המלחמה הפונית השנייה – הבדלי גרסאות

השירות בצבא הרומי נחשב זכות וחובה של כל אזרח רומאי. באותה תקופה היה מקובל שרק אזרחים בעלי רכוש מינימלי זכאים לשרת בצבא. היו לכך שתי סיבות: הראשונה, שבאותה תקופה היה מקובל שהחיילים רוכשים בעצמם את כלי הנשק, המזון והלבוש. והשנייה הייתה אמונה מקובלת שרק אזרחים שכבר יש להם רכוש יכולים לשרת באמת את המדינה.{{הערה|שצמן, עמ' 244.}} [[גיוס חובה]] הונהג רק לעיתים נדירות,{{הערה|שם=שצמן 245|שצמן, עמ' 245.}} אולם במהלך המלחמה הוא הופעל מספר פעמים בלית ברירה. החיילים חולקו ליחידה צבאית שנקראה [[לגיון]]. כל לגיון כלל 3,000 [[חיל רגלים כבד|רגלים כבדים]] מעולים שנקראו [[לגיונר]]ים, וכן 1,200 [[חיל רגלים קל|קלי נשק]].{{הערה|[http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Polybius/6*.html#20 פוליביוס, ספר שישי, 20-21].}} מדי שנה גויסו 4 לגיונות.{{הערה|שם=שצמן 245}} בנוסףובנוסף על כך גויסו חיילים מקרב הערים בעלות הברית הלטיניות והאיטלקיות., כאשר הגיוס מהערים השתנה בהתאם לכוח האדם שלהן וצרכיה של רומא.{{הערה|שם=שצמן 246|שצמן, עמ' 246.}} בעלות הברית תרמו [[חילות עזר של הצבא הרומי|חילות עזר]] שהורכבו מחיילים מאיכות משתנה, בהתאם לאזור שממנו גויסו., מספרומספר חיילי בעלות הברית היה דומה למספר הרומאים, ולעיתים אף עלה עליו.{{הערה|שם=שצמן 246}} חילות העזר היו מגוונים הרבה יותר מהלגיונות, והם השלימו את יכולות הלגיונות בעזרת מיומנויות מקומיות שנשאו אנשיהם.: חלקם היו [[לוחמה הררית|לוחמי הרים]] מעולים, אחרים היו [[חץ וקשת|קשתים]] טובים, וכן הלאה. בנוסף לכך, תרמו בעלות הברית את החלק הגדול והאיכותי יותר של [[חיל פרשים בצבא הרומי|חיל הפרשים בצבא הרומי]].

הלגיון כלל ארבעה סוגי חיילים: ו[[וליטים]], [[האסטאטים]], [[פרינקיפים]] ו[[טריאריים]].{{הערה|[http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Polybius/6*.html#21 פוליביוס, ספר שישי, 21-24].}} הווליטים הגיעו לרוב מהשכבות העניות יותר, והיו צעירים יותר מרוב החיילים בצבא הרומי. הם חומשו בחרב קצרה שנקראה [[גלאדיוס]],{{הערה|[http://www.romancoins.info/MilitaryEquipment-Attack.html#Pompeianus תמונות ותיאורים של חרבות גלאדיוס]}} ומספר [[כידון הטלה|כידוני הטלה]] לשימוש חד פעמי.{{הערה|1=[http://www.roman-colosseum.info/gladiators/velites.htm Velites]{{כותרת קישור נוצרה על ידי בוט}} באתר המוקדש לצבא הרומי.}} המיגון שלהם היה דל בהרבה משל רוב החיילים, ועל כן הם היו ניידים למדי. ההאסטאטים היו מוגנים טוב יותר מהווליטים.{{הערה|[http://www.roman-empire.net/army/army.html#earlylegion הצבא הרומי] באתר המוקדש לרומא העתיקה.}} הם חומשו בגלאדיוס, שניכמו כידוניהווליטים, הטלהבגלאדיוס, ונשאווצוידו מגןגם גדול בצורת מלבן מקומרב[[האסטה]] - סקוטום.[[חנית]] רובםכבדה לאשנועדה יכלו לממן שריון מתקדם, והשתמשו בלוח ארד שהודק לגופם בעזרת רצועותלדקירה. הפרינקיפים היו מורכבים מאנשים אמידים יותר. חימושםהם דמההיו לזהמוגנים שלהיטב ההאסטאטיםוציודם כלל, אךבנוסף הםלגלאדיוס היווהחנית, מוגניםגם טובמגן יותרגדול. הטריאריים היו החיילים המבוגרים ביותר ובעלי האמצעים הרבים ביותר, ובהתאם לכך גם היו מוגנים בצורה הטובה ביותר. הטריאריים חומשו ב[[האסטה]] - [[חנית]] כבדה שנועדה לדקירה.

