אריה קרישק – הבדלי גרסאות

קרישק נמנה עם הנאשמים ב[[פרשת נמרודי]]. הוא נמצא אשם בקשירת קשר, הטרדת עד, [[שיבוש מהלכי משפט]] וקבלת דבר במרמה, ונגזר עליו עונש של חמישה חודשי מאסר בפועל לריצוי ב[[עבודות שירות]], עשרה חודשי מאסר על תנאי, וקנס בסך 20,000 ש"ח{{הערה|1=ע"פ 2216/01 מדינת ישראל נ' יעקב נמרודי ואריה קרישק, ניתן ב-13.10.02{{ש}}{{NFC|אריה קרישק|יש שופט בתל אביב|003-D-92704-00|23 במאי 2014}}}}. הוא ערער על עונשו, אך ערעורו נדחה. גם המדינה ערערה על קולת העונש, וגם ערעורה נדחה{{הערה|1=ע"פ 71840/02 אריה קרישק נ' מדינת ישראל, ניתן ב-12.9.04}}. נשיא המדינה, ראובן ריבלין, הורה על מחיקת רישומו הפלילי של קרישק, במסגרת חגיגות ה-70 למדינה. במאי 2014, עם הינתן פסק הדין במשפטו של ראש הממשלה [[אהוד אולמרט]], פרסם קרישק מאמר – "יש שופט בתל אביב" (בעיתון "[[מקור ראשון]]" ובאתר חדשות מחלקה 1) שעורר הדים רבים, ובו שיבח את השופט דוד רוזן (שהרשיע את קרישק בפרשת נמרודי) והכה על חטא על השתתפותו בפרשת נמרודי ג'. שמו של קרישק אף נזכר בפסק-דינה של הח"כית וסגנית השר [[נעמי בלומנטל]], בתיק מתן השוחד, כמי שניסה לסייע בחשיפת מה שנתפס אז כסחטנותו של נהגה האישי, שהפך עד התביעה המרכזי נגדה. בלומנטל הורשעה ונאלצה לפרוש מהחיים הפוליטיים.

 

 

הוא תרגם מ[[אנגלית]] את "יום הארבה" מאת [[נתנאל וסט]] ואת "מלאכת לילה" מאת [[אירווין שו]]. נמנה עם קבוצת הסופרים הישראלים שחיברו ב[[שם עט]] את עלילותיו של "[[פטריק קים]]". ב-[[2009]] ראה אור ספרו "הסוס שלא נגמר" (חייו ועלילותיו של יחיאל מילנר), [[רומן]] תיעודי על רקע [[שואת יהודי רומניה]]. "עולמו המופלא של גבי אשכר" - [[ביוגרפיה]] על חייו ומותו בטרם עת של ד"ר גבריאל אשכר הופיעה ב-[[2010]].(בספר נכלל פרק מיוחד על [[אסון המסוקים]] הגדול בשאר-ישוב, אשכר היה גיסו של אחד הטייסים). בראשית [[2012]] הופיע "קח גפרור בוער", רומן 'אפל' המתאר תסריט קודר ואימתני של [[מרי אזרחי]] בישראל. בסתיו [[2014]] עלה מחזה היחיד שלו "נפילה בשידור חי", בכיכובו של [[אלכס אנסקי]] ובבימוי אלכס כגן, על ימי הרדיו האחרונים של שדרן בכיר (הצגה זו הייתה אחת היצירות הדרמטיות הבודדות שהתייחסו למחאה החברתית, עם דגש מיוחד על סיפורו של [[משה סילמן]], שהצית עצמו למוות). ההצגה זכתה לביקורות מהללות והוצגה בכל רחבי הארץ, כאשר אנסקי אף מופיע בבתים פרטיים. באביב 2015 יצאה ההצגה להופעות ב[[פריז]] וב[[ניו-יורק]]. בשנת 2017 פרסם (באתר בכיוון הרוח) את "הלילה שלי עם ג'וזפין", סיפור אוטוביוגרפי חושפני על אפיזודה שהייתה לו עם הדיווה המיתולוגית -[[ג'וזפין בייקר]].