ההתאחדות העולמית של היהודים הספרדים – הבדלי גרסאות

}}'''ההתאחדות העולמית של היהודים הספרדים''' (או: '''התאחדות הספרדים העולמית''') הייתה ארגון בינלאומי שהוקם בשנת [[1925]] בוינה ונועד לגבש את קהילות [[יהדות ספרד|יהודי ספרד]] ו[[יהדות ארצות האסלאם|ארצות האסלאם]] בארץ ישראל ובגולה, במטרה לפתור בעיות כלליות, לתאם מאמצים כלכליים ותרבותיים, ולעורר את הזיקה לציונות ולעלייה ארצה. במשך השנים עבר הארגון מספר שינויים, וכיום הוא פועל תחת [[הפדרציה הספרדית העולמית]].

 

ב[[שנות ה-20 של המאה ה-20]] חפצו בני העדה הספרדית בארץ ישראל, שהתאחדו כגוף פוליטי, להקים ארגון ספרדי עולמי שיפעל במסגרת [[התנועה הציונית]]. ב[[הקונגרס הציוני העולמי|קונגרס הציוני ה-13]] ב[[קרלסבד]] בשנת [[1923]], הצירים הספרדים ובני [[מזרחים|עדות המזרח]] שהגיעו אליו מארץ ישראל וממדינות נוספות, החליטו לאחר דיונים על הקמת משרד בירושלים שמטרתו הכנת ועידה עולמית לנציגי הקהילות הספרדיות והמזרחיות מסביב לעולם, שתפקידה יהיה לייסד התאחדות עולמית שבעזרתה נציגיה במוסדות התנועה הציונית ייטלו חלק בקביעת המדיניות ובקבלת ההחלטות בה. המטרה הייתה הרחבת הפעילות הציונית בקרב בני קהילותיהם, והגברת שיתוף הפעולה שלהם בתחיית הארץ ובבניינה.

 

רעיון הקמת ההתאחדות זכה לתמיכה רחבה, בין היתר של הרב [[יעקב מאיר]], [[חיים ויצמן]], [[מנחם אוסישקין]], ההנהלה הציונית בארץ ישראל, [[הוועד הלאומי]] ו-[[ועד העיר ליהודי ירושלים]].

 

המטרה המרכזית של הקמת ההתאחדות הייתה "לאחד בעבודת בנין הארץ וגאולת העם את הקהילות הספרדיות-המזרחיות אשר בכל מרכזי הגולה תחת הנהלה מסודרת... בכדי לעבד שכם אחד... עבודה לאומית משותפת לבנין הארץ והפרחתה, ולהגשמתה המהירה והמלאה של תקוותנו בארץ אבות".

 

כדי לא ליצור בידול, הסתייגו מייסדי ההתאחדות והבהירו כי הקמת ההתאחדות, אין מטרתה להביא לפירוד האומה, אלא לאחדות בלבד. המטרה הייתה לסייע להסתדרות הציונית כפי שסייעו לה המפלגות הציוניות שארגנו את הקהילות באירופה ובאמריקה, ומעודדות עלייה לארץ ישראל.

 

אחד מיוזמי והוגי הרעיון להקמת הארגון היה הרב [[נסים עובדיה]], שבקונגרס העולמי של היהדות הספרדית שהתקיים ב[[וינה]] בשנת 1925 (ה'תרפ"ה) הכריז מעל בימת הנואמים על הקמת הארגון בפועל{{הערה|יששכר בן-עמי, [http://moreshet-morocco.com/archives/36899 מורשת יהודי ספרד והמזרח, באתר מורשת מרוקו]}}, לאחר שנתיים של הכנות בעזרת המשרד המכין. בקונגרס, שבו השתתפו 62 צירים מ-15 מדינות, בהן ארץ ישראל, בולגריה, יוון, יוגוסלביה ואוסטריה, נבחר [[משה דה פיג'וטו]] לנשיא הארגון, וכנשיא הכבוד של הוועידה הוכתר באותו מעמד הרב [[בן-ציון מאיר חי עוזיאל]]. לשם מילוי תפקידו, עזב דה פיג'וטו את עסקיו בחו"ל ועבר להתגורר בארץ ישראל, כדי למסד בה את הארגון. בתקופה שלאחר ההכרזה, הוקמו סניפים להתאחדות במדינות הבלקן, אירופה, אפריקה, סוריה וארצות הברית{{הערה|יוסף אליהו שלוש, [http://readingmachine.co.il/home/articles/1119770092 קול קורא להספרדים ולעדות המזרח בארץ ישראל], 1927, באתר מכונת קריאה}}, בעוד שבארץ ההתארגנות הייתה דלה ולא משמעותית.

