ויקיפדיה

מבצע לפיד – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
שורה 127:
=="תחרות המירוץ" לתוניסיה==
 
מיד לאחר השלמת ההתבססות במרוקו ובאלג'יריה, המטרה האסטרטגית העיקרית של בעלות הברית הייתה השתלטות מהירה על צפון תוניסיה, ובמיוחד על נמלי תוניס וביזרטה. לאחר תבוסת כוחות ה"ציר" ב[[קרב אל עלמיין|קרב אל עלמיין השני]] (23 באוקטובר-4 בנובמבר 1942), והנסיגה המהירה של שרידיהם מערבה, לשטח לוב, פיקוד בעלות הברית העריך שכיבוש נמלי תוניסיה יותיר את כוחות הציר בצפון אפריקה תלויים בנמל טריפולי, כנמל היחיד דרכו יוכלו להמשיך לקבל אספקה ותגבורות. בנוסף לכך, בעלות הברית חששו, שהקרבה היחסית של נמלי צפון תוניסיה לבסיסי הציר באיטליה ובסיציליה, תאפשר לכוחות הציר להתבצר ולהחזיק בתוניסיה בקלות יחסית, ובכך למנוע מבעלות הברית להשלים את השתלטותן על חופי צפון אפריקה.
 
הפיקוד הגרמני הבין אף הוא את החשיבות האסטרטגית של השליטה בנמלי צפון תוניסיה, ואת האיום שיצרו נחיתות בעלות הברית במרוקו ובאלג'יריה על כוחות ה"ציר" בצפון אפריקה, ופעל במהירות רבה. כבר ב-9 בנובמבר (יום לאחר תחילת "מבצע לפיד") תפסו יחידות מוטסות גרמניות את שדה התעופה אל-עואינה שבתוניסיה, והחל מה-13 בחודש החלו יחידות גרמניות ואיטלקיות לזרום בדרך הים והאוויר לצפון תוניסיה בקצב של יותר מאלף איש ליום. אדמירל דרלאן פקד אמנם על המפקדים הצבאיים הצרפתיים בתוניסיה לעבור לצד בעלות הברית ולשתף עימם פעולה, אך אדמירל איסטיווה, שפיקד על הכוחות הצרפתיים בנמל תוניס התקשה לקבל החלטה כיצד לפעול במצב שנוצר, והגרמנים ניצלו את היסוסי הפיקוד הצרפתי המקומי, כדי להשתלט במהירות על האזור. גנרל בארה, מפקד הכוחות הצרפתיים בתוניסיה, החליט לבסוף להורות לכוחותיו לסגת מערבה, כדי לחבור עם כוחות בעלות הברית המתקדמים מכיוון אלג'יריה. עד סוף נובמבר כבר כללו כוחות הציר בתוניסיה כ-15 אלף חיילים ו-100 טנקים. כוחות אוויר חזקים של הציר התבססו בשדות התעופה של תוניסיה, ובמשך זמן קצר שלטו באוויר, גרמו אבדות כבדות לכוחות הים והיבשה של בעלות הברית, ותקפו את הנמלים שבשליטתן.{{הערה|1=אדמירל דה-בלו, '''דרך בים''' (הוצאת מערכות, 1959), עמ' 215–216 : דווייט.ד.איזנהאואר, '''מסע שיחרור אירופה''' (תורגם לעברית, 1954), עמ' 108, 114}}
 
מיד לאחר ביסוס שליטת כוחות בעלות הברית בנמלי אלג'יריה, פקד אייזנהאואר על מפקד כוח המשימה המזרחי, גנרל אנדרסון, לפתוח בתנועה מהירה לכיוון תוניסיה. ב-11 בנובמבר נחתה הבריגדה ה-36 מהדיוויזיה הבריטית ה-78, בנמל בוג'יה, וכבשה אותו ללא התנגדות. למחרת הוצנח גדוד הצנחנים ה-3, מהבריגדה המוצנחת הבריטית ה-1, סמוך לעיר בון, מרחק קצר מגבול אלג'יריה-טוניסיה, בעוד גדוד הקומנדו ה-8 והגדודים הנותרים של הבריגדה המוצנחת הונחתו בבון מהים. העיר נכבשה ללא התנגדות, וגדוד הצנחנים ה-3 נע במהירות אל העיר באג'ה, שבשטח טוניסיה, מרחק 160 ק"מ מבון, שם נתקלו בעלות הברית לראשונה בהתנגדות של כוחות גרמניים, שתפסו את העיר. ב-16 בנובמבר צנח גדוד צנחנים בריטי בסוק אל ארבע, ונע לכיוון צפון-מזרח, כדי לסייע לכוח שלחם בבאג'ה. יום קודם לכן הוצנח גדוד מרגימנט הצנחנים האמריקני ה-503 בשדה התעופה יו-לא-באן, ונע במהירות דרומה אל העיר גאפסה, אותה כבש ב-17 בנובמבר.{{הערה|1=ג'ון גאלבין, '''היורדים לקרב''' (הוצאת "מערכות", 1972), עמ' 112-115}}
 
