מלחמת קרגיל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
פרק הרקע |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 34:
==מהלך המלחמה==
כוחות [[מוג'אהדין|מוג'האדין]] קשמירים תומכי פקיסטן שאומנו בחשאי, ביחד עם יחידות של צבא פקיסטן שלא לבשו מדים, השתלטו במהלך החורף של [[1998]]-[[1999]] על העמדות ההודיות בקרחון סיאצ'ן, סמוך לעיר קרגיל. שם הקוד של המבצע היה "מבצע בדר" ומטרתו הייתה לנתק את העיר קרגיל מחבל [[לדאק]], ובכך לחייב את הכוחות ההודים לסגת ולהגיע להידברות על גורל חבל קשמיר. התכנית תוכננה בסודיות גמורה על ידי צמרת הצבא הפקיסטני, עד כדי ש[[נוואז שריף]], נשיא פקיסטן, טען כי הוא שמע על הפלישה הפקיסטנית רק ממקבילו ההודי בשיחת טלפון.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://timesofindia.indiatimes.com/world/pakistan/Nawaz-blames-Musharraf-for-Kargil/articleshow/1581473.cms|הכותב=PTI|כותרת=Nawaz blames Musharraf for Kargil|אתר=The Times of India|תאריך=28 May 2006}}</ref> עם זאת, רמטכ"ל פקיסטן, [[פרבז מושארף]], טען כי שריף עודכן על הפעולה ונתן לה את אישורו.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=מיכה בר|שם=השפעות ההרתעה הגרעינית על מרחב הפעולה הצבאי|כתב עת=מערכות|עמ=7}}</ref>
הפלישה הפקיסטנית התגלתה על ידי הודו ב-[[3 במאי]] [[1999]], ואף שבתחילה היה נדמה כי מדובר בפלישה של ג'יהאדיסטים בודדים, תוך זמן קצר הובנה בהודו עומק החדירה והיקפה. הודו הגיבה בהכרזה על "מבצע ויג'יי" (מבצע ניצחון), שמטרתו סילוק הפולשים הפקיסטנים. תחילת הפעולה הצבאית לוותה בגיוס נרחב של 200,000 חיילים, אף שבשל תנאי השטח הקשים היא לא יכלה להפעיל כוחות כה רבים ורק בין 20,000 ל-30,000 חיילים הודיים השתתפו בקרבות. במקביל פעל חיל האוויר ההודי להפצצת העמדות הפקיסטניות באזור החדירה, וחיל הים הטיל סגר על נמלי פקיסטן.
==התערבות בין לאומית ומהלכים דיפלומטיים==
| |||