מאורעות תרפ"א – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה
שורה 19:
סמוך לבית החולים הצרפתי ביפו, היה בית בן שתי קומות שבו התגוררו עולים יהודים בימים הראשונים להגיעם ארצה. הבית נקרא "[[בית העולים]]" או "בית החלוץ". המסיתים הערבים כיוונו את הפורעים לבית זה כדי להביע את זעמם נגד העלייה היהודית. בעת ההתקפה שהו בבית כ-70 עולים חדשים שלא היו מזוינים. הערבים ניסו לזרוק פצצה פרימיטיבית אבל היא התפוצצה וקטלה את הערבי שניסה לזרקה. זה העלה את חמת הערבים והם ניסו לפרוץ את הגדר ולחדור לחצר הבית אך המגינים הוציאו מוטות ברזל מהגדר הפנימית והדפו את ההתקפות במשך כארבעים וחמש דקות, וקיוו ששוטרי יפו יבואו לחלץ אותם. שני קצינים ושוטרים ערביים הגיעו למקום, אך במקום לחלץ את היהודים הם פתחו עליהם באש. השוטרים זרקו שני רימוני יד לחצר ופרצו אליה. המגינים נסוגו לבית והתבצרו בקומה הראשונה. הערבים פרצו לחדר הקריאה בקומה הראשונה והרגו בגרזנים ובסכינים את המגינים שהיו בו והחלו בביזה. היהודים בקומה השנייה ניצלו כאשר הגיעו כעבור כחצי שעה הקצין הבריטי מיג'ור ליונל ג'ון ושוטר, הוא הובא למקום ביוזמת פקיד משרד העלייה בנמל, ניסל רוזנברג, שחשש לגורל העולים. הקצין פיזר את הערבים ביריית אקדח. בהתקפה נרצחו 14 יהודים ונפצעו רבים. בין הנרצחים היו מנהלי הבית דובה ויהודה צ'רקסקי.
 
מתחם יהודי נוסף שהותקף ביפו על ידי המון ערבי מוסת היה מתחם [[בתי ורשה (יפו)|בתי ורשה]],{{הערה|1= ב-29.9.1907 אירח [[יצחק בן צבי]] בדירתו ששכר במתחם את אספת היסוד של ארגון [[בר גיורא (ארגון)|בר גיורא]].}} בסמוך ל[[המושבה האמריקאית-גרמנית ביפו|מושבה הגרמנית]]. בעליו של המתחם, [[שאול יצחק פניגשטיין]], בני משפחתו ומספר אנשי הגנה, דאגו מבעוד מועד לבצר את הדירה הפונה לחזית, לכיוון השער, וסירבו להצעת שכנם הערבי, עלי, להתפנות ל[[תל אביב]] בהמעיטם בערך הסכנה ומתוך אמונה בידידיהם ה[[ערבים]]. כנופיה של אנשי [[שכם]] הגיעה לשער המתחם מוקף ה[[חומה]] וניסתה לפרוץ אותו במוטות ברזל וגרזנים. השכן הערבי, עלי, הגן על השער בגופו וצעק לתוקפים: "הרגו אותי ואל תגעו בשכני לרעה".{{הערה|1=יעקב פניגשטיין, '''בתי וורשא''', סיפורה של משפחת פניגשטיין ממתיישבי יפו בראשית המאה ה-20, רמת גן, הוצאה פרטית, 2000.}} הפורעים לא שעו לתחנוניו, דחפוהו והמשיכו בניסיונם לפרוץ למתחם. מפקד אנשי ההגנה במקום 'זכר', זכריה אוריאלי, איש [[הקיבוץ החשאי]], עמד לפתוח באש מאקדחו אולם שאול יצחק פניגשטיין אחז בידו וביקשו להימנע מירי שמא פגיעה בתוקפים תחמיר את מצב הנצורים. עוד לא תם הוויכוח בין השניים ואנשי הכנופיות נראו נמלטים על נפשם מאימת חיילים בריטים מזוינים שהתקרבו למתחם ממזרח. היו אלו אנשי [[הגדוד העברי#"הראשון ליהודה"|הגדוד העברי הראשון ליהודה]] שחשו מ[[סרפנד]] לבקשת העזרה של 'ועד ההגנה' של תל אביב להציל את הנצורים ולהקיף את תל אביב בחגורת ביטחון.{{הערה|1=יעקב פניגשטיין, '''בתי וורשא''', סיפורה של משפחת פניגשטיין ממתיישבי יפו בראשית המאה ה-20, רמת גן, הוצאה פרטית, 2000.}} הם הגיעו לתל אביב ללא ידיעתו של מפקדם [[אליעזר מרגולין]], אך כשנודע הדבר למרגולין הוא לא היסס ובא לתל אביב לפקד על חייליו. הערבים ניסו לפרוץ מיפו אך נהדפו באש החיילים. הצטרפות חיילי הגדוד העברי למגיני תל אביב העלתה את חמתם של הבריטים אשר תוך זמן קצר פירקו את הגדוד וגירשו את מרגולין מהארץ.
 
ארגון חשאי של יוצאי [[השומר]], '''[[הקיבוץ החשאי]]''', החליט לחסל את קצין המשטרה הערבי [[תאופיק ביי א-סעיד]] שטעו לראות בו אחראי לטבח ב"בית העולים". הביצוע הוטל על שניים מחבריו. ב-[[17 בינואר]] [[1923]] ארבו לו ליד ביתו בשכונת מנשייה ביפו ואחד מהם, [[ירחמיאל לוקאצ'ר]], ירה בו והרגו.