רקונקיסטה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Netanel488 (שיחה | תרומות) ניסוח, הגהה, עריכה |
Netanel488 (שיחה | תרומות) איחוד הערות |
||
שורה 3:
{{היסטוריה של ספרד}}
[[קובץ:Pt-Reconquista2.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שלבי הרקונקיסטה]]
'''רֶקוֹנְקִיסְטָה''' (מ[[ספרדית]]: '''Reconquista''', תרגום: כיבוש מחדש) היא כינויו של תהליך הכיבוש-מחדש של [[חצי האי האיברי]] על ידי הנוצרים מידי המוסלמים לאורך פרק זמן שארך כ-700 שנים ונמשך מסוף המאה השמינית ועד לסוף המאה החמש-עשרה.{{הערה|HAWKLEY, ETHAN P. Reviving the Reconquista in Southeast Asia: Moros and the Making of the Philippines, 1565–1662. Northeastern: Journal of World History. Jun-Sep2014, Vol. 25 Issue 2/3. P. 286. }} נהוג לראות בניצחון הנוצרי ב[[קרב קובאדונגה]] בשנת 722 את תחילתה של הרקונקיסטה,{{הערה|Bonch-Bruevich, Xenia. IDEOLOGIES OF THE SPANISH RECONQUEST AND ISIDORE’S POLITICAL THOUGHT. Manchester University Press. 2008, Vol. 17 Issue 1. P. 27. }} ובכיבוש [[ממלכת גרנדה]] וסילוק המוסלמים מספרד בשנת 1492 את סיומה.{{הערה|Mcmanner, John. The oxford history of Christianity. New York: oxford university press. 2002 (1990), p. 721.}} קיים ויכוח מחקרי סביב שאלת מהותה של הרקונקיסטה - האם יש לראות בה מלחמת קודש, התפשטות צבאית וטריטוריאלית, או דגם מוקדם של [[מסעי הצלב]].<ref name=":0">{{
==היסטוריה==
[[חצי האי האיברי]] היווה זירת התנגחות בין האסלם לנצרות מאמצע [[ימי הבינים]] ועד לסופם. זירה זו מדגימה את המאבק ההיסטורי בין הישויות הדתיות.{{הערה|Joseph, F. O'Callaghan. Reconquest and Crusade in Medieval Spain. Philadelphia: University of Pennsylvania press. 2014, p. xi of preface}} בשנת 711 פלשו המוסלמים לחצי האי האיברי בפיקודו של [[טאריק בן זיאד|טארק אבן זיאד]], השתלטו על רוב שטחו של חצי האי והביסו את הנוצרים ה[[וויזיגותים]]. הם כינו את האזור הכבוש בשם [[אל-אנדלוס]] (Al-Andalus) והכריזו על העיר קורדובה כבירה. עם הזמן, התנערו המוסלמים בחצי האי האיברי מהשלטון המרכזי בבגדד ובשנת 929 יסד האמיר עבד אלרחמן השלישי את [[ח'ליפות קורדובה|החליפות האומיית העצמאית של קורדובה]].
במשך כשלוש מאות שנה נשמרו יחסי הכוחות שבין הנוצרים למוסלמים בחצי האי באופן יציב. החליפות האומיית היוותה כוח משמעותי וחזק בעל עליונות על הממלכות הנוצריות הקטנות, שלא היוו איום של ממש על המוסלמים. שינוי בסטטוס וביחסי הכוחות הגיע עם התפרקותה של החליפות האסלאמית בשנת 1031 עקב מתחים פנימיים.{{הערה|Joseph, F. O'Callaghan. Reconquest and Crusade in Medieval Spain. Philadelphia: University of Pennsylvania press. 2014, p. 1}} המוסלמים בחצי האי התחלקו ל-36 [[טאיפה (ממלכה מוסלמית)|טאיפות]] - נסיכויות קטנות ועצמאיות. את היחלשותו של הכוח המוסלמי ניצלו הממלכות הנוצריות היטב ובשנת 1085 הצליחה מלכות קסטיליה-לאון לכבוש את העיר [[טולדו]] וסביבתה. המוסלמים המאוימים ביקשו עזרה מה[[מוראביטון]], אשר צברו הישגים וניצחונות צבאיים מול הנוצרים לתקופה מסוימת אך לא הצליחו לכבוש את טולדו ולשנות את המומנטום החיובי הנוצרי שהחל להיווצר.
