ויקיפדיה

היסטוריה של קרואטיה – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
Bgme (שיחה | תרומות)
183 עריכות
מ הסרת קישורים עודפים, הגהה, ניסוח, קישורים פנימיים
שורה 11:
 
===תחילת ההיסטוריה הכתובה (500 לפנה"ס – 168 לפנה"ס)===
בסוף [[המאה ה-6 לפנה"ס]], ישבו שבטים [[אילירים ישבו]] בכל תחומי קרואטיה ומחוצה לה, והארץ נקראה על כןשמם, [[איליריה]]. רובם היו משבט ה[[דלמטים]] (''Dalmatae''), שמאוחר יותר אכלסו את כל מערב [[הבלקן]]. הם דברו [[אילירית]], ענף קדום מה[[שפות הודו-אירופיות|ממשפחת השפות ההודו-אירופיות]]. כמו כן ישבו באיליריה שבטים נוספים שמוצאם איננו ידוע.
 
ב[[המאה ה-4 לפנה"ס|מאה ה-4 לפנה"ס]] יושבו החלקים הצפונים של קרואטיה של היום יושבוימינו בידי שבט ה[[סקורדיסקים]] (''Scordisci'') הקלטיה[[קלטים|קלטי]]. סביר להניח ששבטים קלטים נוספים ישבו באזור, אך אלו התבוללו עם האילירים. [[האיים האדריאטים]] הפכו למושבות [[יוון העתיקה|יווניות]], החל מבערך אותה תקופה.
 
העמים הללו התלכדו למדינה ריבונית עד הכיבוש ה[[רומא העתיקה|רומי]] ב-168 לפנה"ס.
שורה 19:
===התקופה הרומית (168 לפנה"ס – 476 לספירה)===
[[קובץ:REmpire-Dalmatia.png|שמאל|ממוזער|האימפריה הרומית בשנת 120 לספירה, דלמטיה צבועה באדום]]
בשנת 168 לפנה"ס ניצח [[הצבא הרומי]] את [[גנטיוס]], המלך האילירי האחרון, ובשנת [[129 לפנה"ס]] ייסדה בדרום איליריה [[פרובינקיה רומית]] כשהצפון נותר "פראי" ואוכלס בשבטים אילירים.
 
בשנת [[35 לפנה"ס]] החל [[אוקטביאנוס]] להילחם בשבטים האילירים של האזור, בין השאר נגד ה[[פאנונים]] (''Pannonii''), שבטים אילירים שישבו באזור שיקרא מאוחר יותר [[פאנוניה]], במה שנקרא [[המלחמות הפאנוניות]] (''Bellum Pannonicum''). ככה התפשט השלטון והתרבות הרומית לאזור וצפון איליריה הפך גם הוא לרומי. בין שנת 32 לפנה"ס ל-[[27 לפנה"ס]] (מסמך שנכתב בשנה זו בנושא היווסדותו של ישוב חדש ב"מחוז איליריקום") אוחד הפרובינקיה הישנה עם צפון איליריה.
שורה 41:
בדיקות [[DNA]] מראות כי מקורם של הקרואטים במרכז [[אסיה]] לפני 10,000 שנה בערך. הפעם הראשונה ששמם הועלה על הכתב, היה בממצא ארכאולוגי ב[[חצי האי קרים]]. באבן, שנקראה "[[אבן טנאיס]]" על שם האתר שבו היא נמצאה, כתובה המילה כורואתוס. האבן תוארכה לשנת 200 לפנה"ס בערך. האבן שמורה במוזאון הארכאולוגי, ב[[סנקט פטרבורג]], [[רוסיה]].
 
