תקופת המחסור בחשמל – הבדלי גרסאות

'''תקופת המחסור בחשמל''' התרחשה בישראל בין השנים [[1949]]-[[1953]], כש[[חברת החשמל]] לא הצליחה לעמוד בדרישה הגוברת לחשמל שנבעה מהתפתחות המשק הישראלי והגידול המהיר באוכלוסייה בגלל גלי העלייה. כתוצאה מכך הוחל לראשונה בארץ קיצוב בהספקת החשמל, שהצטרף לשורה של טובין אחרים שהוגבלו במהלך תקופת ה[[צנע]]. משטר קיצוב נוקשה הוחל על כל צרכני החברה - משקי בית, תעשיינים וחקלאים. הקיצוב הביא לשורה של שינויים ושיבושים במהלך החיים, כגון הפעלת מפעלים במהלך שעות הלילה. חוסר יכולתה של חברת החשמל להתגבר לבדה על בעיות המימון והאספקהוההספקה שהובילו למשבר הביאו ל[[הלאמת חברת החשמל|הלאמתה בידי ממשלת ישראל]].

מייסד חברת החשמל, [[פנחס רוטנברג]], דגל במדיניות פיתוח מרחיבה שמטרתה הייתה להקדים את דרישות הביקוש הצפוי. ההשקעות בפיתוח ובהגדלת כוח הייצור של החברה שרוטנברג הוביל בשנות השלושים הוכיחו את עצמן במהלך שנות מלחמת העולם השנייה ועד קום המדינה, שנים שבהן למרות גידול מתמשך בביקוש לחשמל, בארץ לא סבלו מן ההגבלות וההקצבות שאפיינו את אירופה באותה תקופה. פנחס רוטנברג נפטר בינואר 1942 וניהול החברה עבר לידי אחיו הצעיר אברהם שהמשיך את מדיניות הפיתוח וההרחבה, אולם אי היציבות בתקופת מלחמת העולם השנייה ואחריה הקשו על מימוש תוכניות הרחבה ועל גיוס כספים, בעוד שהתפתחות המשק הישראלי והגידול המהיר במספר התושבים בשל גלי העלייה יצרו דרישה גוברת לחשמל. החברה ניסתה להיערך מראש לגידול בביקוש ועם תום מלחמת העולם השנייה הוזמנו טורבינות חדשות שמטרתן להגדיל את כושר הייצור, אך בשל בעיות במימון ההזמנות ובגלל מדיניות בריטית שנתנה עדיפות לצורכי הפיתוח והשיקום של בריטניה עצמה התעכבה הספקת טורבינות החשמל{{הערה|ספר הכלכלה הישובית לשנת תש"ז – 1947, עורך משה אטינגר, הוועד הלאומי תל אביב, עמ' 220}}. מלחמת העצמאות פגעה גם פגעההיא בחברת החשמל - אובדן תחנת הכח בנהרייםב[[נהריים]] פגע בכושר הייצור של החברה וגרמה לעלייה ניכרת בעלויות הייצור הממוצעות שלה שחייבה את החברה להעלות את תעריפיה, רשת החשמל ספגה שלל פגיעות וגם עובדי החברה נפגעו או גויסו, והחברה סבלה מחובות אבודים ומלקוחות אבודים. אברהם רוטנברג החל להפגש בקביעות עם נציגי הממשלה בנוגע למצב החברה. אחרי קום המדינה נהיה ברור יותר שהפער בין הביקוש הגדל לחשמל לבין יכולתה של חברת החשמל לספק את הביקוש רק מחמיר. המצב בארץ, ההגבלות שהטילה ממשלת בריטניה על אישור הנפקות זרות בבורסה בלונדון, מחלוקות פנימיות בקרב התנועה הציונית והעובדה שאחרי מלחמת העולם השנייה החלו רוב מדינות אירופה להלאים את חברות החשמל שלהן הביאו לכך שחברת החשמל לא הצליחה לגייס ממשקיעים פרטיים את המימון לו נזקקה לא רק לפיתוח אלא גם לצרכים שוטפים, והיא נסמכה יותר ויותר על הממשלה ועל העלאת התעריפים ללקוחותיה. ב-[[16 באפריל]] 1951 נפגש אברהם רוטנברג עם שר האוצר [[אליעזר קפלן]] והודיע לו כי חברת החשמל לא תהיה מסוגלת לעמוד בדרישה הגוברת לחשמל, וכי אין מנוס מקיום קיצוב בהספקה, שלא היה כמוהו בארץ עד כה. קפלן הבין את ההשלכות הנרחבות והקשות של מצב זה. יומיים לאחר הפגישה עם רוטנברג העלה קפלן את הנושא בישיבת הממשלה. קפלן הביע את מורת רוחו כלפי התנהלות החברה אולם התנגד לדרישה שעלתה להלאים באופן חד צדדי את החברה. ב-[[25 במאי]] 1951 הוקמה ועדת חקירה לבעיות משק החשמל בראשות [[אליעזר הופיין]]{{הערה|{{על המשמר||נקבעו ההגבלות בצריכת חשמל בתעשיה ובחקלאות|1951/05/03|00108}}}}.

