מטוס ימי – הבדלי גרסאות

 

===עד אחרי מלחמת העולם השנייה===

עם סיום המלחמה תפסו המטוסים הימיים מקום חשוב בתעבורה האווירית של התקופה. ראשית, [[שדה תעופה|שדות התעופה]] לא היו מפותחים, דבר שנתן עדיפות למטוסים הימיים שהיו יכולים לנחות במקומות רבים; שנית, יכולתם של המטוסים הימיים לנחות בכל מקום בים נחשבה ליתרון בטיחותי, בתקופה שבה לא הגיעו עדיין מטוסי הנוסעים הרגילים להתפתחות מלאה ובטוחה. ב-[[27 במרץ]] [[1919]] הצליחה ספינה מעופפת מדגם NC-4 לחצות לראשונה את [[האוקיינוס האטלנטי]]. חברות התעופה הגדולות, כמו [[אימפריאל איירווייז]] (שהפכה לימים ל-[[BOAC]], אחת מחברות התעופה הבריטיות הגדולות, שהפכה בתורה ל[[בריטיש איירווייז]]) ו[[פאן אמריקן וורלד איירווייז]] (שהייתה ידועה יותר כפאן-אם, מחברות התעופה הגדולות בארצות הברית עד קריסתה ב-[[1991]]) הפעילו מטוסים ימיים גדולים לטיסות מעבר לאוקיינוסים. בין מטוסים אלה היו כמה מן המטוסים הגדולים ביותר באותה תקופה, כמו '''[[בואינג 314|בואינג קליפר]]''', '''[[מרטין M-130]]''' מתוצרת ארצות הברית, '''Latécoère 631''' מתוצרת צרפת, '''שורט אמפייר''', מתוצרת בריטניה, ועוד. מטוסים ימיים הופעלו גם לטווחים קצרים יותר, בעיקר למקומות בהם לא היו [[מסלול טיסה|מסלולי טיסה]], או לאזורים לא מיושבים.

 

 

[[אוניית מערכה|אוניות מערכה]] נשאו עליהן מספר מטוסים ימיים, שנועדו לתקיפת מטוסי סיור של האויב, לסיור ולהכוונת אש תותחי האונייה מעבר לאופק; המטוסים הוזנקו מאוניית המערכה באמצעות [[מעוט]], ולאחר שנחתו במים לידה הוחזרו לסיפון בעזרת [[עגורן|מנוף]]. אחד המטוסים ה[[גרמניה|גרמניים]] המוצלחים מסוג זה היה [[ארדו 196]].

 

===לאחר המלחמה===