אין שום ממצאים ארכאולוגים מהתקופה על הנושא. במקום זאת, ההיסטוריונים סומכים על ממצאים כתובים כמה מאות לאחר מכן, למרותאף על פי שסביר להניח שהם מבוססים על סיפורי עם. כנראהנראה שמקורם של הקרואטים המודרניים ב[[פולין]] של היום או מערב [[אוקראינה]]. על פי מקורות כתובים מעטים מ[[המאה ה-10]], הקרואטים ישבו הקרואטים ב[[גליציה]] ובמישור הפאנוני (אזור [[הונגריה]] של היוםימינו). כאמור, הם הוזמנו במאה השביעית לשבת בדלמטיה על ידי הקיסרה[[קיסר ביזנטיון|קיסר הביזנטי]] הירקליוס[[הרקליוס, קיסר האימפריה הביזנטית|הרקליוס]] כדי שילחמו בברברים שאיימו לפלוש לאימפריה.
 
באחד המקורות הללו נאמרים דברים שונים: כי הקרואטים לא הוזמנו בידי הירקליוסהרקליוס, אלא הובסו בידי הברברים ויישבו מרצונם החופשי במזרח קרואטיה. מקור זה נכתב ב[[המאה ה-13|מאה ה-13]], 600 שנה לאחר הגירת הקרואטים.
 
===התנצרות הקרואטים והתקופה הקארולינגית (620–925)===
שורה 56:
אחרי מות קרל הגדול בשנת [[814]], ההשפעה הפרנקית פחתה, והדוכס הקרואטי [[ליודביט פוסאבסקי]] (''Ljudevit Posavski'') הרים את נס המרד בפאנוניה ([[819]]). הצבאות הפרנקים שנשלחו לשם נכשלו פעם אחר פעם, עד שהצליחו בסופו של דבר להכריח את כוחותיו של ליודביט לסגת ל[[בוסניה והרצגובינה|בוסניה]]. בשנת [[827]] כבשו הבולגרים את מזרח פאנוניה אך ב-[[845]] הפרנקים כבשו אותו מחדש. השליטה הפרנקית בפנוניה נגמרה רק בסוף [[המאה ה-9]].
 
הדוכס הקרואטי [[טרפימיר הראשון]] (''Trpimir'') שלט בדלמטיה החל משנת [[845]]. הוא הדוכס הראשון שהצליח לנצח את הבולגרים לאחר שאלו ניסו להרחיב את ממלכתם אל חופי הים האדריאטי, והרחיב את מדינתו שכללה כעת את כל בוסניה. הוא חיזק את השלטון הקרואטי בדלמטיה ובוסניה וגם בפאנוניה, בזמן שחילק את המדינה למחוזות ואזורים כדרך לשלוט באלו שמתחתיו (רעיון זה שאב השראה מקרל הגדול, שעשה דבר דומה כדי לאחד את ממלכתו). טרפימיר היה הראשון שהעלה על הכתב את שם הקרואטים, בספר חוקים רשמי אותו כתב ב-[[4 במרץ]] [[852]]. הוא זה שייסד את [[שושלת טרפימירוביץ']] (''Dinastija Trpimirović''), ששלטה בקרואטיה (באופן לא רציף) מ-[[845]] עד ל-[[1091]], ב-864 הוא נפטר.
 
יורשו של טרפימיר היה הדוכס [[דומאגוי]] (''Domagoj''). הוא ייסד את [[בית דומאגוי]], ששלט לסירוגין עם בית טרפימירוביץ'. כשראה שהוא מתמודד עם מספר איומים ימיים, גייס דומאגוי [[צי (יחידה בחיל ים)|צי]] וחיסל סופית את [[שודד ים|שודדי הים]] אשר ישבו בערי החוף הקרואטיות (לאחר שהוחלשו בידי הביזנטים), עזר לפרנקים לכבוש את [[בארי (עיר)|בארי]] ודרש תשלום מכל הספינות הזרות אשר עברו בים האדריאטי.
שורה 73:
===קרואטיה לאחר האיחוד (1102–1409)===
{{הפניה לערך מורחב|קרואטיה באיחוד עם הונגריה}}
כשקרואטיה הייתה באיחוד "ארצות כתר סטפן הקדוש" (''Szent István Koronájának Országai'') יחד עם נסיכות [[טרנסילבניה]] וממלכת הונגריה היא עברה שינוי משמעותי בצורת השלטון. מי שעתה שלט בקרואטיה לא היה מלך, אלא מושל, "[[באן]]" (''Ban''). עד אז הבאן היה מי ששלט במחוזות ולא בכל המדינה, ובאיחוד עם הונגריה התפקיד הפך להיותהתפקיד הבכירלבכיר והחשובולחשוב ביותר בקרואטיה. באן יחיד שלט בכל המחוזות הקרואטים עד [[1225]], כשהאחריות התפצלה לבאן של סלבוניה ובאן של קרואטיה. אחרי [[1345]] אדם אחד החזיק בשני התפקידים, והם אוחדו לאחד ב-[[1476]].
 
