החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה – הבדלי גרסאות

 

==זירת המלחמה==

 

הגבול היבשתי בין גרמניה הנאצית וגרורותיה לברית המועצות עבר ברובו בשטח מישורי, שבותר על ידי [[ביצות פריפייט]] בערך במרכזו. ביצות אלה, שעבירותן נמוכה ושטחן הענק מגיע כמעט ל-100,000 קמ"ר, הכתיבו את צירי התנועה של הכוחות הגרמניים הפולשים. [[קבוצת ארמיות מרכז]] תקפה מצפון לביצות לכיוון מוסקבה ואילו [[קבוצת ארמיות דרום]] תקפה מדרום להן בכיוון קייב.

על קו הגבול הישן של ברית המועצות בחזית המערבית הגן קו ביצורים, שנודע בשם [[קו סטלין]]. סיפוח המדינות הבלטיות, מערב בלארוס ומערב אוקראינה (מזרח פולין) בשנים 1939-1940 אילץ את הסובייטים לבנות קו ביצורים חדש, שהורכב ממספר "אזורים מוגנים", כדי להגן על הגבול החדש. כדי לבנות את קו הביצורים החדש, שנודע בשם [[קו מולוטוב]], נעשה שימוש בחומרים ובציוד שפורקו מ"קו סטלין". ביוני 1941, ערב הפלישה הגרמנית, עדיין היה "קו מולוטוב" בשלבי הקמה ראשונים. הוא כלל ביצורי שדה באיכות משתנה שציודם לקוי, שלא הגנו על כל אורך החזית, אך בכל זאת סייעו לצבא האדום להאט במספר אזורים את התקדמות הוורמאכט ובעלי בריתו לתוך שטח ברית המועצות.

 

 

המלחמה בזירה הימית התרכזה בעיקר ב[[ים הבלטי]] וב[[הים השחור|ים השחור]]. בעקבות כיבוש המדינות הבלטיות ולאחר מכן כמעט כל קו החוף הבלטי על ידי הצבא הגרמני בחודשי המלחמה הראשונים, איבד הצי הבלטי הסובייטי כמעט את כל בסיסיו, וכתוצאה מכך נפגעה מאוד יכולתו להשתתף במערכה הצבאית. מה שנשאר מכוחו של הצי הבלטי התרכז בבסיס הצי באי [[קרונשטט]] וסייע בהגנת לנינגרד בעת המצור הגרמני עליה. רק בשלבים המאוחרים של המלחמה, לאחר פריצת המצור על לנינגרד וכיבושן מחדש של המדינות הבלטיות, החל הצי הבלטי למלא תפקיד פעיל יותר במלחמה, ותקף ספינות גרמניות שניסו לפנות כוחות צבא ואזרחים גרמניים מחופי [[הים הבלטי]] (בעיקר מפרוסיה המזרחית) במהלך החודשים האחרונים של המלחמה.