===תאריכים ואירועים מרכזיים===
שורה 29:
בחינת הכרוניקות הנוצריות השונות מהמאה השמינית ועד לרבע הראשון של המאה האחת-עשרה מצביעה על התפתחות בדימוי המוסלמים בעיני הנוצרים והעצמת העוינות הנוצרית כלפיהם. בנוסף, הדימוי העצמי של הנוצרים מתחזק ומקבל מעמד מבוסס ומאוחד עם התפתחות הממלכות.{{הערה|שם, עמ' 56.}} מהמחצית השנייה של המאה האחת-עשרה, עם היחלשות המוסלמים, התעצמות הממלכות הנוצרית בחצי האי וחיבור מחדש למוסד האפיפיורי ול[[האימפריה הפרנקית|ממלכת הפרנקים]] שבצרפת, הכיבושים הנוצרים מקבלים אופי של מסע צלב דתי ולא רק של כיבוש שטחים על בסיס זכות ושייכות קודמת.{{הערה|Joseph, F. O'Callaghan. Reconquest and Crusade in Medieval Spain. Philadelphia: University of Pennsylvania press. 2014, p. 24}} המסגרת הדתית כולה עוברת סטנדרטיזציה על ידי האפיפיוריות המערבית וישנה הצפה של מהגרים, עולים לרגל ומבקרים נוצרים מערביים. הנוכחות הנוצרית החדשה בחצי האי האיברי נושאת עמה חיזוק פרקטי בדמות כוח עזר צבאי וכן חיזוק רוחני בהביאה את בשורת מסעי הצלב וגאולת הקרקעות מידי הכופרים המוסלמים.{{הערה|ברקאי, רון. דימוי עצמי ודימוי אויב אצל הנוצרים ואצל מוסלמים בחצי האי האיברי בתקופת הרקונקיסטה (מאות ח'-י"ג). חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה. האוניברסיטה העברית. תשל"ט, עמ' 174}} הכרוניקות הנוצריות המאוחרות משתמשות כבר במילים וביטויים שמרמזים על תפיסה אידאית ורוחנית שבמעשה הכיבוש הצבאי. במיוחד בולטת נוכחות פולחן קברו של [[יעקב הקדוש]] ( saint James, Santiago de compostela) בטקסטים המתארים את דמותו כלוחם שיביא לנוצרים את הניצחון בחצי האי האיברי מהשמיים. הפולחן עצמו הופיע כבר במאה התשיעית, אך התעצם במאות האחת עשרה והשתים עשרה.{{הערה|שם, עמ' 129.}}
דוגמאות למעורבותה הרשמית של האפיפיורות במאבק במוסלמים בחצי האי האיברי והתפתחות מעמדו הדתי של מאבק זה, ניתן למצוא במעשי האפיפיורים עצמם. [[האפיפיור אלכסנדר השני]] (1073-1061) הבטיח מחילת חטאים ללוחמים פרנקים שעזרו במערכה כנגד המוסלמים בעיר ברבסטרו (Barbastro) שבארגאון. הוא אף הציג את הקרב כצודק ושיקוף לרצונו של האל. האפיפיור [[אורבנוס השני]] הכריז בשנת 1089 כי מי שייסע באכלוס מחדש ובהגנה של העיר טארגונה (Tarragona) שמדרום לברצלונה, יזכה ב[[אינדולגנציה]] (כתב, שטר מחילה) ובמחילת חטאים. למתגייסים עצמם היו כמובן מניעים נוספים, מלבד המניע הדתי, כהתעשרות כספית או קרקעית או מחויבות פיאודלית לשליטיהם בחצי האי האיברי.
| |||