באביב [[1951]] הוביל הפער בין הביקוש לחשמל ליכולותיה של חברת החשמל לספקו למשבר הספקת חשמל, שהגיע לשיאו בקיץ [[1952]]. היו שלושה גורמים מידיים למשבר באביב 1951: קלקול באחת הטורבינות שתיקונה דרש זמן רב יותר משצפו תחילה, דחייה בהספקת טורבינה שהוזמנה באנגליה{{הערה|{{על המשמר||יונהג שבוע-עבודה של חמישה ימים|1948/04/18|00112}}}} וכן גידול רב בצריכת החשמל בשנת 1950, בין היתר בגלל בצורת שהצריכה השקיה רבה מהרגיל. ב-[[16 באפריל]] 1951 נפגש אברהם רוטנברג עם שר האוצר [[אליעזר קפלן]] והודיע לו כי חברת החשמל לא תהיה מסוגלת לעמוד בדרישה הגוברת לחשמל, וכי אין מנוס מקיום קיצוב בהספקה, שלא היה כמוהו בארץ עד כה. קפלן הבין את ההשלכות הנרחבות והקשות של מצב זה. יומיים לאחר הפגישה עם רוטנברג העלה קפלן את הנושא בישיבת הממשלה. קפלן הביע את מורת רוחו כלפי התנהלות החברה אולם התנגד לדרישה שעלתה להלאים באופן חד צדדי את החברה. ב-[[25 במאי]] 1951 הוקמה ועדת חקירה לבעיות משק החשמל בראשות אליעזר הופיין{{הערה|{{על המשמר||נקבעו ההגבלות בצריכת חשמל בתעשיה ובחקלאות|1951/05/03|00108}}}}, שבסופו של דבר המליצה על הלאמה. משטר של קיצוב בהספקת החשמל{{הערה| {{מעריב|מ. מייזלס|מיצרך חדש נכנס למסגרת הקיצוב: החשמל|1951/04/21|00200}}}} הוחל על כל צרכני החברה - משקי בית, תעשיינים וחקלאים{{הערה|{{דבר||בשבוע הרביעי לקיצוב החשמל|1951/06/04|00504}}}}. אזרחים נדרשו להגביל את הצריכה בשעות הבוקר והצהריים ופקחים של חברת חשמל ביקרו בבתים ופיקחו על אכיפת איסורים אלה, מי שהוכרז 'עבריין מועד' היה צפוי לעונש של ניתוק הספקת החשמל{{הערה|{{מעריב||רבים נענשו בהפסקת החשמל|1951/12/26|00304}}}}. בתעשייה הונהגו משמרות ייצור, ובחלק מימות השבוע עבדו במפעלים בשעות הלילה במקום בשעות היום. החל משנת 1952 הסדירה הממשלה באמצעות חקיקה לשעת חירום את חוקי העבודה כדי להתיר עבודה בשעות הלילה, והסכמים בין התאחדות בעלי התעשייה לבין ההסתדרות הסדירו את שאלת שכר העובדים בשעות הלילה{{הערה|{{קול העם||נחתם חוזה על שעות העבודה בשעות בקשר לצמצומים החדשים בחשמל|1951/10/16|00404}}}}. בעקבות הפסקות חשמל נפגעה לעיתים תכופות גם הספקת המים לצרכנים. אמינותה של החברה נפגעה קשות וגם הממשלה זכתה לקיתונות של ביקורת{{הערה|קתדרה דוד לוי-פאור הלאמה במתח נמוך: הנסיבות, השיקולים והתהליך שהובילו להלאמת חברת החשמל הארץ-ישראלית 105, ספטמבר 2002, עמ' 124}}.