ויקיפדיה

הפרעה פוסט-טראומטית מורכבת – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
Noon (שיחה | תרומות)
מנטרים
28,378 עריכות
ליטוש קל בפתיח. ערך מצוין
Meiravmor (שיחה | תרומות)
328 עריכות
מ שינוי מ'פוסט טראומה' ל'פוסט-טראומה'
שורה 4:
 
== אטיולוגיה ==
פוסט -טראומה מורכבת היא [[אבחנה]] המתייחסת לתוצאות של טראומה חוזרת ומתמשכת. טראומה מורכבת מתרחשת כאשר הקורבן נמצא תחת שליטה של פוגע (או פוגעים) באמצעות שבי פיזי או פסיכולוגי. למצב זה נהוג לקרוא 'התעללות'. מצבי התעללות כוללים טיפול לקוי כרוני, התעללות או הזנחה של אחת מהדמויות המטפלות, הימצאות במערכת יחסים מתעללת, הימצאות בכלא, שבי פוליטי או צבאי, הימצאות בכת, הימצאות במחנות ריכוז או מחנות פליטים, עבודה בשירותי מין, ועוד.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:0}}{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:2|{{צ-מאמר|מחבר=Judith Lewis Herman|שם=Complex PTSD: A syndrome in survivors of prolonged and repeated trauma|כתב עת=Journal of Traumatic Stress}}}}{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:3|{{קישור כללי|כתובת=http://www.infomed.co.il/disease-1469/|הכותב=פורטל הרפואה של ישראל|כותרת=טראומה מורכבת (Complex PTSD)|אתר=infomed|תאריך=}}}}
 
הסיבה הנפוצה ביותר לפיתוח פוסט-טראומה מורכבת היא [[התעללות מינית]], [[התעללות|פיזית או רגשית]] לאורך זמן (חודשים עד שנים). נמצא כי רוב המבוגרים הסובלים מטראומה מורכבת נפגעו כילדים, ורובם נפגעו מדמויות מוכרות וקרובות. לרוב נהוג לעשות הפרדה בין התעללות נפשית, רגשית ופיזית לבין התעללות מינית, מכיוון וההשלכות של התעללות מינית נחשבות לחמורות במיוחד,{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:4|{{קישור כללי|כתובת=http://www.shmit.co.il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%94%D7%AA%D7%A2%D7%9C%D7%9C%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%AA-%D7%91%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D/|הכותב=נורית שמיט|כותרת=משמעות הגילוי של התעללות מינית בילדים|אתר=|תאריך=}}}} אך כל סוגי ההתעללויות יכולות להוביל לפוסט -טראומה מורכבת.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:0}}{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:5|{{צ-מאמר|מחבר=Grant Hilary Brenner|שם=6 Ways That a Rough Childhood Can Affect Adult Relationships|כתב עת=Psychology Today|שנת הוצאה=2018|קישור=https://www.psychologytoday.com/us/blog/experimentations/201707/6-ways-rough-childhood-can-affect-adult-relationships}}}}
 
פגיעה שבוצעה בילדות, מתבטאת בצורה יותר חריפה מכיוון שהאישיות של הילד התפתחה תחת תנאים של לחץ כרוני ושליטה, אשר יצרו עיוותים חמורים יותר באישיות לעומת מי שאישיותו התפתחה בתנאים רגילים. בנוסף, ילד לא מסוגל לטפל בעצמו ולהגן על עצמו והוא מפצה על כישלון המבוגרים בטיפול והגנה באמצעות מערכת לא בשלה של הגנות פסיכולוגיות. ההגנות הללו, אמנם שהן מועילות להתמודדות עם רגעי הטראומה, הופכות להיות דרך החיים של הילד ומתפתחות ל[[פתולוגיה]].{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:0}}{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:1}}{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:2}}{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:4}}{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:5}}{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:8|{{צ-מאמר|מחבר=Julian D. Ford; Damion Grasso; Carolyn Greene; Joan Levine; Joseph Spinazzola; and Bessel van der Kolk|שם=Clinical Significance of a Proposed Developmental Trauma Disorder Diagnosis: Results of an International Survey of Clinicians|כתב עת=The Journal of Clinical Psychiatry|שנת הוצאה=2013}}}}
שורה 12:
כאשר ההתעללות נחווית בבגרות, לאדם יש מנגנוני הגנה יותר בוגרים מאשר לילד, אך הדינמיקה המתעללת מכריחה את הנפש להגן על עצמה בדרכים היחידות שיש לרשותה. הדרכים הללו, למרות יעילותן בהגנה על הנפש מפני ההתעללות, הרסניות, ויכולות להתבטא בפוסט טראומה מורכבת, שכן הנפש אינה בנויה להתמודד עם התעללות. אנשים החיים במצבים של שבי פסיכולוגי, למשל במערכות יחסים אלימות ומתעללות, בדינמיקה מול סרסור או מעביד בשירותי המין, בכת שבה למנהיג יש כוח בלתי מעורער, או במחנות ריכוז שבהם יש היררכיה ברורה ופוגענית, הם אוכלוסיות הנמצאות בסכנה גבוהה לפיתוח פוסט טראומה מורכבת. כל מצב של כליאה או שבי פיזי למשך תקופה כולל גם שבי פסיכולוגי, (ולרוב כולל גם [[עינויים]]) ולכן יכול להוביל לפוסט טראומה מורכבת.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:0}}{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:3}}{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:10|{{צ-מאמר|מחבר=Choi, H; Klein, C; Shin, M. S; Lee, H. J|שם=Posttraumatic stress disorder (PTSD) and disorders of extreme stress (DESNOS) symptoms following prostitution and childhood abuse|כתב עת=. Violence against women}}}}
 