תנועת כוחות בעלות הברית לכיוון נמלי צפון טוניסיה התנהלה בשני צירים עיקריים. הכוח שפעל בציר הצפוני התקדם לעבר נמל ביזרטה, דרך הערים באג'ה ומטר, ונתקל בהתנגדות גרמנית רצינית בג'בל עביאד. הכוח שפעל בציר הדרומי התקדם לעבר נמל טוניס מכיוון דרום-מערב, דרך הערים סטיף וקונסטנטין, וב-24 בנובמבר נתקל לראשונה בהתנגדות רצינית של כוחות הציר באזור מאג'ז אל באב. אייזנהאואר שלח את הדיוויזיה המשוריינת האמריקנית ה-1 ואת דיוויזיית החי"ר ה-1 מכוח המשימה שהונחת בנמל אוראן, כדי לתגבר את כוחותיו של אנדרסון בטוניסיה, אך לא היה די בכך כדי להתגבר על ההתנגדות הגוברת של כוחות הציר. ב-28 בנובמבר נבלמה התקדמות השדרה הדרומית של אנדרסון באזור ג'דידה, כ-20 ק"מ בלבד מטוניס. זו הייתה נקודת השיא של התקדמות בעלות הברית בטוניסיה. גשמי החורף, שהחלו לרדת בסוף נובמבר, היקשו מאוד על המשך התקדמות כוחות הקרקע, שנתקעו בבוץ העמוק, וקירקעו את מטוסי בעלות הברית, שפעלו משדות תעופה מאולתרים. כוחות בעלות הברית היו פרוסים על פני חזית רחבה, ורחוקים מבסיסי האספקה שלהם, בעוד כוחות הציר נהנו מקווי אספקה קצרים. חיילות האוויר של הציר, שפעלו משדות תעופה משובחים וסלולים, שלא ניזוקו מפגעי מזג האוויר, השיגו עליונות אווירית, ותקפו מהאוויר את כוחות הקרקע של בעלות הברית בטוניסיה.
 
עד ראשית דצמבר התחזק כוח הציר בצפון טוניסיה עד שיכול היה ליטול את היוזמה לידיו ולפתוח בשורת התקפות נגד חזקות. ב-1 בחודש פתחו הגרמנים במתקפה על הכוח הדרומי של בעלות הברית, ותוך מספר ימים אילצו אותו לסגת מג'דידה למג'ז אל באב, לאחר שהסבו לו אבדות כבדות. פיקוד בעלות הברית עדיין לא ויתר על כוונתו לכבוש את טוניס, ותיכנן מתקפה חדשה של הקורפוס הבריטי ה-5, שנועדה להתחיל ב-24 בדצמבר. אולם גנרל איזנהאואר, שערך סיור מקדים בקווי החזית לפני המתקפה, השתכנע שאין לה סיכוי להצליח, עקב תנאי מזג האוויר הקשים והבוץ העמוק. כאשר הוא חזר למפקדתו הוא הורה לבטל את המתקפה המתוכננת, ולדחות את המשך הפעולות ההתקפיות בטוניסיה לזמן בלתי מוגבל. יש הרואים בתאריך זה (ה-24 בדצמבר 1942) את נקודת הסיום של "מבצע לפיד" ואת תחילתה של [[המערכה בתוניסיה]]. כוחות הציר זכו ב"תחרות המירוץ לתוניס", והשלמת סילוקם מטוניסיה עתיד היה לעלות לבעלות הברית בארבעה וחצי חודשים נוספים של לחימה קשה ועקובה מדם.{{הערה|אנדרו רוברטס, '''סערת המלחמה''', [[הוצאת דביר]], 2011, עמ' 293 : איזנהאואר, '''מסע שחרור אירופה''', עמ' 114–119 : Bauer, '''Ibid''', 299}}
 