צורת השלטון באיחוד הייתה [[פיאודליזם|פיאודלית]]. תשלום רחב ניתן לאנשים אשר ייגנו על אדוניהם מפני אויביהם, כמו פלישת מדינה עוינת אך גם מאבקים פנימיים, וכך נוצרה מערכת הגנה למדינה כולה. למרות זאת, במתן יותר ויותר כוח צבאי וכלכלי לאצילים השלטון המרכזי איבד את כוחו למשפחות האצולה המקומיות. בתקופה הזו, [[מסדר אבירי היכל שלמה]] וה[[הוספיטלרים]] רכשו אדמות ונכסים רבים בקרואטיה.
שורה 96:
על המבצר הקטן הגן הרוזן ניקולה שוביץ' זרינסקי עם צבא קטן המונה 2,500 חיילים. הם הצליחו להחזיק במבצר במשך חודש, עד שחוסלו בידי הצבא הטורקי. הקרב הזה אפשר לאוסטרים לקנות זמן ולארגן את צבאם לפני שהטורקים יכלו להגיע לוינה.
 
על-פי הוראות המלך ב-[[1553]] ו-[[1578]], קרואטיה וסלבוניה הוכרזו כ"חזית צבאית" (''Vojna Krajina'', [[גרמנית]]: ''Militärgrenze'') אשר נשלט הישר ממפקדת הצבא בווינה. בגלל הקרבה המסוכנת לצבאות העות'מאנים, האזור הפך להיות שומם מאדם, לכן עודדה אוסטריה עודדה יישוב סרבי, [[גרמנים|גרמני]], הונגרי, [[צ'כים|צ'כי]], [[סלובקים|סלובקי]] ו[[רוסים|רוסי]] בחזית, מה שיצר אזור המיושב בידי אנשים ממוצא מגוון.
 
ההשפעות השליליות של פיאודליזם תפסו תאוצה ב-[[1573]] כשאיכרים בצפון קרואטיה וב[[סלובניה]] מרדו באדוניהם הפאודלים מפאת אי-צדק, כמו מסים מוגזמים והפליית נשים. [[מאתיה גובץ]] (''Matija Gubec'') היה בין הבולטים ממנהיגי המרד. בינואר 1573 איכרים מרדו ביותר מ-60 [[פיף|אזורים]] ברחבי קרואטיה וסלובניה, אך המרד דוכא בתחילת פברואר של אותה שנה. מאטיה גובץ ועוד אלפים הוצאו להורג בפומבי, כדי להוות דוגמה לציבור.
 
ב-[[1592]], נותרו רק חלקים קטנים מקרואטיה לאשלא נכבשו בידי הטורקים. ה-16,800 קמהקמ"ר שנותרו נקראו "שרידי השרידים של הממלכה הקרואטית אשר הייתה גדולה". אך כשהתחילה [[המאה ה-17]], הוחזרו הטריטוריות הכבושות הוחזרו בהדרגה ל[[האימפריה האוסטרית|אימפריה האוסטרית]], ובסוף החצי הראשון של המאה, סולקו העות'מאנים כבר הוברחו מהונגריה ומקרואטיה, ואוסטריה ליכדה את האימפריה תחת שלטון מרכזי אחד.
 
