פרדיננדו הראשון דה מדיצ'י, הדוכס הגדול של טוסקנה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 27:
 
== תולדות חייו ==
פרדיננדו, יליד [[פירנצה]], היה בנם החמישי של [[קוזימו הראשון דה מדיצ'י, הדוכס הגדול של טוסקנה]] ואשתו [[לאונור דה טולדו]] (Eleonora di Toledo;{{כ}} ([[1522]] – [[1562]]), בתו של דון פדרו אלוורז, שליט [[ממלכת נאפולי|נאפולי]]. בגיל 14 מונה ל[[חשמן]] (קרדינל) ומאז ועד מות אחיו [[פרנצ'קסקוסקו הראשון דה מדיצ'י, הדוכס הגדול של טוסקנה]], חי ב[[רומא]] ויסד שם את [[וילה מדיצ'י]] עבורה רכש אוסף [[אמנות]] ו[[ארכאולוגיה]], שחלקו הביא עמו חזרה לפירנצה (הפריטים הידועים ביותר הם שני [[פסל (יצירה)|פסל]]י [[אריה|אריות]] [[שיש]] המוצבים כיום בגלריית הפסלים הפתוחה ב[[כיכר הסיניוריה]] במרכז פירנצה). על אף תארו כחשמן, לא כיהן פרדיננדו מעולם כ[[כומר]] בפועל.
 
עם מות אחיו פרנצ'קסקו ללא יורשים, נקרא פרדיננדו, בגיל 38, לשוב לפירנצה ולרשת אותו כדוכס הגדול. בניגוד לאחיו, שלא היה פעיל מבחינה שלטונית, והותיר במידה רבה את שלטון בדוכסות לידי והמנגנון הפקידותי היציב שהקים אביו, ביקש פרדיננו לשלוט בפועל ולקדם מיזמים רבים לרווחת תושבי הדוכסות ולפיאור שמה ושמו של [[בית מדיצ'י]], שבתקופתו הקים סניפים של ה[[בנק]] המשפחתי ברחבי אירופה. בין היתר הורה פרדיננדו על ייבוש [[ביצה (סביבה טבעית)|ביצות]], נטיעת [[תות (עץ)|עצי תות]] לאורך הדרכים עבור תעשיית ה[[משי]], סלילת דרכים ופיתוח ה[[נמל]] ב[[ליבורנו]]. הוא גילה יחס [[סובלנות|סובלני]] ל[[יהודים]] ואף הוציא צו המזמין סוחרים יהודים להתיישב ב[[יהדות ליבורנו|ליבורנו]] וב[[יהדות פיזה|פיזה]].{{הערה|1=[http://sceti.library.upenn.edu/sceti/ljs/PageLevel/index.cfm?option=view&ManID=ljs379 Medici, Ferdinando I De’, Document Inviting Jewish Merchants to Settle in Livorno and Pisa, in Italian. Manuscript on Vellum]}}