הסיבות לפוסט -טראומה מורכבת אינן כוללות [[מלחמה]], אלא מצבי שבי במלחמה, כאשר המחקר על השפעות פסיכולוגיות של מלחמה נשאר בתחום של הלם-קרב. טראומות צבאיות מובילות ל[[הפרעת דחק פוסט-טראומטית|הפרעת דחק פוסט טראומתית]] ולא לפוסט -טראומה מורכבת, כיוון ובמלחמה הטראומות אינן נוצרות דרך מערכת יחסים עם פוגע ואינן מובילות לשבי פסיכולוגי.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:0}}{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:2}}
 
== סימפטומים ==
שורה 28:
את הסוג הראשון, של הפרעת דחק פוסט-טראומטית, ניתן לדמות להתמוטטות פתאומית של קומות בבניין, בעוד הסוג השני דומה יותר להריסה שיטתית של יסודות הבניין או לפגיעה ביכולת לכונן יסודות כאלו.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:1}}
 
מי שסובל מפוסט -טראומה מורכבת, סובל גם מפוסט -טראומה, כך שהוא חווה עירור יתר, צמצום ופלישה. עירור יתר משקף את הציפייה המתמדת לסכנה וכולל קושי בהירדמות ובשינה, עצבנות והתפרצויות זעם, [[קשיי ריכוז|קשיים בריכוז]], רגישות יתר לרעשים ודריכות קבועה. פלישה קשורה לחותם של הטראומה שעולה דרך סיוטי לילה, [[פלשבק (פסיכולוגיה)|פלאשבקים]], הזיות בהקיץ ומצוקה לאור כל מה שמזכיר את הטראומה. הצמצום הוא ניסיון להימנע מרגשות ומחשבות הקשורים בטראומה; ניסיון להימנע מפעילות, מקומות ואנשים הקשורים בטראומה; שכחה של חלק חשוב באירוע; הפחתת עניין בפעילויות ופיתוח התנהגויות [[פוביה|פוביות]]; תחושת ריחוק, ניתוק, קהות וניכור מהרגשות ומאחרים; צמצום קשת הרגשות; חוסר תקווה לעתיד. נפגעי טראומה מגבילים את חייהם בשביל ליצור הרגשה של ביטחון.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:0}}{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:2}}{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:15|{{קישור כללי|כתובת=https://www.tipulpsychology.co.il/short-term/sexual-assault.html|הכותב=לי-את פרי לרר|כותרת=התמודדות עם פגיעה מינית - טיפולים, מחקרים והתמודדות טיפולית|אתר=מכון טמיר לפסיכותרפיה|תאריך=}}}}
 
הוצעו שישה אשכולות של סימפטומים של פוסט-טראומה מורכבת:{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:0}}{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:11|{{צ-מאמר|מחבר=Roth, S.; Newman, E.; Pelcovitz, D.; Van Der Kolk, B.; Mandel, F. S.|שם=Complex PTSD in victims exposed to sexual and physical abuse: Results from the DSM‐IV field trial for posttraumatic stress disorder|כתב עת=Journal of Traumatic Stress|doi=https://doi.org/10.1002/jts.2490100403}}}}{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Pelcovitz, D.; Van Der Kolk, B.; Roth, S.; Mandel, F.; Kaplan, S.; Resick, P.|שם=Development of a criteria set and a structured interview for disorders of extreme stress|כתב עת=Journal of Traumatic Stress|doi=https://doi.org/10.1002/jts.2490100103}}}}
שורה 47:
* שינויים בקריאת מצבים והבנה של משמעויות קשורים בחלקם לחוסר היכולת לצפות מה יקרה, שכן מערכת יחסים מתעללת מאופיינת בהפעלת כוח באופן שרירותי, גחמני ולא צפוי. לנפגע אין דרך ללמוד לזהות סימנים ומשמעויות, הבעות פנים, ללמוד לזהות מה מסוכן ומה לא מסוכן ולסמוך על עצמו בקריאת המציאות. כל אלה מובילים לאובדן אמונה בעצמם ובחיים, חוויה תמידית של חוסר אונים וקושי לבסס משמעות ופשר קיומיים.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:0}}
 