==תוצאות מבצע לפיד==
 
מבצע לפיד השיג את מטרותיו העיקריות, בכמות נפגעים מינימלית - 1,469 נפגעים לכוחות בעלות הברית (עד 11 בנובמבר). כוחות הצבא והצי הצרפתיים במרוקו ואלג'יריה ספגו כ-3500 נפגעים במסגרת ההתנגדות לנחיתות הכוחות הפולשים. במהלך המבצע הצליחו בעלות הברית להשתלט על רוב השטח של מושבות צרפת בצפון אפריקה (למעט מזרח תוניסיה), ולהפוך אותן לבסיס להמשך המבצעים של בעלות הברית בתוניסיה ובזירת הים התיכון. כיבוש מרוקו ואלג'יריה על ידי כוחות בעלות הברית, ודרישות המערכה בתוניסיה, חייבו הקצאת כוחות ניכרים של ה[[וורמאכט]] והיערכות מחודשת של ה[[לופטוואפה במלחמת העולם השנייה|לופטוואפה]], [[חיל אוויר|חיל האוויר]] הגרמני, כולל העברת 400 מפציצים ארוכי טווח מהחזית המזרחית לזירת הים התיכון. בראשית 1943 רבע מכוחו של הלופטוואפה הוקצה לזירת המזרח התיכון, פי שלושה מהכוח האווירי הגרמני שהוקצה ללחימה באזור זה שנה וחצי קודם לכן.{{הערה|שם=צ'רצ'יל,503}}
 
ההשתלטות על מושבות צרפת במערב צפון אפריקה, והפיכתם לבסיס פעולה לכוחות יבשה ואוויר גדולים של בעלות הברית, היו תנאי הכרחי להשמדת כוחות הציר בצפון אפריקה (במאי 1943), ולהמשך המבצעים של בעלות הברית בזירת הים התיכון ב-1943, דוגמת הפלישה ל[[סיציליה]] ובסופו של דבר ל[[איטליה]]. ההשתלטות על חופי צפון אפריקה סייעה גם לשמור על המשך העמדה הנייטרלית של השלטון הפשיסטי ב[[ספרד]] במלחמה, על אף נטייתו הטבעית של פרנקו לתמוך במדינות הציר.
 
הצלחת מבצע לפיד היוותה אות לבאות, לקראת מבצעים אמפיביים אנגלו-אמריקאים נוספים, ששיאם ב[[הפלישה לנורמנדי|פלישה לנורמנדי]]. צבא ארצות הברית מילא בפעם הראשונה במלחמה תפקיד מרכזי במערכה צבאית נגד כוחות גרמניה הנאצית ואיטליה, ורכש ניסיון קרבי יקר ערך. מפקדים אמריקניים, שיתפרסמו בשלבים מאוחרים יותר של המלחמה, כפטון ואייזנהאואר, ערכו את טבילת האש הראשונה שלהם במהלך המבצע, ובמערכה בתוניסיה שבאה בעקבותיו.
 
עבור [[יהדות אלג'יריה|יהודי אלג'יריה]] ו[[יהדות מרוקו|מרוקו]] היווה מבצע לפיד רווח והצלה. משטר וישי יישם את חוקי הגזע ברוח המשטר הנאצי, וביטל את זכויות האזרח של יהודי צפון אפריקה. בצרפת עצמה נערך זה מספר חודשים משלוח היהודים למחנות ההשמדה במזרח. ביטול חוקי הגזע בצפון אפריקה ומתן זכויות האזרח ליהודים לא היה אירוע מיידי, אלא תהליך ארוך, שכלל התנכלויות נמשכות ליהודים, שכן אנשי וישי נותרו בעמדות כוח גם לאחר הנחיתות, וההתנכלויות ליהודים נמשכו למעשה עד לשנת [[1944]]. גורל שונה פקד את [[יהדות תוניסיה|יהודי תוניסיה]], שכתוצאה מהשתלטות מדינות הציר על תוניסיה, בעקבות "מבצע לפיד", מצאו עצמם תחת שלטון נאצי ישיר. עד השלמת שחרור תוניסיה מידי הנאצים במאי 1943, הם הספיקו לשלוח כ-5,000 יהודים ל[[מחנה עבודה|מחנות עבודה]] ו-160 יהודים נשלחו ל[[צרפת]] ומשם ל[[מחנה ריכוז|מחנות הריכוז]].{{הערה|{{מטח|חוי בן ששון; אביה סולומון-חובב; יעל ריצ'לר-פרידמן|סקירה היסטורית: צפון אפריקה במלחמת העולם השנייה וגורל היהודים בה|14815}}}}
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/מבצע_לפיד"