 

בשנת 1926 נרשמה ההתאחדות במשרד מושל מחוז ירושלים, ועם הקמתה בפועל, הוקמו סניפים ב[[תל אביב-יפו|תל-אביב]], ב[[יפו]], ב[[חיפה]], ב[[צפת]], בביירות שב[[לבנון]], ב[[דמשק]] וב[[חלב (עיר)|חלב]] שב[[סוריה]], ב[[קהיר]] וב[[אלכסנדריה]] שב[[מצרים]], ב[[בלגרד]] וב[[ניש]] שבסרביה, ב[[סרייבו]] שב[[בוסניה והרצגובינה|בוסניה]], ב[[סקופיה]] וב[[ביטולה]] שב[[מקדוניה]], ב[[פלובדיב|פלבודיב]] שב[[בולגריה]], בוינה שב[[אוסטריה]], ב[[פריז]] שבצרפת, ב[[מנצ'סטר יונייטד|מנצ׳סטר]] שבאנגליה, ב[[ניו יורק]] וב[[רוצ'סטר|רוצ׳סטר]] שב[[ארצות הברית]], ב[[ארגנטינה]], ב[[אורוגוואי]], ב[[ברזיל]], ב[[פרו]], ב[[צ'ילה|צ׳ילה]] וב[[קובה]]. עד לשנת 1945, נוספו להתאחדות סניפים ב[[אלג'יריה]], ב[[איטליה]], ב[[הולנד]], ב[[ונצואלה]], ב[[תוניסיה]], ב[[יוגוסלביה]], ב[[מרוקו]] וב[[קולומביה]].

 

ההתאחדות פעלה תחת חסותה של התנועה הציונית, כמו הסתדרות העובדים הכללית ו[[תנועת המזרחי]].

 

בסוף שנת 1931 נוסד בפריז שבצרפת וועד מרכזי שכלל 12 חברים, שמטרתו הייתה לפעול לכינוס ועידה ספרדית עולמית, ובראשו הועמד משה דה פיג'וטו, שלבינתיים עבר להתגורר בפריז, ולסגניו מונו הרב נסים עובדיה וסלבדור אברבנאל. בחודש [[יולי]] [[1932]] ([[סיוון]] [[ה'תרצ"ב]]) ייסד הרב נסים עובדיה יחד עם [[עובדיה קמחי]] כתב עת בשם "Le Judaisme Sepharadi" ("היהדות הספרדית") שיצא לאור בפריז, ובו פרסם את מאמריו אודות ארגון ואיחוד הקהילות הספרדיות בעולם. כתב העת שימש גם כבמה להפצת רעיונותיה של ההתאחדות ובמה למחקרים ומאמרי הגות וספרות בנושאי הקהילות הספרדיות בעולם. עם הכותבים בו נמנו [[זאב ז'בוטינסקי]], [[מנחם אוסישקין]], [[משה דוד גאון]], [[דוד ילין]], [[אברהם אלמליח]] ואחרים. בשנת [[1940]] פסקה הוצאת הירחון בשל המשבר בצרפת, ובשנת [[1945]] חזר לצאת תחת השם "קול ספרד" עד לשנת 1967 בעריכת עובדיה קמחי.

 

בחודש מאי 1935 התקיימה ועידה בין-ארצית בלונדון, שבה הוחלף שם ההתאחדות ל"האיחוד העולמי של הקהילות הספרדיות" (Universelle Des Communautés Sépharadites L'union). בוועידה זו השתתף רק נציג אחד מארץ ישראל, ומעתה והלאה הלכה ההתאחדות והתמקדה יותר ביהודי הגולה מאשר ביהודי ארץ ישראל. בוועידה גם נבחרו תוכניות פעולה חדשות שלא נכללו בהן ארץ ישראל, ומטרתן שיפור מצבם הרוחני והגשמי של יהדוי ספרד והמזרח, תוך הדחקת הנושאים הפוליטיים והשארת הטיפול בהם לגופים רשמיים אחרים. בוועידה גם הוחלט על הקמת שני וועדים, שמרכזיהם בפריז בנשיאות הרב נסים עובדיה, ובלונדון, בנשיאות ונובס דה קוסטא.

 

למרות ירידת המעורבות של נציגי ארץ ישראל, בוועידה הבין-ארצית שהתקיימה באמסטרדם בשנת 1938, השתתפו מטעם הוועד הפועל הרב [[יוסף מרדכי הלוי]] (כחבר נשיאות האיחוד) ו[[יצחק רפאל מלכו|יצחק רפאל מולכו]], שנבחרו גם למוסדות המרכזיים של ההתאחדות. בוועידה זו הוחלט על הקמת בית מדרש לרבנים בירושלים, ודנו באפשרות לפתיחת מדור לענייני ספרדים בסוכנות היהודית.

 

* הרב ד"ר [[נסים עובדיה]] - מהוגי רעיון ההתאחדות ומהיוזמים

*[[משה דה פיג'וטו]] היו"ר והנשיא הראשון