נווה חיים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 6:
לפי החלטת הקרן הקיימת אליה נמסרה הקרקע, ועדת השיכון מסרה רבע מהקרקע לארגונים אחרים שאינם חברי ההסתדרות.
השכונה הוקמה ב-1935 כשכונת פועלים שכירים בפרדסים, ונרשמה כאגודה שיתופית. ב-1936 נכנסו המתיישבים, הראשונים שקודם לכן גרו בצריפים, לבתיהם שנבנו. חלק מהמתיישבים היו עולים מגרמניה. השכונה נקראה על שם [[חיים ארלוזורוב]] שנרצח בשנות ה-30.
בשנים הראשונים התקשו התושבים בהשגת עבודה קבועה, ונעשו נסיונות שונים למצוא פתרונות לכך. בין היתר נפתחו חנןחות בשכונה, החל ייצור בלוקים, לבנים ורעפים, נעשה נסיון להקמת אגודת גץדייגים ועוד. בשנת 1937 הקימו הפועלים בשכונה את [[קואופרטיב]] "הזיפזיף" שעסק בכריית חומרי בנייה בחוף הים של חדרה.חברי הקבוצה נעזרו בגמלים לשם הובלת הזיפזיף, וכן בעגלות רתומות לפרדים. בהמשך נעזרה הקבוצה לץבמיכון להובלה ולכרייה. ב1945 רכשה הקבוצה משאית.
שורה 12:
נשות השכונה עבדו במשקי העזר, והיו שעבדו בסלילת כבישים ובעבודות אחרות.
זמן קצר לאחר הקנת השכונה הופעלה בה צרכניה, גן ילדים, ספריה והתקיימה בה פעילות תרבותית.ילדים בגיל בית ספר למדו בבית ספר בחדרה. בשכונה נוסד "בית בוגר" ששימש לםעילות תרבותית.בשנת 1947 נחנך בית קולנוע שהיה בנוי ללא גג.
אנשי השכונה התארגנו מבחינה בטחונית ורכשו נשק כהגנה מפני ערביי האזור.
שורה 19:
בתחילת שנות ה-40 החלה סלילת כבישים בשכונה. הרחוב הראשון שנסלל היה שדרות אהרונוביץ'.
עקב המרחק מחדרה לחצו התושבים להקים בית ספר בשכונה. ב-1944 למדו ילדי השכונה הראשונים בשכונתם. בבית הספר שרר מחסור בכיתות לימוד וילדים משנתנונים שונים למדו יחד.
עם קום המדינה צורפה השכונה לשטח השיפוט של חדרה. נכסי השכונה ובהם מכון המים, הבאר ומגדל המים שנבנו בכספי המתיישבים הועברו מאוחר יותר לידי העירייה{{הערה|חדרה - 110 שנותיה, מוזיאון החאן לתולדות חדרה, 2002, עמוד 102}}.
| |||