אחד הסימפטומים הבולטים ביותר של פוסט -טראומה מורכבת הוא שחזור אירועים טראומתיים (רה-טראומטיזציה / וויקטימיזציה). המטרה הנפשית של החזרה הטראומתית היא ניסיון לעבד את אירועי העבר ולחזור עליהם מתוך תחושת שליטה בתקווה לחוויה מתקנת. מטרה זו לרוב אינה מודעת, אינה רצונית ואינה מתממשת. הנפגע לא מצליח לחוות מחדש את הרגשות של הרגע הטראומטי ולשלוט בהם, והחזרה הטראומתית מובילה לחיזוק תחושות חוסר האונים, האשמה והבושה. לחזרה הטראומתית יש עוד מספר גורמים: חוסר יכולת לזהות מצבים מסוכנים ולהימנע מהם, חוסר אמונה שיש לו זכות להתנגד או שהוא ראוי ליחס אחר, שימוש בסמים ובאלכוהול, שמעלה את הסיכונים לניצול על ידי אחרים ועוד. בנוסף, במקרים של גילוי עריות, ההתעללות המינית היא דרך החיים שהקורבן למד ואותה הוא מכיר. הוא יודע לקבל ולתת אהבה באמצעות אקטים מיניים כפויים, הוא מרגיש אהוב כאשר מערכת היחסים מזכירה לו את מערכת היחסים עם הפוגע, הוא לומד שלגוף שלו אין ערך פרט לשימוש של אחרים והוא לא מכיר את עצמו מחוץ למערכת יחסים המושתתת על מין. כמובן, שטראומה מינית יכולה להוביל גם להימנעות מכל מגע מיני על מנת להימנע מכל מה שמעורר או מזכיר את הטראומה. שני המצבים יכולים להתחלף ביניהם בהתאם למצב הנפשי של הנפגע.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:0}}{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:3}}
 
מנגנון הגנה שכיח במצבי טראומה הוא מנגנון ה[[דיסוציאציה]], מצב של ניתוק שבו האירוע נרשם בתודעה, אך במנותק ממשמעויותיו הרגילות ומהרגש הנלווה אליו. במצבים שבהם אין הקורבן מסוגל להימלט מפגיעה, הנפש עושה, בדרך כלל, שימוש בהגנה דיסוציאטיבית המאפשרת הקהיה של הכאב והחרדה, על מנת להגן על הנפש ולמנוע את האינטגרציה של החוויה הטראומתית (או היבטים מסוימים שלה) אל תוך המודעות. התפיסה נעשית קהה או מעוותת, מלווה באילחוש חלקי או באובדן תחושה מסוימת. השינויים התפיסתיים מלווים בהרגשת אדישות, ריחוק רגשי וסבילות עמוקה. מצבי תודעה מנותקים אלו מהווים הגנה מפני כאב נפשי קשה מנשוא, שכן הדיסוציאציה מנתקת את הזיכרון הסיפורי מהעולם הרגשי.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:0}}
שורה 58:
{{הפניה לערך מורחב|התעללות בילדים}}
 
כאשר ההתעללות מתרחשת בילדות הפגיעה יותר משמעותית. ככלל, ילדים ומתבגרים רגישים יותר מבחינה אישית, משפחתית ותרבותית לפגיעה של טראומה, והם ייפתחו פסיכופתולוגיה קשה יותר במצבי טראומה חוזרת. רוב המקרים של אנשים עם פוסט -טראומה מורכבת הם של מבוגרים אשר ההתעללות הייתה בילדותם. מצבם של נפגעים מטראומה בתוך המשפחה הוא הקשה ביותר, מאחר שהמשפחה אמורה לשמש מקור ראשי למשאביו וביטחונו של הילד, ועל כן איום מבית הוא המזעזע ביותר את המבנה הנפשי התקין.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:0}}{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:4}}{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:16|{{צ-מאמר|מחבר=Schechter, D. S., & Willheim, E|שם=Disturbances of attachment and parental psychopathology in early childhood.|כתב עת=Child and Adolescent Psychiatric Clinics|קישור=https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC2690512/}}}}{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:13|{{צ-מאמר|מחבר=Summit, R. C|שם=The child sexual abuse accommodation syndrome|כתב עת=Child Abuse & Neglect|עמ=177-193}}}}{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Kendall-Tackett, K. A., Williams, L. M., & Finkelhor, D|שם=Impact of sexual abuse on children: A review and synthesis of recent empirical studies|כתב עת=Psychological Bulletin}}}}{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:8}}{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:3}}
 
