לימודי משפטים בישראל – הבדלי גרסאות

 

==לפני קום המדינה==

 

בדצמבר [[1920]], לאחר הכיבוש הבריטי של ארץ ישראל ועוד לפני תחילתו של [[המנדט הבריטי]], הקים היועץ המשפטי של ממשלת ארץ ישראל מטעם [[הממלכה המאוחדת]], [[נורמן בנטויץ']], בית ספר למשפטים ב[[ירושלים]]. בית הספר שנודע תחילה כ-Law Classes (שיעורי משפט) ומאוחר יותר כ[[בית הספר המנדטורי למשפטים]] הוקם כדי לשמש להכשרתם המקצועית של משפטנים, שנדרשו לסייע לבריטים בניהול מערכת המשפט בארץ. בית הספר שכן במבנה [[בית הספר אוולינה דה רוטשילד]]. הסטודנטים למשפטים למדו בבניין בשעות הערב, לאחר שעות הלימודים של תלמידות בית הספר. רוב המרצים היו פקידי [[המנדט הבריטי]]. הלימודים נמשכו ארבע שנים. במהלך השנתיים הראשונות למדו התלמידים את עיקרי הדין הנוהג בתחומים השונים של המשפט הארץ ישראלי. בתום שלב זה הוענקה להם תעודה שאיפשרה להם לקבל רישיון עריכת דין ארץ ישראלי לאחר התמחות של שנתיים במשרדו של עורך דין מקומי. בשלב השני, שנמשך אף הוא שנתיים, למדו התלמידים תחומים תאורטיים יותר כמו [[פילוסופיה של המשפט]] או [[היסטוריה של המשפט]] וכן את עיקרי המשפט האנגלי. בתום שלב זה קיבלו התלמידים דיפלומה.{{הערה|שם=לחובסקי|[[אסף לחובסקי]], [http://www.tau.ac.il/law/likhovski/Law%20Studies%20at%20the%20Hebrew%20University.doc לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית בתקופת המנדט]. {{DOC}}}} עם עזיבת הבריטים את הארץ בשנת [[1948]] נסגר בית הספר. [[משרד המשפטים]] של מדינת ישראל קיבל על עצמו לארגן לימודי המשך ובחינות סיום לתלמידים, שלימודיהם נפסקו באמצע.