בראשית ימיו של הצבא הרומי, הייתה טקטיקת הקרב הרומאית מבוססת על ה[[פלנקס]] היווני. הרומאים למדו במהרה את חולשותיו של הפלנקס - חוסר גמישות, הקושי להיערך בקרקע לא שטוחה והקושי להתגונן כאשר הפלנקס מותקף מהאגפים.{{ביאור|חולשות אלו הודגמו במהלך [[קרב קינוסקאפאלאי]], במהלכו לחמו חיילים רומאים המסודרים במאניפולוס בחיילים מוקדונים מסודרים בפלנקס. הגמישות של המאניפולוס והכבדות של הפלנקס הכריעו לבסוף את הקרב.}} חולשות אלו הודגמו כאשר הצבא הרומי נאלץ להילחם בשבטים [[גאלים]] בהרי צפון איטליה.{{הערה|שצמן, עמ' 247.}} התורה החדשה שיושמה במהלך המלחמות נגד ה[[סמניטים]] ו[[מלחמת פירוס]], הייתה מבוססת על יחידה צבאית חדשה שנקראה [[מאניפולוס]]. המאניפולוס הורכב מקבוצה הומוגנית של חיילים רגלים, בת 60 או 120 חיילים (כתלות בסוג החיילים). בכל מאניפולוס היו שני קצינים בדרגת [[שר מאה]], מפקד וסגן. מאניפולוס בן 120 חיילים, נערכו לקרב בשש שורות בנות עשרים חיילים כל אחת. במאניפולוס של 60 חיילים, נערכו הלוחמים בשלוש שורות, כך שאורך המאניפולים היה זהה. כל מאניפולוס כלל שלושה סוגי חיילים. על האגפים הגנו 10 [[טורמה|להקות]] בנות 30 [[חיל פרשים בצבא הרומי|פרשים]] כל אחת. בכל להקה היו שלושה [[דקוריון (דרגה)|דקוריונים]] מלפנים, שאחד מהם פיקד על הלהקה כולה, ושלושה [[אופטיו|אופטיונים]]נים מאחור.{{הערה|[http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Polybius/6*.html#25 פוליביוס, ספר שישי, 25].}}

בתחילת הקרב, הלגיון נערך הלגיון כאשר בחזיתו שורת ווליטיםוליטים רציפה, ומאחוריה 3שלושה דרגים של רגלים כבדים, שכל אחד מהם כלל 10עשרה מאניפולים, העומדים זה לצד זה עם רווחים ביניהם. המאניפולים של הדרג השני והשלישי של הלגיון הוצבו מאחרימאחורי הרווחים במערך המאניפולים של הדרג שלפניהם, ויצרו תבנית של לוח שחמט. כאשר הלגיון הגיע הלגיון לטווח מגע, נפתח הקרב.: בתחילת הקרב הטילו הווליטים את כידוניהם., לאחר מכן הם נסוגו בין הרווחים של המאניפולים, והמשיכו להילחם בחרב. לדעת חלק מהחוקרים, לאחר הטלת הכידונים נסוגו הווליטים לאגפים.{{הערה|.Delbrück, pp 423-424}} אחרי שהווליטים הטילו את כידוניהם, הטילו ההאסטאטים את חניתותיהם, ולאחר מכן נלחמו בחרבות. הפרינקיפים נלחמו מאחורי ההאסטאטים, ויכלו גם כן להטיל את כידוניהם מעל ראשי הלוחמים בקו הקדמי. הטריאריים נשארו מאחור והצטרפו לקרב רק במידת הצורך.{{הערה|שצמן, עמ' 248.}} לאחר הקרב, ערכו הרומאים בדרך כלל מרדף, שסייע להגדיל את אבדות הצד השני. [[חיל הפרשים]] הרומי היווה באופן מסורתי זרוע משנית ולא מפותחת בקרב הצבא הרומי, והוא גויס לרוב מקרב בעלות הברית. חולשה זו של הפרשים נחשפה היטב במהלך המלחמה, שכן כאשר התמוטטו הפרשים שהגנו על האגפים בידי פרשי העילית של חניבעל, התברר שהמאניפולוס אינו גמיש דיו, והמאניפולים בקו השני והשלישי לא הצליחו לרוב לבצע תפנית מהירה מספיק כדי להתגונן.{{הערה|שצמן, עמ' 249.}}