ילד החווה התעללות מתמשכת ממשיג את החוויות באופן שמאפשר לו לשרוד. המשגת ההתעללות כמעשה חסר רחמים, הנעשה לשירות הפוגע, מובילה לתחושות קשות של הילד של נטישה ופגיעה בתחושת קיום בסיסית. הילד לא יכול לעמוד בתחושות הללו והאלטרנטיבה שלו היא להאמין שהוא שותף למפגשים ושיש לו חלק בקיומם. הילד מקווה כי על ידי לימוד אופן ריצוי המבוגר הוא יוכל להרוויח אהבה וקבלה. הילד מניח שהוא אחראי והוא חש שהוא מקבל תגמולים. עם זאת, הוא אינו מצליח להשיג הקלה ולמנוע את המעשים, ולכן הוא חווה אשמה ושנאה עצמית.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:0}}{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:4}}{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:5}}
שורה 83:
 
== אבחנה ==
האבחנה של פוסט -טראומה מורכבת נעשית באמצעות היסטוריה של התעללות, מצב שבו הקורבן נמצא תחת שבי פיזי או פסיכולוגי, כשאינו חש שיש לו יכולת לברוח וכשהוא מצוי תחת שליטה של הפוגע. האבחנה הוצעה לראשונה בשנת 1992 ובשנים האחרונות היא מקבלת יותר ויותר הכרה בתחום המחקרי והטיפולי, והמודעות אליה עולה.
 
האבחנה של טראומה מורכבת מתייחסת לקיומה של הפרעת דחק פוסט -טראומתית, בנוסף לקיומם של סימפטומים נוספים הייחודיים לדינמיקה מתעללת כמו שינויים בתודעה, שינויים במערכת האמונות ובהבנת משמעויות, שינויים בוויסות הרגשי ועוד.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:0}}
 
למרות המחקר הרב בתחום, שירותי הבריאות והמדריכים הפסיכיאטריים (DSM-5, WHO, ICD-10) לא מכירים בהפרעה באופן רשמי. היו דיונים על הכללת האבחנה במהדורה האחרונה של המדריך הפסיכיאטרי האמריקאי שיצא בשנת 2013, אך הנושא לא יצא לפועל ועדיין בדיונים.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=American Psychiatric Association|שם=American Psychiatric Association Board of Trustees Approves DSM-5|כתב עת=American Psychiatric Association}}}}{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:11}}
שורה 94:
*כדי לקבל טיפול מהמדינה עבור פוסט טראומה מורכבת, על המטופל להיות מאובחן לפחות במספר הפרעות פסיכיאטריות משניים או יותר אשכולות שונים וגם להיות מאובחן בפוסט טראומה.
 
כל אלה מונעים מנפגעי הטראומה המורכבת לקבל טיפול יעיל, מובילים אותם להיגרר שנים במערכת בריאות הנפש ללא הבנה של מצבם, ומובילים למספר רב של אבחנות פסיכיאטריות. ב"טראומה והחלמה", הרמן הביעה דאגה מכך שאנשים הסובלים מפוסט -טראומה מורכבת נמצאים בסיכון להיות מובנים בתור 'תלותיים', 'מזוכיסטים' ו'תבוסתניים' מטבעם, להיות מאובחנים בהפרעת אישיות גבולית ולא לקבל טיפול ראוי ותואם עקב כך.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:2}}
 
=== קושי באבחון ===
ייש קושי לאבחן את ההפרעה מכיוון והסימפטומים הרבים שלה מתאימים להגדרות של הפרעות נפשיות רבות ואין מספיק מודעות לביטוי של טראומה מורכבת. אם יש ידע על עבר טראומתי, המטופל מאובחן בפוסט -טראומה "רגילה" ומקבל יחד עם האבחנה הזו עוד כמה אבחנות פסיכיאטריות. אך לרוב, אנשים עם פוסט -טראומה מורכבת אינם מספרים על ההתעללות (הן מכיוון והם מתביישים והן מכיוון שהם לא מודעים לעבר שלהם עדיין), ולכן הם לא יכולים לקבל אפילו אבחנה של פוסט -טראומה מאירוע בודד. הסימפטומים שלהם מתאימים לסימפטומים של הפרעות רבות ולכן במקום אבחנה של פוסט -טראומה מורכבת (שבכל מקרה לא קיימת במדריכים הפסיכיאטריים) מקבלים לרוב את האבחנות:{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:0}}{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:2}}{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:14}}{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:15}}
 
