סומייל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
שורה 41:
 
==השכונה הישראלית==
עם עזיבתם של יושבי הכפר הערביים נתפסו בתיהם על ידי תושבים יהודים, ברובם אותן משפחות אשר שכרו חדרים צרים בקומות התחתונות, ומצאו בכך הזדמנות להגדיל את דירותיהם. חלקמקצת מתושביו החדשים של הכפר הגיעו מיפו הערבית, ממנהשממנה נמלטו עם פרוץ המלחמה. אל כל אלה התווספו עולים חדשים, והיו בהם שהתגוררו במגורים ארעיים, דוגמת לופטים ("ליפטים") מעץ, ששימשו קודם לכן כמכולות להובלה ימית.
 
פלישה זו של תושבים לבתי הכפר הנטושים, נעשתה תוך העלמת עין מצד המוסדותמוסדות המדינה והעירייה, אשר ממילא לא מצאו פתרון דיור אחר ל[[עולים]] הרבים שהגיעו ל[[מדינת ישראל]] עם הקמתה. מאידך גיסא לא הוקנו לתושבים [[זכות הקניין|זכויות קניין]] במקרקעי השכונה.
 
סומייל, בדומה לשאר הכפרים הערביים ששכנו באזור העיר תל אביב (דוגמת הכפרים [[שייח מוניס]] אשר על אדמותיו הוקמו באותה העת שכונת [[רמת אביב]] ו[[אוניברסיטת תל אביב]], והכפראו [[סלמה (יפו)|סלמה]], אשר לצדושלצדו התקיימהשכנה [[שכונת התקווה]]) הפכההפך למקוםלמשבצת אשרמרובעת, ממנומוקפת התעלם(מצפון, הממסדבכיוון השעון) ברחובות ז'בוטינסקי, בן-שפרוט, באופןארלוזורוב מוחלטואבן-גבירול. הממסד התעלם כמעט לחלוטין מהשכונה המתהווה, תשתיות לא תוחזקו, לא שולבונסללו בו כבישים ומדרכות, לא הוקמו בו מוסדות [[חינוך]] או [[תרבות]],ציבור וכן לא ניתנה לתושבים התחושה כי זהו ביתם הקבוע. עם זאת, ילדי השכונה למדו בבתי הספר הסמוכים - בית החינוך "הר-נבו" (היום בתי הספר "מצדה" ו"יחדיו") ובית הספר "אלחריזי".
 
בשנת [[1962]], הוצא לראשונה על ידי [[עיריית תל אביב]] צו פינוי למספר משפחות מתושבי הכפר. משפחות אלו ישבו בבתים אשר שכנו במקום שיועד להרחבת צירי התנועה שברחובות ארלוזורוב ואבן גבירול, והפיכתם מרחובות חד נתיביים לרחובות מרכזיים דו נתיביים.
שורה 51:
ב-[[12 בספטמבר]] [[1962]] באו לשכונה שוטרים בלווית פקידי ה[[הוצאה לפועל]], על מנת לבצע צו פינוי נגד אחד מתושבי השכונה. תושבי השכונה חשו לעזרתו של המפונה תוך גילוי התנגדות פיזית. השוטרים הגיבו להתנגדות זו ביד קשה. האירוע צולם על ידי צלם של [[יומן כרמל - הרצליה]]. קטע בן דקה אחת ב[[יומן קולנוע|יומן]] שעמד בפני הקרנה, תיאר את האירוע ובין היתר הראה כיצד נגררה אשה בידיה וברגליה ותוך כדי כך שמלתה הופשלה ורגליה נחשפו. [[המועצה לבקורת סרטים ומחזות]] פסלה קטע זה להקרנה ונימקה זאת בכך שהקטע "פוגע בטעם הטוב וכן משום שאינו משקף את הבעיה בכללותה ועל כן עלול הוא להטעות את דעת הציבור ולפגוע בו". חברת "אולפני הסרטה בישראל בע"מ", בעלת היומן, הגישה עתירה ל[[בג"ץ]] נגד הפסילה. בדיון הופיעו בין באי כוח העותרת עורך הדין [[שמואל תמיר]] ומטעם המשיבה עורך הדין [[מישאל חשין]]. בית המשפט, ברוב דעות, קיבל את העתירה והתיר את הקרנת הקטע, בפסק דין תקדימי (בג"ץ 243/62) שקבע כללים ל[[חופש הביטוי]] ול[[זכות הציבור לדעת]] בישראל.
 
עם הרחבת נתיבי התחבורה ברחובות המקיפים את מתחם הכפר, נהרסנהרסו חציו הדרומיחלקים של שולי הכפר, מכל צדדיו, ויושרה הקרקע, כך שגם מאפייניו הטופוגרפיים של המקום כמעט ונעלמו מהעין. מספר מבני מגורים נוספים פונו ונעקרה צמחייה. בצידו המזרחי של המתחם הוקם ב[[שנות ה-70 של המאה ה-20|שנות ה-70]] [[בית הכנסת היכל יהודה]] המשמש את קהילת [[יהדות סלוניקי|יהודי סלוניקי]]. בחלקו הדרום-מזרחי הוכשר מגרש חנייה גדול.
 
==מגדל המאה==