הפיקוד העליון על הצבא נמסר לפוליטיקאי, לרוב בעל מאגיסטרטורה של [[פראיטור]] או [[קונסול (רומא העתיקה)|קונסול]] או [[פרומגיסטראט]] (פרופראיטור ופרוקנוסול בהתאמה). לכן, פעמים רבות המצביא העליון היה חסר ניסיון פיקודי משמעותי, אם כי שירת בצבא במסגרת גיוס חובה. המצביא היה מאבד את ה[[אימפריום]] עם תום תקופת כהונתו. אף על פי שניסיון פיקודי לא היה תנאי הכרחי, פעמים רבות היו [[מגיסטראט]]ים רומאים בכירים היו בעלי ניסיון צבאי ניכר. בדרך כלל הכהונה הייתה מוגבלת לשנה אחת (בתקופת היותו פראיטור או קונסול) ולשנה אחת נוספת במסגרת תפקיד של פרוקונסול., אך לעיתים המינוי הוארך המינוי לכמה שנים. הפרוקונסולים שהיו למעשה קונסולים או פראיטורים לשעבר, מונו על פי "[[סנאטוס קונסולטום|החלטת הסנאט]]" ולא על–פי חוק מיוחד, ולכן, כמו פעולות אחרות של [[הסנאט הרומי]], היו ניתנות לביטול על ידי [[אספת העם ברומא העתיקה|אסיפות העם]]. במהלך המלחמה נעשה צעד חריג במסגרתו מונה "[[דיקטטור (רומא העתיקה)|דיקטטור]]" שהקונסולים הוכפפו לו. כאשר לצד הדיקטטור היה "[[מגיסטר אקוויטום]]" (תרגום מילולי: "אדון הסוסים", תרגום חופשי: "מפקד הפרשים"), ששימש למעשה כסגן הדיקטטור וייעץ לו.

על הלגיון פיקדו במשותף שישה [[טריבון צבאי|טריבונים צבאיים]], שמונו בידי אספת העם, נדרשו לוותק צבאי של 5חמש שנים לפחות, וכיהנו למשך חודשיים. הטריבונים שימשו בעיקר בתפקידי מטה, שימשו כעוזרי הקונסול, והיו אחראים על המשמעת בלגיון, לפעמים הם שימשו גם כמפקדים ישירים של חלקים מלגיון, מיחידות בסדר גודל [[קוהורטה]] ומעלה. הלגיון חולק לקנטוריות, שכללו לרוב בין 100 ל-80 חיילים. על כל קנטוריה פיקד "[[קנטוריון]]" (שר מאה). בתחומי אחריותו של הקנטוריון היו ענייני השגרה של החיילים: לאמן אותם לקרב, ולוודא שהם שומרים על הציוד שלהם במצב תקין ושומריםומקפידים על התנהגות ממושמעתמשמעת. לקנטוריון הייתה סמכות שיפוט על חייליו במקרים של עברות פעוטות והוא יכול היה להטיל [[ענישה גופנית|עונשים גופניים]]. על הפרשים פיקדו ה"[[דקוריון (דרגה)|דקוריונים]]", שכל אחד מהם פיקד על "[[טורמה]]" (להקה) בת 30 פרשים.

|בן לאחת המשפחות החזקות ביותר ברומא. נשלח להיאבק בחניבעל בהיספניה, אולם כשראה שזה האחרון חצה את האלפים, מיהר להתייצב נגדו. הובס ונפצע ב[[קרב טיקינוס]] ונשלח להיספניה שם מצא את מותו בקרב באיטיס בידי עזרובעל. אביו של [[פובליוס קורנליוס סקיפיו אפריקנוס]].

* [[הצור על קאפואה|המצור על קאפואה]]

|Marcus Centenius Penula

|Gaius Claudius Nero

|Marcus Livius Salinator