'''הפרעת אישיות גבולית''' - האבחנה ניתנת לאנשים שמראים ניסיונות נואשים להימנע מנטישה, דפוס של מערכות יחסים לא יציבות, הפרעות בזהות ובדימוי העצמי, התנהגויות אימפולסיביות וחוסר יציבות רגשית. מי שפוגע בעצמו גם מקבל אבחנה זו, ודפוסים של התנהגויות ממכרות כמו הפרעות אכילה, שימוש בחומרים וחוסר יציבות רגשית גם מפנים פסיכיאטרים ורופאים רבים לאבחן את המטופל בהפרעת אישיות גבולית. כפי שניתן לראות, מדובר בסימפטומים המתאימים לאשכולות של חוסר וויסות רגשי ופגיעה במערכות יחסים. אלו הן מההשלכות הבולטות של טראומה מורכבת, הקשורות לביטול הזהות העצמית, משיכה לדפוסים של הצלה, עוול ובגידה, דימוי עצמי פגוע וקושי בוויסות רגשות שמתבטא בחוסר יציבות רגשית.
שורה 105:
'''הפרעות מצב רוח''' - הפרעות מצב רוח כוללות דיכאון, דיסתמיה, והפרעה דו-קוטבית. כחלק מהסימפטומים של טראומה מורכבת, שינויים בוויסות הרגשי כוללים תחושות של דיסתימה (דיכאון כרוני) ולכן זו אבחנה נלוות לכל מי שחווה פוסט טראומה מורכבת.
 
הפרעות חרדה והפרעות אכילה גם הן ניתנות לרוב, מכיוון שפעמים רבות טראומה מורכבת כוללת הפרעות אכילה, ופוסט -טראומה מאופיינת בחרדות.
 
== מחקר ==
חקר פוסט -טראומה מורכבת הוא מסובך מכיוון ואין אבחנה ברורה של פוסט -טראומה מורכבת, וכל הסימפטומים של פוסט -טראומה מתקיימים גם בפוסט טראומה מורכבת. בנוסף, אין הרבה מחקר שבודק את שכיחות ההפרעה באופן כללי אלא המחקרים בודקים את שכיחות החשיפה לאלימות (פיזית, נפשית, כלכלית, מינית או הזנחה) או חוקרים קבוצות אוכלוסייה ספציפיות, כמו עובדות בתעשיית המין, אנשים שמגיעים לשירותי הרווחה, הבריאות או המשטרה וכו'.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:2}}
 
מחקרים על אלימות במשפחה בעולם מראים מספרים שונים הנעים בין 10% ל-55% כאשר לא תמיד מדובר באלימות חוזרת. על פי דו"ח של ה-OECD 35% מהנשים דיווחו על כך שעברו אלימות פיזית או מינית או שתיהן. 30% מהנשים שנמצאות בזוגיות דיווחו על אלימות מצד בן זוגן. כל המחקרים מזהירים כי מדווח בדיווח חסר, כי רוב הנפגעות לא מדווחות. אצל גברים נראה כי יש יותר חשיפה לאלימות, אם כי לא תמיד מפרטים ממי הם חווים את האלימות. הדיווח על אלימות אצל גברים הוא הרבה יותר נמוך מאשר אצל נשים ושם הדיווח יותר מצומצם, כלומר, אין למעשה מספיק מידע.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:7|{{קישור כללי|כתובת=https://www.gov.il/BlobFolder/reports/domestic_violence_committee_report_2016/he/domestic_violence_response_report_2016_0.pdf|הכותב=הכנסת|כותרת=דו"ח הוועדה לטיפול בתופעת האלימות במשפחה|אתר=אתר הכנסת|תאריך=יוני 2016}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.1202.org.il/local/telaviv/information/what-is/men|הכותב=מרכז סיוע|כותרת=פגיעה מינית בגברים|אתר=|תאריך=}}}}
שורה 116:
מחקרים על פגיעות מיניות מראים כי 1 מכל 6 ילדים עובר פגיעה מינית במשפחה, אשר כמעט תמיד היא פגיעה מתמשכת. על פי המחקרים, אחוזי הפגיעה של ילדים וילדות עד גיל 12 זהים. אצל ילדים בנים, 87% ממקרי האונס והתקיפה המינית נעשים על ידי מישהו מוכר: אב, אח, גיס, דוד, בן-זוג, מורה, שכן, רופא, בעל מכולת, ועוד. אחד מכל שישה גברים יעבור תקיפה מינית שכרוך בה מגע במהלך חייו, ומתוך הנפגעים, פחות מ-5% ידווחו על הפגיעה בהם. רוב הגברים נאנסים עד גיל 21, אך כמובן שיש מקרים של פגיעות גם בגילאים מאוחרים יותר.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.1202.org.il/local/telaviv/information/what-is/men/statistics-and-facts|הכותב=מרכז סיוע|כותרת=עובדות וסטטיסטיקה אודות פגיעה מינית בנערים ובגברים|אתר=|תאריך=}}}}
 
