תומאס מאן – הבדלי גרסאות

בבחירות ל[[רייכסטאג]] של שנת [[1930]] הגדילו ה[[נאציזם|נאצים]] משמעותית את כוחם. מאן, שהביע דאגה מעליית [[המפלגה הנאצית]], נשא ב-[[17 באוקטובר]] 1930 נאום באולם בטהובן ב[[ברלין]], שהוכר בהיסטוריה בשם "הפנייה הגרמנית" (Deutsche Ansprache. Ein Appell an die Vernunft). מאן כינה את הנציונל-סוציאליזם "גל ענק של [[ברבריות]] אקסצנטרית וגסות-רוח פרימיטיבית של דמוקרטיית ההמונים" וכן "עווית-המון, שאון-אורוות, הללויה ועוד כהנה וכהנה חזרות מונוטוניות על סיסמאות, עד שכולם מעלים קצף מפיהם". הוא תהה על מקורותיה של תופעה זו, ושאל האם "המודל של צייתנות פרימיטיבית, טהורת-דם, פשוטת לבב ותבונה, אחידת שורות, כחולת עיניים וכנועה, הפשטנות הלאומית המושלמת הזו" יכול להתממש ב"עם מתורבת, בשל ורב ניסיון כמו העם הגרמני".{{הערה|1=הציטוטים בערך [[:de:Thomas Mann|תומאס מאן]] ב[[וויקיפדיה הגרמנית]]}}

 

 

תומאס ואחיו [[היינריך מאן]], היו מה[[סופר]]ים החשובים הבודדים שהתייצבו מול הנאצים, בניגוד לסופרים אחרים שלא העזו לעשות זאת. בקיץ [[1932]] שהה מאן בבית נופש בעיירה נידה שב[[ליטא]], שם המשיך לכתוב את הרומן "יוסף ואחיו". באותה תקופה התרחשו מספר תקריות בין חברי [[המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה]] למפלגה הנאצית בפוטמקה שב[[שלזיה]]. הנאצים רצחו מספר פועלים סוציאל-דמוקרטים שהתנגדו להם והשפילו אחרים. לאחר המקרה שיגר [[היטלר]] מברק ברכה לרוצחים ובו כינה אותם "ידידים שלי" ואף נשבע להם [[שבועת אמונים]]. בתגובה כתב מאן לעיתון "[[ברלינר טאגבלאט]]" מאמר זועם שנקרא "מה שומה עלינו לדרוש" (Was wir verlangen müssen), ובו נקט עמדה תקיפה נגד הנאצים וגינה אותם בחריפות על פרעות הרצח, אך המאמר לא פורסם במלוא חריפותו.