הצבא הקיסרי האוסטרי נחל מספר ניצחונות על הטורקים אך ב-[[1664]], [[לאופולד הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|לאופולד הראשון]] לא הצליח לשמור על ההצלחות שלו בכך שחתם על הסכם שלום, שקבע כי האימפריה העות'מאנית תסכים להפסיק להילחם, בתנאי שלהונגריה וקרואטיה יהיה אסור לקחת בחזרה את השטחים שהטורקים לקחו להם. זה גרם לזעם רב בקרב בני האצולה ההונגרים והקרואטים, שרקמו קשר נגד הקיסר אך לא היה חזקים מספיק לבצע אותה - למרותעל שנהלואף שניהלו משא ומתן עם ה[[צרפת]]ים והטורקים. מרגלים קיסריים גילו את הקשר וב-[[30 באפריל]] [[1670]] העלו על המוקד מספר אצילים קרואטים והונגרים ב[[וינר נוישטאדט]].
 
קרואטיה תמכה באוסטריה ברוב מלחמותיה בלי קשר לאיחוד. ב[[מלחמת הירושה האוסטרית]], קרואטיה תמכה ב[[מריה תרזה]] והיא, בתמורה, שינתה את המערכת הניהולית בקרואטיה, את המסים ואת הפיאודליזם. היא גם נתנה את הנמל העצמאי של [[רייקה]] לקרואטיה ב-[[1776]]. למרות זאת, היא התעלמה ואף ביטלה את [[הפרלמנט הקרואטי]] וב-[[1779]], לקרואטיה היה רק מושב אחד במועצה המושלת בהונגריה, וזה היה שייך לבאן שלה.
 
עם נפילת [[רפובליקת ונציה]] ב-[[1797]], נכסיה בים האדריאטי הועברו ל[[צרפת]] שהעבירה את הזכויות שלה לאוסטריה באותה שנה. שמונה שנים לאחר מכן הם הוחזרו לצרפת, אך הכתר האוסטרי זכה בהם שוב ב-[[1815]]. למרותאף על פי שעתה היו חלק מאותה אימפריה, השתייכו דלמטיה ואיסטריה השתייכו ל[[ציסלייטניה]] בעוד שקרואטיה וסלבוניה היו שייכות להונגריה.
 
ב-[[9 בפברואר]] [[1801]], חתמו [[פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה]] ו[[נפוליאון]] על [[הסכם לונוויל]], שבו אושרה שליטתה של אוסטריה ב[[ונציה]], ב[[דלמטיה]] וב[[איסטריה]]. בשנת [[1805]] הובסו הכוחות האוסטרים ב[[קרב אוסטרליץ]], ובעקבות כך חתמה על [[חוזה פרסבורג]], שבו איבדה את כל נחלותיה ב[[איטליה]] ובחוף [[הים האדריאטי]]. ב-[[6 באוגוסט]] [[1806]] פורקה [[האימפריה הרומית הקדושה]], ופרנץ השני נודע מכאן ולהבא כ[[פרנץ הראשון, קיסר אוסטריה]].
שורה 135:
{{הפניה לערך מורחב|קרואטיה היוגוסלבית}}
 
לאחר מלחמת העולם הראשונה, התפרקה האימפריה האוסטרו-הונגרית, וקרואטיה התאחדה יחד עם בוסניה וסלובניה ל[[מדינת הסלובנים, הקרואטים והסרבים]] קצרת-הימים. כתר הבסבורג הוריש את הצי האוסטרו-הונגרי לממשלה הקרואטית ב-[[31 באוקטובר]] [[1918]]. ב-[[1 בדצמבר]] [[1918]], התאחדה המדינה עם [[ממלכת סרביה]] ויצרה את ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים. למרותאף על פי שהיה זה שם שנשמע נייטרלי, המדינה נקראה "[[ממלכת יוגוסלביה]]" בידי הקהילה הדיפלומטית עוד מההתחלה.
 
בין [[1941]] ל-[[1945]] התקיימה "[[מדינת קרואטיה העצמאית]]", [[מדינת חסות]] של [[גרמניה הנאצית]] בראשות תנועת ה[[אוסטאשה]].
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/היסטוריה_של_קרואטיה"