למרות שכמעט כל המחקרים מצביעים ומצהירים על כך שילדים וילדות עד גיל 12 נפגעים בערך באותם אחוזים, כאשר מדברים על טיפול או על ההשלכות של ההתעללות בבגרות, לרוב מדברים על נשים. גברים נעדרים מהמחקר ומהשיח על פוסט -טראומה מורכבת הנובעת מפגיעות מיניות או התעללויות בכלל. עקב כך, הידיעות שיש על ביטויי פוסט טראומה מורכבת בבגרות נובעים ברובם ממחקרים ועבודה עם נשים שנפגעו ולא עם גברים שנפגעו. ההשפעות הנפשיות שיש לטראומה על ילדים, ילדות או בני אדם בכלל אינן אמורות להיות שונות במהותן. ההבדל הוא רק בדרך הביטוי של הסימפטומים המושפעים מההבניות החברתיות, הדרישות השונות מילדים, ילדות, גברים ונשים, ומהחינוך השונה שילדים וילדות מקבלים. יש צורך לשנות את הסטיגמה החברתית על פגיעה מינית בקרב גברים, על מנת שתהיה לגברים אפשרות לשתף, לקבל אמפתיה ועזרה, ועל מנת שתהיה אפשרות לחקור את ההשלכות והחוויות של גברים נפגעים וליצור תמונה יותר ברורה וטיפול יותר מותאם.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.1202.org.il/local/telaviv/information/what-is/men/hard-to-talk|הכותב=מרכז סיוע|כותרת=למה קשה לי לדבר?|אתר=|תאריך=}}}}
 
מאז שהרמן טבעה את המושג 'פוסט -טראומה מורכבת', האבחנה נמצאת בשימוש נרחב בשיח הטיפולי.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:6}} כאשר נכתבים מאמרים או ספרים בתחום הטראומה הנפשית, פעמים רבות יש התייחסות להבדל בפגיעה באישיות שמתרחשת עקב פוסט -טראומה מורכבת לעומת הפגיעה באישיות שמתרחשת עקב פוסט -טראומה.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:2}} המחקר כן יצר הבנה טובה יותר של הפגיעה בנפש, הבנה של שלבי ההחלמה, הבנה של מה שמזיק או מחמיר את המצב ונמצאו טיפולים יעילים. עדיין חסר מחקר על היקף התופעה והסימפטומים באוכלוסייה, חסר מחקר על הביטוי של הסימפטומים אצל גברים, חסר מחקר על אחוזי הפגיעות אצל גברים, חסרה התייחסות להפרעה במדריכים הפסיכיאטריים, בבתי המשפט ובמערכות הבריאות, אין מספיק הדרכה או ידע שמועבר לאנשי תחום הטיפול או שירותי הבריאות, המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט וחסר יישום של ההבנות שנלמדות מהמחקרים על חיים במצבי שבי נפשי או פסיכולוגי.
 
== הבראה ==
למרבית האנשים נפש חזקה משהם יכולים לדמיין, היכולה לשקם את עצמה מהמצבים הקשים וההרסניים ביותר. לכן, גם כשהמצב נראה כמעט אבוד, חשוב להעניק לאדם את כל המשאבים שניתן על מנת להשתקם ולהציל את חייו - זה אפשרי.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:2}}
 
הטיפול בפוסט -טראומה מורכבת שונה מטיפולים בהפרעות אחרות כי צריך לעבוד במקביל על מספר רבדים, העמוקים ביותר של האישיות. טראומה מורכבת משפיעה על האישיות כולה, במישור הרגשי, ההתנהגותי, התפקודי והבינאישי. מכיוון וההתעללות יוצרת בעיות בהתקשרות, בוויסות חושי, ברגש, בוויסות רגשי, יכולת הבעת רגשות ויכולת הבנת רגשות, תפיסה עצמית, תפיסת אחרים ותפיסת הפוגע, הטיפול בפוסט -טראומה מורכבת חייב לטפל בכל ההשלכות והביטויים של הפגיעה.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:15}} בנוסף, מכיוון וחלק מהתוצאות של ההתעללות כוללים דיכאון, התמכרויות, הפרעות אכילה, פגיעה עצמית ועוד, הטיפול חייב לכלול ייצוב המצב וטיפול במנגנוני ההתמודדות ההרסניים.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:6}}
 
מטופלים עם פוסט -טראומה מורכבת זקוקים לטיפול מותאם, מכיל, מקבל ומתייחס לקשיים ולמשברים.
 
