ג'ורג' השלישי, מלך הממלכה המאוחדת – הבדלי גרסאות

'''ג'ורג' השלישי''' (ב[[אנגלית]]: '''George III''', ג'ורג' ויליאם פרדריק; [[4 ביוני]] [[1738]] – [[29 בינואר]] [[1820]]) היה מלך [[ממלכת בריטניה הגדולה|בריטניה הגדולה]] ו[[אירלנד]], [[נסיך בוחר]] של [[נסיכות הבוחר מהנובר|הנובר]] בין השנים [[1760]] – [[1820]]. הוא היה המלך השלישי ל[[בית הנובר]], אך שלא כמו שני קודמיו הוא נולד בבריטניה, דיבר אנגלית כשפת אם ומעולם לא ביקר ב[[הנובר]].

תקופת מלכותו, שהייתה הארוכה ביותר מכל אלו של המלכים שקדמו לו, הייתה רצופה בעימותים צבאיים שבהם היו ממלכותיו מעורבות, רובם באירופה ואחרים באפריקה, באמריקה ובאסיה. בראשית תקופת מלכותו הביסה בריטניה את [[צרפת]] ב[[מלחמת שבע השנים]] ונעשתה לכוח האירופאי הדומיננטי בצפון אמריקה וב[[הודו הבריטית|הודו]]. יחד עם זאת רבות ממושבותיו בצפון אמריקה אבדו ב[[מלחמת העצמאות של ארצות הברית]]. מלחמות נוספות נגד צרפת המהפכנית, שהחלו ב-[[1793]] הסתיימו בתבוסתו של [[נפוליאון]] ב[[קרב ווטרלו]] ב-[[1815]].

ג'ורג' גדל להיות ילד בריא אך ביישן. המשפחה עברה להתגורר ב[[כיכר לסטר]] שם חונכו ג'ורג' ואחיו הצעיר אדוארד על ידי מורים פרטיים. מסמכים מאותה תקופה מעידים שבגיל שמונה הוא כבר היה מסוגל לקרוא ולכתוב ב[[אנגלית]] וב[[גרמנית]] ולהגיב על ענייני השעה. הוא היה המונרך הבריטי הראשון שקיבל חינוך מדעי באופן שיטתי. בנוסף ללימודי כימיה ופיזיקה, הוא למד אסטרונומיה, מתמטיקה, [[צרפתית]], [[לטינית]], היסטוריה, גאוגרפיה, כלכלה, חקלאות, ומשפט חוקתי. זאת בנוסף לשיעורי ספורט וללימוד של מיומנויות חברתיות כמו ריקוד, סיוף ורכיבה. חינוכו הדתי היה [[הכנסייה האנגליקנית|אנגליקני]].

הפוגה קצרה במעשי האיבה אפשרה לפיט לרכז את מאמציו ב[[אירלנד]], שם אירעו התקוממות וניסיון לנחיתה צרפתית ב-[[1798]]. ב-[[1800]] אישרו הפרלמנטים של בריטניה ושל אירלנד את [[חוק האיחוד של 1800|חוק האיחוד]], שאיחד את בריטניה הגדולה ואת אירלנד למדינה אחת הידועה בשם [[הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד]]. ג'ורג' ניצל את ההזדמנות כדי לוותר על התואר "מלך צרפת" שמלכי אנגליה ובריטניה החזיקו מאז תקופת מלכותו של [[אדוארד השלישי, מלך אנגליה|אדוארד השלישי]]. הרעיון שג'ורג' יישא בתואר "קיסר האיים הבריטיים" לא צלח. כחלק ממדיניותו בנושא אירלנד, תכנן פיט לבטל כמה מגבלות חוקיות על קתולים. המלך טען שתמיכתו בשוויון זכויות לקתולים תעמוד בניגוד לשבועה שנשא בעת הכתרתו, שלפיה הוא מתחייב להגן על האמונה הפרוטסטנטית. בעמדו בפני התנגדות המלך מצד אחד והתנגדות הציבור מצד שני, איים פיט להתפטר מתפקידו. באותה תקופה החלה שוב הרעה במצבו הבריאותי של המלך, שהעמידה בסכנה את המהלך לאישור שוויון הזכויות לקתולים. ב-[[14 במרץ]] [[1801]] הוחלף פיט ב[[הנרי אדינגטון]], שהתנגד למתן שוויון הזכויות לקתולים, ביטל את מס ההכנסה והחל בתהליך של צמצום ממדי הצבא. באוקטובר [[1801]] הוא חתם על הסכם שלום עם צרפת.

ב-[[1804]] לקה ג'ורג' שוב במחלתו. לאחר החלמתו התפטר אדינגטון ופיט מונה כראש ממשלה במקומו. פיט רצה למנות את פוקס כשר בממשלתו, אך המלך התנגד. [[ויליאם גרנוויל]] ראה בכך עוול שנעשה לפוקס וסירב להצטרף לממשלה החדשה. פיט התרכז בהקמתה של [[הקואליציה האנטי-צרפתית השלישית]] שכללה את אוסטריה, רוסיה ו[[שוודיה]]. גורלה של קואליציה זו לא היה שונה משתי קודמותיה והיא התמוטטה ב-[[1805]]. הכישלונות באירופה גבו מחיר מבריאותו של פיט והוא מת ב-[[1806]]. במקומו מונתה ממשלה בראשותו של ויליאם גרנוויל שאחד מחבריה היה פוקס, שאת מינויו קיבל המלך בלית ברירה. לאחר מותו של פוקס בספטמבר [[1806]] נקלעו המלך והממשלה לעימות. כדי להרחיב את הגיוס הציעה הממשלה בפברואר [[1807]] לבטל את ההגבלות על גיוס קתולים כך שאלה יוכלו לשרת בכל דרגי הצבא. המלך הורה לממשלה להוריד את ההצעה מעל סדר היום ולא להעלות אותה לעולם. השרים הסכימו לבטל את הצעד הזה אך סירבו להתחייב בקשר למצבים עתידיים. הממשלה פוזרה ובמקומה הוקמה ממשלה בראשות הדוכס מפורטלנד כשההנהגה האמיתית שלה הייתה בידיו של [[שר האוצר של בריטניה|שר האוצר]] [[ספנסר פרסיבל]]. הפרלמנט פוזר ובבחירות שהתקיימו זכתה הממשלה לרוב בפרלמנט שתמך בה.

ב-[[1812]] נרצח ראש הממשלה [[ספנסר פרסיבל]] (ראש הממשלה הבריטי היחידי שכהונתו הסתיימה בנסיבות כאלה) ותחתיו מונה [[רוברט ג'נקינסון|הלורד ליברפול]], שכיהן בעת הניצחון הבריטי ב[[המלחמות הנפוליאוניות|מלחמות הנפוליאוניות]]. [[קונגרס וינה]] הוביל לכמה שינויים טריטוריאליים משמעותיים מבחינתה של נסיכות הנובר שהפכה להיות ל[[ממלכת הנובר]].