממשית של ארגון "[[ההגנה]]" שעל הקמתו הוחלט ביוני [[1920]] בכינוס [[אחדות העבודה]] ב[[חוות כנרת]]. כ-9000 [[פליטים]] יהודים שעזבו את יפו בימי הפרעות וסירבו לחזור ולהתגורר בה עם סיומם עברו לתל אביב והתפצלו בין "חברת נווה-שאנן" אשר עתידה הייתה להקים את [[נווה שאנן (תל אביב)|שכונת נווה שאנן]] לבין "אגודת מחוסרי הדירות" של [[חיים בוגר (בוגרשוב)]] אשר הקימה את [[נורדיה (שכונה)|שכונת נורדיה]] על קרקעות [[קרן קיימת לישראל]].{{הערה|אריה סמסונוב. [http://avivsela.wordpress.com/2011/05/06/%D7%9B%D7%9A-%D7%A0%D7%95%D7%A1%D7%93%D7%94-%D7%A0%D7%95%D7%94-%D7%A9%D7%90%D7%A0%D7%9F/ "כך נוסדה נוה שאנן"], '''הקבלן והבונה''', 1967, עמ' 140.}} גידול האוכלוסייה הביא לתנופת בניה ופיתוח של העיר אשר מנתה בסוף [[1922]] כ-12,000 תושבים.▼
==ההתקפה על פתח תקווה==
שורה 74 ⟵ 71:
עם סיום החגיגה ברמלה החלו מסיתים לעורר את קהל החוגגים לפנות לעבר רחובות. בשעה 14:00 הגיעו המוני הערבים לצפון המושבה בצעקות "עליהום" ו-"איטבח אל יאהוד". בהגיעם למרחק של כמאה מטר מבית סמילנסקי, פתחו עליהם המגינים באש. כמה מהם נהרגו ונפצעו והשאר נמלטו בבהלה. מתושבי רחובות לא נפגע איש.
==היקף המאורעות והתגובה להם==
היקף המהומות היה הגדול ביותר שידע היישוב עד אז. מודיעין ההגנה לא חזה את פריצתן ולא היה מוכן לכך. זה מסביר את הנפגעים הרבים ביפו. המושבות לעומת זאת נערכו להגנה והדפו את הערבים בנפגעים מעטים.
בעקבות המאורעות הקימו הבריטים את [[ועדת הייקראפט]] במטרה לחקור את הסיבות שהובילו למאורעות. מסקנות הוועדה הובילו לפרסום [[הספר הלבן הראשון]]. כמו כן בעקבות מעורבות של חיילים יהודים מגדוד "[[הגדודים העבריים#הראשון ליהודה|הראשון ליהודה]]", בהגנת העיר [[תל אביב]] פרקו הבריטים את הגדוד, שהיה נצר ל[[הגדודים העבריים|גדודים העבריים]].
▲אירועי הדמים
==מאורעות נובמבר 1921 בירושלים==▼
המועד השנתי של הצהרת בלפור בשני לחודש נובמבר, החל לשמש מספר שנים לאחר מכן כיום תהלוכה של התנועה הלאומית הערבית. בשנת 1921 במסגרת תהלוכה זו הייתה התפרצות של ערבים חמושים בתוככי השטח של העיר העתיקה, בדומה למקומות שהותקפו ב[[פרעות תר"פ]] בפסח שבשנה הקודמת. הפורעים פרצו לבתי משפחות פגעו בהם ובזזו את בתיהם. בפעם זו נתקלו הפורעים בהתנגדות שכללה גם ירי לעברם והאירוע הסתיים לאחר מספר שעות. חמישה יהודים וערבי אחד נהרגו. בין ההרוגים היו יששכר דב זלטוביצקי, [[גבאי|שמש]] בית הכנסת של [[ישיבת תורת חיים]] אשר נפגע מפצצה שהושלחה לחצר הישיבה ולאחר מכן נגרר ממנה ונדקר למוות. [http://www.laad.btl.gov.il/Web/He/Victims/111.aspx?ID=36003 אברהם מסנר] ו[http://www.laad.btl.gov.il/Web/He/Victims/111.aspx?ID=38438 אהרון אריה פריינד] שנרצחו בפתח [[מלון אמדורסקי]], [http://www.laad.btl.gov.il/Web/He/Victims/111.aspx?ID=35915 דוד ישעיהו כהן דרעי] שנרצח בביתו לעיני משפחתו. שמונה יהודים וארבעה ערבים נפצעו קשה. בשל משכו הקצר של האירוע, הוא לא זכה לתהודה רבה. גורמים שונים האשימו את היהודים בגרימת האירוע בשל שימוש בנשק לא חוקי מצידם כלפי המפגינים. כ-40 איש נעצרו חלקם נשפטו למאסר או קנסות והיתר שוחררו. שלושה מהנשפטים בהם שוטר יהודי שחש להגנת התושבים נשפטו ל-6, 10 ו-11 שנות מאסר. לאחר ערעור משפטי גזר דינם בוטל.
| |||