הטיפול בטראומה מורכבת ממוקד באדם, בחיים שלו, בהתמודדות ובהשלכות של הטראומה. ידוע כי טיפולים קצרי מועד עם מטרות ברורות כמו טיפול התנהגותי קוגניטיבי (CBT) או טיפול דינמי לבד אינם עובדים בטיפול בטראומה מורכבת. הטיפול חייב להיות רב מערכתי בגישה רב מודלית, עם מטפלים שמומחים בפוסט -טראומה מורכבת, בפגיעות מיניות והתעללויות. הטיפול כולל כמעט תמיד טיפול התנהגותי-דיאלקטי, DBT העובד על וויסות רגשי והתמודדות עם דחפים. בנוסף לכך, משלבים טיפול דינמי, טיפול תרופתי, טיפולי CBT ולעיתים טיפולים קבוצתיים, משפחתיים וזוגיים, וכן טיפול המשלב גוף וטיפול בתנועה.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:6}}{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:18|{{קישור כללי|כתובת=https://www.voices.co.il/%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9C-%D7%91%D7%A0%D7%A4%D7%92%D7%A2%D7%99-%D7%AA%D7%A7%D7%99%D7%A4%D7%94-%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%AA/|הכותב=בריאות הנפש מחלות נוירולוגיות|כותרת=טיפול בנפגעי תקיפה מינית|אתר=קולות הנפש|תאריך=}}}}
 
המטרות המרכזיות של הטיפול הם בראש ובראשונה העצמת המטופל. החזרת היכולת של המטופל להחליט עבור עצמו; בנייה וחיזוק יכולות התמודדות; הענקת משמעות לחוויות הכואבות; שיקום הגנות שנפגעו ויצירת אינטגרציה בין הידיעה לזיכרון, לרגש ולגוף. המטרה הסופית היא שהפגיעה לא תנהל את מערכות היחסים וההתנהלות בחיי היום-יום. הטיפול עוסק גם בשיקום היכולת לקשר בינאישי באמצעות חוויה מתקנת של יחסים עם מבוגר מיטיב, שכן קשר הרסני עם אדם הוא זה שיצר את הפגיעה, ויצירת קשר מחודש ומיטיב עם בני אדם (במערכות יחסים ומול החברה) הוא חלק מההחלמה.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:2}}{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:15}}
שורה 140:
'''טיפול'''
 
לטיפול בפוסט -טראומה מורכבת יש שישה מרכיבים עיקריים:{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:2}}
 
# יצירת ביטחון
שורה 166:
'''מסגרות טיפוליות'''
 
טיפול בפוסט -טראומה מורכבת צריך לכלול הפחתת הסימפטומים הפסיכיאטריים. כלומר, איזון מצבם של מנגנוני ההגנה ההרסניים של הנפש מפני הטראומה המורכבת, הכוללים הפרעות אכילה; פגיעות עצמיות; התמכרויות; דיכאון; חרדה; דיסוציאציה ועוד. פעמים רבות לאנשים עם פוסט -טראומה מורכבת יש מספר מנגנוני הגנה הרסניים שכן המנגנונים הראשוניים מאבדים מכוחם והנפש זקוקה לעוד ועוד הגנה מפני הכאב.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:0}}{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:1}}
 
הנפש משתמשת במנגנוני ההגנה ההרסניים הללו, כל עוד היא לא מסוגלת להתמודד עם הכאבים הנפשיים. אם לנפגעים לא יהיה תחליף בריא יותר להגנה מפני הכאב, ובמידה והם לא יפתחו מנגנוני התמודדות אפקטיביים יותר, הנפש שלהם תמשיך להתגונן מפני הכאב באותה צורה והיא לא תוכל לוותר על ההגנה ההרסנית. על מנת לאפשר את הוויתור על מנגנוני ההגנה ההרסניים, חייבים לתת טיפול מכיל, אמפתי, מקבל, מתייחס ומותאם אישית. הנפגעים חייביםצריכים להרגיש שמבינים אותם ושרואים אותם כדי להתחיל לפתח תחושה שהם קיימים ושיש (בכלל) מישהו לראות (את עצמם).{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:14}}{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:19}}
 
במצבים בהם הסימפטומים לא מאוד חמורים, ניתן להתייצב דרך טיפול משולב של פסיכיאטר, מטפל מומחה לטראומה מורכבת, טיפולים קבוצתיים, תמיכה חברתית, ובמידה ויש הפרעת אכילה גם מעקב מרפאתי בתחום הפרעת האכילה. לעומת זאת, במקרים רבים חומרת הסימפטומים מצריכה מסגרת אשפוזית סגורה, שתאפשר תחילה את ההפחתה בסימפטומים ומנוחה מהמאבק היום-יומי עם ההתמכרות.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:18}}
 
אנשים הסובלים מפוסט -טראומה מורכבת הנדרשים באשפוז, צריכים אשפוז סגור במחלקה ייעודית. מטרת האשפוז היא לעזור למטופל לשלוט בסימפטומים ולא שהסימפטומים ישלטו בו. זה מצריך מסגרת המונעת את השימוש בהפרעות הנפשיות. מסגרת אשר מבינה ומטפלת בכל ההתמכרות הנפשיות שהטראומה המורכבת כוללת כמו הפרעות אכילה, פגיעות עצמיות, שימוש באלכוהול וחומרים ממכרים והתקפי דיכאון, חרדה ודיסוציאציה, ולתת טיפול לכולן בו זמנית, תוך כדי שהמסגרת מאפשרת בנייה של מנגנוני התמודדות בריאים יותר. המטופל לא יוכל לוותר על הסימפטומים בקלות, והמערך הטיפולי צריך להתאים את הטיפול לסימפטומים הספציפיים של המטופל ולנקודות החוזק של המטופל. במקרים של פוסט -טראומה מורכבת, לא מתאים לבנות טיפול עם כללים וגבולות נוקשים ומקובעים, כי זה רק מחזק את התחושה של המטופל שלא רואים אותו והוא לא חשוב.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:0}}{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:6}}{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:19}}
 
הבעיה היא שאין כרגע מסגרת אשפוזית כזו. נכון לשנת 2018, אין אף מסגרת (בישראל) אשר מטפלת בכלל הסימפטומים הפסיכיאטריים הנובעים מטראומה מורכבת והמטפלים שלה מומחים לטראומה מורכבת. כרגע המחלקות האשפוזיות מחולקות למחלקות להפרעות אכילה בנפרד, מחלקות לטראומה מינית בנפרד ומחלקות פסיכיאטריות כלליות בנפרד, כאשר כל אחת מהן אינה מקבלת לטיפול מטופלים עם סימפטומים שונים.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.tasmc.org.il/Articles/Psychiatry/Pages/Lotem-center.aspx|הכותב=מרכז לטם - איכילוב|כותרת=טיפול בטראומה מינית - איכילוב: תהליך הקבלה והטיפול במרכז לטם|אתר=המרכז רפואי תל אביב על שם סוראסקי|תאריך=}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://shikum.sheba.co.il/%D7%94%D7%9E%D7%A8%D7%9B%D7%96_%D7%9C%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A2%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%9B%D7%99%D7%9C%D7%94|הכותב=מרכז להפרעות אכילה - תל השומר|כותרת=מרכז להפרעות אכילה ומשקל|אתר=המרכז הרפואי על שם חיים שיבא תל השומר|תאריך=}}}}
שורה 206:
המהלך של פרויד סימן את סופו של חקר ההשלכות של התעללות בילדות לאותה תקופה, והנושא חזר לשיח הרפואי והציבורי רק לאחר כשמונים שנה, כאשר נשים אקדמאיות ומטפלות פמיניסטיות החלו לחקור את מצבן של נשים וילדים במשפחה ובחברה, וראו כי הסימפטומים של פוסט טראומה הנובעת מאירוע בודד אינם מתארים את מלוא ההשלכות שיש להתעללות מתמשכת על הנפש, ובמיוחד על הנפש של הילד.
 
פרופסור ג'ודית הרמן, פסיכיאטרית, מרצה וחוקרת מהרווארד כתבה בשנות השמונים של המאה העשרים את הספר הראשון על גילוי עריות בין אב לבתו ובשנת 1992 היא הוציאה את ספרה השני "טראומה והחלמה". בספרה היא עשתה את האבחנה בין טראומה הנובעת מאירוע בודד לבין טראומה הנובעת מאירועים חוזרים וממצב מתמשך, וטבעה את המונח והאבחנה 'פוסט -טראומה מורכבת'. היא הגדירה את ההפרעה ככזו שמתפתחת עקב היסטוריה של הימצאות בשליטה רודנית לפרק זמן ממושך (חודשים עד שנים). הדוגמאות שהיא נתנה כוללות בני ערובה, שבויי מלחמה, ניצולי מחנות ריכוז, פליטים או כתות וכוללים גם את מי שהיו נתונים לשליטה בחיי המין והמשפחה, כולל נפגעות הכאה במשפחה, התעללות גופנית ומינית בילדים וניצול מיני מאורגן.{{הערה|שם=הערה מספר 20180721224734:0}}
 
מאז שהאבחנה הוצעה, מטפלים, פסיכיאטרים וחוקרים בודקים את טווח ההשפעות שיש לחשיפה לטראומות, את ההבדלים בטראומה המורכבת בהתאם לסוג ההתעללות, את דרכי ההתבטאות של הסימפטומים באנשים שונים, ובמקביל בודקים וחוקרים איזה טיפול יכול לעזור לשקם את החלקים הפגועים.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/הפרעה_פוסט-טראומטית_מורכבת"